"משנכנס אדר מרבים בשמחה". בחודש זה לא רק ניצלנו מסכנה, אלא הרווחנו מהצרה. מעמדנו התחזק יותר ממה שהיה קודם לצרה. וכך פעמים רבות במשך הדורות אירעה לנו ירידה צורך עלייה, הירידה היא שמביאה לעלייה חדשה.
וכך אמרו חכמים (שמות-רבה נ ; ג) על הפסוק (ירמיה ל ; יז) "כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך": אין מידותיו של הקב"ה כמידת בשר-ודם, מידת בשר-ודם שהוא מכה באיזמל ומרפא ברטייה, אבל הקב"ה במה שהוא מכה הוא מרפא, שנאמר (שמות פרק טו ; כג): "ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם". אמר רבי לוי: הדור היה מר במעשיו. "ויצעק אל ד' ויורהו ד' עץ", ומה היה? יש אומרים זית ויש אומרים ערבה ויש אומרים הרדופני היה. כלומר העץ היה עץ מר ואולי אפילו סם-המוות, ויש אומרים עקרי תאנים ועקרי רימונים היה. על כל פנים, העץ שד' הורה להשליכו למים היה עץ מר, נטלו והשליכו למים, וימתקו המים. - הוי "ממכותיך ארפאך", כלומר, המכה בעצמה מרפאה; העץ המר המתיק את המים המרים. וכן אתה מוצא באלישע, שאמרו לו אנשי יריחו (מלכים-ב ב ; יט): "הנה נא מושב העיר טוב כאשר אדני ראה והמים רעים והארץ משכלת". אמר להם: "קחו לי צלחית חדשה ושימו שם מלח ויקחו אליו. ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח, ויאמר: כה אמר ד': רפאתי למים האלה לא יהיה משם עוד מות ומשכלת. וירפו המים עד היום הזה כדבר אלישע אשר דבר". הרי שהמלח ממתיק, אלו דברי חכמים.
הווי אומר, הצרות הן המביאות את הישועות. "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע" (ירמיה ל ; ז) - יושע מהצרה בעצמה, שממנה באה הישועה. על כך אומר הגאון מווילנא בספר "קול-התור" (פרק א סעיף יג): שיש "לדעת מראש כי בעקבות משיחא מכל צרה יוצאת ישועה, והישועה באה מתוך צרה על-פי הכתוב: 'ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע'. ...עקבות משיחא באות בהפרעות ומכשולים מצד שרו של עשו וגם על-ידי ארמילוס שר הערב-רב, אבל בסופו נופל ביד שרו של יוסף. ...ולכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו, אם יהיה ח"ו איזה קושי, איזה מכשלה, בדרך עבודתנו, ולהיות בטוחים כי דוקא ממנה יושע, ומן המיצר נגיע למרחביה".
והחודש הזה, חודש אדר, כבר הוחזק בנס כזה שהצרה התהפכה לישועה, - "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם". ולכן משנכנס אדר מרבים בשמחה. גם מהצרה של היום, הרוחנית, המדינית והצבאית, גם ממנה נוושע בעז"ה, ועל-ידה ומתוכה יתפתח בעז"ה שלב חדש במהלך הגאולה, גם התעוררות של תשובה, גם ביסוס יישוב-ארץ-ישראל בכל מרחביה וגם הדיפת האויבים מארץ-ישראל. ויהי החודש הזה סוף וקץ לכל צרותינו תחילה וראש לפדיון נפשנו.
==========
הרב זלמן ברוך מלמד הוא ראש הישיבה ורב הישוב בית אל.
וכך אמרו חכמים (שמות-רבה נ ; ג) על הפסוק (ירמיה ל ; יז) "כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך": אין מידותיו של הקב"ה כמידת בשר-ודם, מידת בשר-ודם שהוא מכה באיזמל ומרפא ברטייה, אבל הקב"ה במה שהוא מכה הוא מרפא, שנאמר (שמות פרק טו ; כג): "ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם". אמר רבי לוי: הדור היה מר במעשיו. "ויצעק אל ד' ויורהו ד' עץ", ומה היה? יש אומרים זית ויש אומרים ערבה ויש אומרים הרדופני היה. כלומר העץ היה עץ מר ואולי אפילו סם-המוות, ויש אומרים עקרי תאנים ועקרי רימונים היה. על כל פנים, העץ שד' הורה להשליכו למים היה עץ מר, נטלו והשליכו למים, וימתקו המים. - הוי "ממכותיך ארפאך", כלומר, המכה בעצמה מרפאה; העץ המר המתיק את המים המרים. וכן אתה מוצא באלישע, שאמרו לו אנשי יריחו (מלכים-ב ב ; יט): "הנה נא מושב העיר טוב כאשר אדני ראה והמים רעים והארץ משכלת". אמר להם: "קחו לי צלחית חדשה ושימו שם מלח ויקחו אליו. ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח, ויאמר: כה אמר ד': רפאתי למים האלה לא יהיה משם עוד מות ומשכלת. וירפו המים עד היום הזה כדבר אלישע אשר דבר". הרי שהמלח ממתיק, אלו דברי חכמים.
הווי אומר, הצרות הן המביאות את הישועות. "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע" (ירמיה ל ; ז) - יושע מהצרה בעצמה, שממנה באה הישועה. על כך אומר הגאון מווילנא בספר "קול-התור" (פרק א סעיף יג): שיש "לדעת מראש כי בעקבות משיחא מכל צרה יוצאת ישועה, והישועה באה מתוך צרה על-פי הכתוב: 'ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע'. ...עקבות משיחא באות בהפרעות ומכשולים מצד שרו של עשו וגם על-ידי ארמילוס שר הערב-רב, אבל בסופו נופל ביד שרו של יוסף. ...ולכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו, אם יהיה ח"ו איזה קושי, איזה מכשלה, בדרך עבודתנו, ולהיות בטוחים כי דוקא ממנה יושע, ומן המיצר נגיע למרחביה".
והחודש הזה, חודש אדר, כבר הוחזק בנס כזה שהצרה התהפכה לישועה, - "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם". ולכן משנכנס אדר מרבים בשמחה. גם מהצרה של היום, הרוחנית, המדינית והצבאית, גם ממנה נוושע בעז"ה, ועל-ידה ומתוכה יתפתח בעז"ה שלב חדש במהלך הגאולה, גם התעוררות של תשובה, גם ביסוס יישוב-ארץ-ישראל בכל מרחביה וגם הדיפת האויבים מארץ-ישראל. ויהי החודש הזה סוף וקץ לכל צרותינו תחילה וראש לפדיון נפשנו.
==========
הרב זלמן ברוך מלמד הוא ראש הישיבה ורב הישוב בית אל.