בתוך ימים אחדים נדע מי יהיה הרמטכ"ל הבא. במטה הכללי ובלשכות המועמדים יש דריכות רבה לקראת ההחלטה בנדון, אך בשאר שדרות הצבא, במגזר האזרחי ואפילו במגזר העיתונאי שוררת אדישות. כמעט לאף אחד לא איכפת אם מחליפו של מופז יהיה בוגי יעלון או עוזי דיין, דן חלוץ או עמוס מלכה. סאת האכזבות הבטחוניות בדור האחרון, המלאה עד כדי התפקעות, גרמה לציבור שלא לפתח ציפיות גדולות ממועמד זה או אחר.
הציבור גם מפקפק ברצינותו של תהליך המינוי, תהליך בעייתי במיוחד בעידן ממשלת אחדות. לכולם ברור שכישוריו המקצועיים של הרמטכ"ל הבא הם רק חלק ממכלול השיקולים שביסוד בחירתו. יכולתו ללחום באויב נלקחת בחשבון לא לפני שנבדקת יכולתו לעבוד בשלום עם שני פלגי הממשלה.
אם אריאל שרון היה מחליט לבדו, סביר להניח שהאלוף יעלון היה נבחר. אם בנימין בן-אליעזר היה מחליט, הבחירה היתה נופלת על האלוף דיין. אבל כיוון ששרון ובן-אליעזר צריכים להחליט יחדיו, יתכן שדווקא מלכה או חלוץ יזכו במשרה, ואז נקבל רמטכ"ל שלדעת ראש-הממשלה ושר הבטחון גם יחד איננו המועמד האידיאלי לתפקיד.
בעצם, כבר הרבה שנים אין לנו רמטכ"לים אידיאליים, בלשון המעטה. רובם הצטיינו פלאים בקרב על כיבוש המשרה, אך כשלו בקרבות שבאו אחר-כך. רמטכ"ל הלך, ורמטכ"ל בא, וצה"ל נשאר באפרוריותו. יכולת ההרתעה שלו התכרסמה בשיטתיות. מאז מבצע אנטבה, לפני למעלה מרבע מאה, הוא לא סיפק לנו רגעי נחת דומים. חיילים שהתגייסו אחרי אנטבה עומדים להשתחרר ממערך המילואים בלי שטעמו טעם של נצחון. הרמטכ"ל, בתקופתם, היה יותר מנכ"ל מאשר מפקד-על נערץ, שראוי להנחיל את סיפור תושייתו ועלילותיו מדור לדור.
אם עדיין לא מאוחר, אולי אפשר לבקש שהרמטכ"ל הבא יבשר מהפך. אחרי שנות בצורת ממושכות צה"ל זקוק נואשות למפקד שמסוגל לשקם את רוח הלחימה שלו ולשפץ את יכולת ההרתעה. המשימה המוטלת עליו קשה אפילו יותר מזו שנפלה על כתפי מוטה גור, מחליפו של דדו למחרת מלחמת יום הכיפורים, ולכן נתבעות ממנו איכויות בהתאם.
יתכן שצריך לחפש אותו לא רק במטכ"ל, אלא גם בשכבת פיקוד נמוכה יותר. יכול להיות שדווקא בסגל האוגודנרים נמצא הקצין אשר יוכל לחלץ את צה"ל מהביצה שבה שקעו כוחותינו עוד בשנות השמונים. אם יש תת-אלוף מוכשר במיוחד, בעל איכויות כריזמה תש"חיות וכושר הבקעה נוסח 67', מותר לעשות לו קיצור פז"מ ולהקפיץ אותו היישר לכסא המתפנה של מופז. עצם ההפתעה שבמינויו תהיה טלטול בריא ראשון בסידרת הטלטולים הארוכה שצה"ל מוכרח לעבור כדי להחלים.
לחילופין אפשר להביא רמטכ"ל מבחוץ, מקרב הקצונה הבכירה בגמלאות. מהלך דומה נעשה בשב"כ אחרי רצח רבין, והוא עשוי להועיל גם לצה"ל. העיקר שתהליך בחירת הרמטכ"ל יחולץ מהשיגרה הביורוקרטית, הפוליטית, שאפיינה אותו בדור האחרון ודירדרה אותו הלום. מדינה במלחמה זקוקה לרמטכ"ל מנצח.
===========
חגי סגל הוא עורך ראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7.
מאמרו של חגי סגל התפרסם בעיתון "מעריב" ב11.2.02
הציבור גם מפקפק ברצינותו של תהליך המינוי, תהליך בעייתי במיוחד בעידן ממשלת אחדות. לכולם ברור שכישוריו המקצועיים של הרמטכ"ל הבא הם רק חלק ממכלול השיקולים שביסוד בחירתו. יכולתו ללחום באויב נלקחת בחשבון לא לפני שנבדקת יכולתו לעבוד בשלום עם שני פלגי הממשלה.
אם אריאל שרון היה מחליט לבדו, סביר להניח שהאלוף יעלון היה נבחר. אם בנימין בן-אליעזר היה מחליט, הבחירה היתה נופלת על האלוף דיין. אבל כיוון ששרון ובן-אליעזר צריכים להחליט יחדיו, יתכן שדווקא מלכה או חלוץ יזכו במשרה, ואז נקבל רמטכ"ל שלדעת ראש-הממשלה ושר הבטחון גם יחד איננו המועמד האידיאלי לתפקיד.
בעצם, כבר הרבה שנים אין לנו רמטכ"לים אידיאליים, בלשון המעטה. רובם הצטיינו פלאים בקרב על כיבוש המשרה, אך כשלו בקרבות שבאו אחר-כך. רמטכ"ל הלך, ורמטכ"ל בא, וצה"ל נשאר באפרוריותו. יכולת ההרתעה שלו התכרסמה בשיטתיות. מאז מבצע אנטבה, לפני למעלה מרבע מאה, הוא לא סיפק לנו רגעי נחת דומים. חיילים שהתגייסו אחרי אנטבה עומדים להשתחרר ממערך המילואים בלי שטעמו טעם של נצחון. הרמטכ"ל, בתקופתם, היה יותר מנכ"ל מאשר מפקד-על נערץ, שראוי להנחיל את סיפור תושייתו ועלילותיו מדור לדור.
אם עדיין לא מאוחר, אולי אפשר לבקש שהרמטכ"ל הבא יבשר מהפך. אחרי שנות בצורת ממושכות צה"ל זקוק נואשות למפקד שמסוגל לשקם את רוח הלחימה שלו ולשפץ את יכולת ההרתעה. המשימה המוטלת עליו קשה אפילו יותר מזו שנפלה על כתפי מוטה גור, מחליפו של דדו למחרת מלחמת יום הכיפורים, ולכן נתבעות ממנו איכויות בהתאם.
יתכן שצריך לחפש אותו לא רק במטכ"ל, אלא גם בשכבת פיקוד נמוכה יותר. יכול להיות שדווקא בסגל האוגודנרים נמצא הקצין אשר יוכל לחלץ את צה"ל מהביצה שבה שקעו כוחותינו עוד בשנות השמונים. אם יש תת-אלוף מוכשר במיוחד, בעל איכויות כריזמה תש"חיות וכושר הבקעה נוסח 67', מותר לעשות לו קיצור פז"מ ולהקפיץ אותו היישר לכסא המתפנה של מופז. עצם ההפתעה שבמינויו תהיה טלטול בריא ראשון בסידרת הטלטולים הארוכה שצה"ל מוכרח לעבור כדי להחלים.
לחילופין אפשר להביא רמטכ"ל מבחוץ, מקרב הקצונה הבכירה בגמלאות. מהלך דומה נעשה בשב"כ אחרי רצח רבין, והוא עשוי להועיל גם לצה"ל. העיקר שתהליך בחירת הרמטכ"ל יחולץ מהשיגרה הביורוקרטית, הפוליטית, שאפיינה אותו בדור האחרון ודירדרה אותו הלום. מדינה במלחמה זקוקה לרמטכ"ל מנצח.
===========
חגי סגל הוא עורך ראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7.
מאמרו של חגי סגל התפרסם בעיתון "מעריב" ב11.2.02