ההיסטוריה היהודית העניקה לנו ניסיון עצום על מערכת היחסים שבין יהודים לגויים. במשך הדורות התמודדנו עם סוגים שונים ומגוונים של אנטישמיות. שנאת היהודים כמעט לא הופיעה כשנאה טהורה ומזוקקת. תמיד היא ניסתה להסוות את עצמה בנימוקים ענייניים.
אפילו צורר היהודים הגדול, המן הרשע, אינו תובע סתם כך להשמיד את כל היהודים. יש בפיו נימוק משכנע: "ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים". המן טוען לפני אחשוורוש: היהודים הם איום על שלמותה ואחדותה של הממלכה. מנהגיהם השונים וסירובם למלא את "דתי המלך", יוצרים תסיסה וחותרים תחת אושיות המלכות, על-כן - "ייכתב לאבדם".
מול האנטישמיות
לא-אחת נטו יהודים תמימים לחשוב, שאם רק 'יתוקנו' הליקויים שבהם שונאי היהודים נתלים, ייפתרו כל הבעיות. אולי שנאת היהודים מקורה ב'עסקי אוויר' למיניהם שהיהודים מתפרנסים מהם. הבה נפנה אותם לעיסוק במלאכות יצרניות, והכול יחיו עמם בשלום ובשלווה. ראינו בימי השואה מה היה גורלם של המהנדסים ועורכי-הדין, החקלאים ועובדי-הכפיים. הדבר לא הועיל להם ביום עברה.
מדהים להיווכח כי תמימות זו עדיין קיימת, על-אף הניסיון העצום של כל תולדות עם-ישראל. גם בימים אלה משוכנעים יהודים מסויימים, שאם רק 'נצא מהשטחים', ייפסקו כל מעשי הטרור וישתרר כאן מזרח תיכון חדש. הם שוכחים שרק לפני שנה וחצי הוצעה ההצעה הזאת ונענתה בגל של טרור ורצח שלא ידענו כמותו. הם מתעלמים מן העובדה, שכל עניין השטחים עלה לדיון אחרי שהותקפנו מאותם שטחים, בשאיפה לחסל את קיומה של המדינה היהודית. אף-על-פי-כן הם מאמינים שכל השנאה הרצחנית הזאת נובעת מדבר-מה שאנחנו עושים או לא עושים.
קשה לאנשים נאורים ומשכילים להבין שיש אנטישמיות טהורה - שנאת יהודים באשר הם יהודים. זו שנאה הנתלית באמתלאות שונות, אבל גם אם תרצה את האנטישמי במילוי כל טענותיו, יעלה מיד טענות ותביעות חדשות. כי התביעות אינן העילה לשנאה, אלא התירוץ שלה.
בקומה זקופה
הדרך היחידה להתמודד עם השנאה הזאת היא דרכו של מרדכי היהודי - "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה". מה ההיגיון שבהתרסה זו מול האיש החזק ביותר בממלכה? וכי מרדכי אינו חושש שבהתנהגותו הוא עלול להרגיז חס וחלילה את הגוי? נכון, יהודי אינו כורע ואינו משתחווה לבשר-ודם, ובכל-זאת, צריך להתחשב בנסיבות, ובכלל, אין זו העת, אולי בהזדמנות אחרת. לא-כן?
אך ראו זה פלא - דווקא התנהגות גאה ובלתי-מתפשרת זו, היא המביאה בסופו של דבר את נס ההצלה. צורר היהודים נתלה על העץ, ואילו מרדכי, שאינו יודע להתקפל ולהתחשב ולנהוג ברגישות בענייני 'עיתוי' - מתמנה משנה למלך, ועם-ישראל זוכה בחג פורים.
מרדכי היהודי הבין טוב מכל מדינאי ימינו את סוד הקיום היהודי. הוא ידע שרק עמידה תקיפה ואיתנה מול הצורר וחבר מרעיו, לצד תפילה וזעקה לריבון-העולמים - היא שתציל את עם-ישראל. לא פשרות, לא ויתורים, לא 'התחשבויות' ולא 'רגישויות'. הוא ידע שעם-ישראל שרוי בגלות, אולם בנפשו היה יהודי גאה, והקרין את הגאון הזה כלפי כל סביבתו - "לא יכרע ולא ישתחווה".
זו הדרך היחידה שתבטיח לנו את הביטחון ואת השלום, וכך גם נלך בקרוב "קוממיות", בקומה זקופה, לגאולה האמיתית והשלמה.
==========
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.
מאמרו של הרב מנחם ברוד מתפרסם בגיליון 'שיחת השבוע' גיליון 790, י' באדר תשס"ב (22.2.02)
אפילו צורר היהודים הגדול, המן הרשע, אינו תובע סתם כך להשמיד את כל היהודים. יש בפיו נימוק משכנע: "ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים". המן טוען לפני אחשוורוש: היהודים הם איום על שלמותה ואחדותה של הממלכה. מנהגיהם השונים וסירובם למלא את "דתי המלך", יוצרים תסיסה וחותרים תחת אושיות המלכות, על-כן - "ייכתב לאבדם".
מול האנטישמיות
לא-אחת נטו יהודים תמימים לחשוב, שאם רק 'יתוקנו' הליקויים שבהם שונאי היהודים נתלים, ייפתרו כל הבעיות. אולי שנאת היהודים מקורה ב'עסקי אוויר' למיניהם שהיהודים מתפרנסים מהם. הבה נפנה אותם לעיסוק במלאכות יצרניות, והכול יחיו עמם בשלום ובשלווה. ראינו בימי השואה מה היה גורלם של המהנדסים ועורכי-הדין, החקלאים ועובדי-הכפיים. הדבר לא הועיל להם ביום עברה.
מדהים להיווכח כי תמימות זו עדיין קיימת, על-אף הניסיון העצום של כל תולדות עם-ישראל. גם בימים אלה משוכנעים יהודים מסויימים, שאם רק 'נצא מהשטחים', ייפסקו כל מעשי הטרור וישתרר כאן מזרח תיכון חדש. הם שוכחים שרק לפני שנה וחצי הוצעה ההצעה הזאת ונענתה בגל של טרור ורצח שלא ידענו כמותו. הם מתעלמים מן העובדה, שכל עניין השטחים עלה לדיון אחרי שהותקפנו מאותם שטחים, בשאיפה לחסל את קיומה של המדינה היהודית. אף-על-פי-כן הם מאמינים שכל השנאה הרצחנית הזאת נובעת מדבר-מה שאנחנו עושים או לא עושים.
קשה לאנשים נאורים ומשכילים להבין שיש אנטישמיות טהורה - שנאת יהודים באשר הם יהודים. זו שנאה הנתלית באמתלאות שונות, אבל גם אם תרצה את האנטישמי במילוי כל טענותיו, יעלה מיד טענות ותביעות חדשות. כי התביעות אינן העילה לשנאה, אלא התירוץ שלה.
בקומה זקופה
הדרך היחידה להתמודד עם השנאה הזאת היא דרכו של מרדכי היהודי - "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה". מה ההיגיון שבהתרסה זו מול האיש החזק ביותר בממלכה? וכי מרדכי אינו חושש שבהתנהגותו הוא עלול להרגיז חס וחלילה את הגוי? נכון, יהודי אינו כורע ואינו משתחווה לבשר-ודם, ובכל-זאת, צריך להתחשב בנסיבות, ובכלל, אין זו העת, אולי בהזדמנות אחרת. לא-כן?
אך ראו זה פלא - דווקא התנהגות גאה ובלתי-מתפשרת זו, היא המביאה בסופו של דבר את נס ההצלה. צורר היהודים נתלה על העץ, ואילו מרדכי, שאינו יודע להתקפל ולהתחשב ולנהוג ברגישות בענייני 'עיתוי' - מתמנה משנה למלך, ועם-ישראל זוכה בחג פורים.
מרדכי היהודי הבין טוב מכל מדינאי ימינו את סוד הקיום היהודי. הוא ידע שרק עמידה תקיפה ואיתנה מול הצורר וחבר מרעיו, לצד תפילה וזעקה לריבון-העולמים - היא שתציל את עם-ישראל. לא פשרות, לא ויתורים, לא 'התחשבויות' ולא 'רגישויות'. הוא ידע שעם-ישראל שרוי בגלות, אולם בנפשו היה יהודי גאה, והקרין את הגאון הזה כלפי כל סביבתו - "לא יכרע ולא ישתחווה".
זו הדרך היחידה שתבטיח לנו את הביטחון ואת השלום, וכך גם נלך בקרוב "קוממיות", בקומה זקופה, לגאולה האמיתית והשלמה.
==========
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.
מאמרו של הרב מנחם ברוד מתפרסם בגיליון 'שיחת השבוע' גיליון 790, י' באדר תשס"ב (22.2.02)