מתברר שהמציאות הביטחונית הקשה אינה עומדת להסתיים. אם תימשך המדיניות הקיימת, היא עלולה ללוות אותנו עוד זמן רב. על-כן חובה לתת את הדעת על הדרך להוסיף לנהל חיים נורמליים גם במצב לא-נורמלי זה, שבו אנו נאלצים ללוות את יקירינו למנוחות כמעט מדי יום ביומו.
מציאות קשה זו עלולה לגרום לנו לאבד את התכונה המרכזית המאפיינת את העם היהודי - האמונה, השמחה והאופטימיות, ומזה יש להיזהר. עלינו להישמר שלא להיות מרירים. אסור לנו להניח למציאות הקודרת לדכדך את רוחנו. יש לנו תפקידי בניין ויצירה כבירים, שכדי למלאם כראוי, הכרח שנהיה שרויים בשמחה וחדורי מרץ.
יותר מהרגיל
נכנסנו בימים אלה לימי חודש אדר, שבהם "מרבים בשמחה". בספרי החסידות מבואר, שמאמר חז"ל זה מוכיח כי השמחה היא המצב הרגיל והשגרתי של יהודי, שכן יהודי צריך תמיד להיות שמח; אלא שיש זמנים שבהם "ממעטים בשמחה" ויש זמנים שבהם "מרבים בשמחה". בחודש אדר אנו נדרשים לשמחה מיוחדת, יוצאת מגדר הרגיל.
השאלה הגדולה היא, איך אפשר להוסיף לשמוח ולחוש אופטימיות כאשר המציאות כואבת כל-כך. לעזרתנו באה תורת החסידות, המסבירה בהרחבה כי שמחה אמיתית אינה סותרת את הצורך להתמודד עם קשיים ואירועים כואבים. לו הייתה השמחה התהוללות קלת-ראש, אכן לא היה מקום ל'שמחה' בשעה של סבל וכאב, אבל השמחה האמיתית איננה התעלמות מהמציאות, אלא גישה נכונה כלפיה.
שמחה היא היכולת לראות את הכיוון הכללי בתוך ענן האבק. אדם הבונה במו-ידיו את ביתו, מלא רגשות שמחה וחדווה, אף שהבנייה כרוכה בהרבה סבל ומאמץ. הוא רואה את הבית נבנה לנגד עיניו, ודבר זה ממלא אותו שמחה ואושר השמים לאין ואפס את כל הקשיים.
השמחה נובעת מההכרה, שגם ברגעים קשים אלה הקב"ה עמנו, והוא מכוון את האירועים ליעדים הנכונים. גם אם הדרך מפותלת ויש בה עליות ומורדות - בסופו של דבר אנו מתקדמים ולא נסוגים. כרגע אנו מתרוצצים בתוך הפיתולים ולא תמיד רואים את התמונה הכללית, אבל איתנה אמונתנו שככלות הכול, "לא ינום ולא יישן שומר ישראל".
עם-ישראל צועד עכשיו לעבר גאולתו. אילו זכינו, הייתה הדרך ישרה, סלולה, מוארת ושמחה. לצערנו לא זכינו שהדרך תהיה קצרה וקלה. בפועל היא רווית סבל וייסורים, דם ודמעות. אבל היא מוליכה לתכלית אחת בלבד.
לא אנחנו בוחרים לנו את משימותינו. הקב"ה הטיל עלינו את המשימה הקשה הזאת - לחיות בדור יתום כל-כך ולהתמודד עם גלי המבוכה והבלבול המכים בנו. זה תפקידנו, זו שליחותנו ההיסטורית, ועלינו למלאה בשמחה, מתוך אמונה כי יש מי שמנווט את המהלכים וכי "לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב".
יש לנו הכוח
אכן, לא פשוט להגיע להכרה הזאת, ובעיקר לא קל לתרגם אותה לרגשות שמחה ממשיים. על-כן יש לדעת, שהשמחה נחשבת עבודה - עבודת השמחה. לא תמיד השמחה באה מאליה. לעיתים יש לעמול ולהתייגע, להתבונן ולכוון, עד שמעוררים רגשות של שמחה והתרוממות-רוח.
אך ידוע הכלל, שאין הקב"ה מטיל משימה על האדם אלא אם כן האדם מסוגל לעמוד בה. אם הקב"ה דורש מאיתנו להרבות בשמחה בימי חודש אדר - אין ספק שהדבר בכוחנו. יכולים אנו לחזק את עצמנו ולחזק את סביבתנו. ניתנו לנו הכוחות להיות שמחים בעצמנו ולשמח את כל מי שבא עמנו במגע.
בעזרת השמחה נגרש את רגשות הדכדוך והתסכול, ובכוחה ננצח גם במערכה הזאת.
===========
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.
מאמרו של הרב מנחם ברוד מתפרסם בגיליון 'שיחת השבוע' גיליון 789, ג' באדר תשס"ב .
מציאות קשה זו עלולה לגרום לנו לאבד את התכונה המרכזית המאפיינת את העם היהודי - האמונה, השמחה והאופטימיות, ומזה יש להיזהר. עלינו להישמר שלא להיות מרירים. אסור לנו להניח למציאות הקודרת לדכדך את רוחנו. יש לנו תפקידי בניין ויצירה כבירים, שכדי למלאם כראוי, הכרח שנהיה שרויים בשמחה וחדורי מרץ.
יותר מהרגיל
נכנסנו בימים אלה לימי חודש אדר, שבהם "מרבים בשמחה". בספרי החסידות מבואר, שמאמר חז"ל זה מוכיח כי השמחה היא המצב הרגיל והשגרתי של יהודי, שכן יהודי צריך תמיד להיות שמח; אלא שיש זמנים שבהם "ממעטים בשמחה" ויש זמנים שבהם "מרבים בשמחה". בחודש אדר אנו נדרשים לשמחה מיוחדת, יוצאת מגדר הרגיל.
השאלה הגדולה היא, איך אפשר להוסיף לשמוח ולחוש אופטימיות כאשר המציאות כואבת כל-כך. לעזרתנו באה תורת החסידות, המסבירה בהרחבה כי שמחה אמיתית אינה סותרת את הצורך להתמודד עם קשיים ואירועים כואבים. לו הייתה השמחה התהוללות קלת-ראש, אכן לא היה מקום ל'שמחה' בשעה של סבל וכאב, אבל השמחה האמיתית איננה התעלמות מהמציאות, אלא גישה נכונה כלפיה.
שמחה היא היכולת לראות את הכיוון הכללי בתוך ענן האבק. אדם הבונה במו-ידיו את ביתו, מלא רגשות שמחה וחדווה, אף שהבנייה כרוכה בהרבה סבל ומאמץ. הוא רואה את הבית נבנה לנגד עיניו, ודבר זה ממלא אותו שמחה ואושר השמים לאין ואפס את כל הקשיים.
השמחה נובעת מההכרה, שגם ברגעים קשים אלה הקב"ה עמנו, והוא מכוון את האירועים ליעדים הנכונים. גם אם הדרך מפותלת ויש בה עליות ומורדות - בסופו של דבר אנו מתקדמים ולא נסוגים. כרגע אנו מתרוצצים בתוך הפיתולים ולא תמיד רואים את התמונה הכללית, אבל איתנה אמונתנו שככלות הכול, "לא ינום ולא יישן שומר ישראל".
עם-ישראל צועד עכשיו לעבר גאולתו. אילו זכינו, הייתה הדרך ישרה, סלולה, מוארת ושמחה. לצערנו לא זכינו שהדרך תהיה קצרה וקלה. בפועל היא רווית סבל וייסורים, דם ודמעות. אבל היא מוליכה לתכלית אחת בלבד.
לא אנחנו בוחרים לנו את משימותינו. הקב"ה הטיל עלינו את המשימה הקשה הזאת - לחיות בדור יתום כל-כך ולהתמודד עם גלי המבוכה והבלבול המכים בנו. זה תפקידנו, זו שליחותנו ההיסטורית, ועלינו למלאה בשמחה, מתוך אמונה כי יש מי שמנווט את המהלכים וכי "לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב".
יש לנו הכוח
אכן, לא פשוט להגיע להכרה הזאת, ובעיקר לא קל לתרגם אותה לרגשות שמחה ממשיים. על-כן יש לדעת, שהשמחה נחשבת עבודה - עבודת השמחה. לא תמיד השמחה באה מאליה. לעיתים יש לעמול ולהתייגע, להתבונן ולכוון, עד שמעוררים רגשות של שמחה והתרוממות-רוח.
אך ידוע הכלל, שאין הקב"ה מטיל משימה על האדם אלא אם כן האדם מסוגל לעמוד בה. אם הקב"ה דורש מאיתנו להרבות בשמחה בימי חודש אדר - אין ספק שהדבר בכוחנו. יכולים אנו לחזק את עצמנו ולחזק את סביבתנו. ניתנו לנו הכוחות להיות שמחים בעצמנו ולשמח את כל מי שבא עמנו במגע.
בעזרת השמחה נגרש את רגשות הדכדוך והתסכול, ובכוחה ננצח גם במערכה הזאת.
===========
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.
מאמרו של הרב מנחם ברוד מתפרסם בגיליון 'שיחת השבוע' גיליון 789, ג' באדר תשס"ב .