לא לרמות במידות ומשקלות
חכמינו דרשו מפני מה נסמכה ההלכה האוסרת לרמות במידות ומשקלות לפרשת עמלק (בפרשת כי תצא חומש דברים פרק כה, פסוק טז-יז) ללמדך שמי שמשקר במידות (נוזל) ומשקלות (יבש) ונותן לקונה סחורה במשקל קטן מהמשקל שסוכם בניהם גורם ח"ו ל"ויבא עמלק". וכלשון רש"י שם אם שקרת במידות ובמשקלות הוי דואג מן גרוי האויב שנאמר וכו'. וכדברי חז"ל (במסכת ב"ב פ"ח "קשה עונשן של מידות יותר מעונשן של עריות". וכן בשו"ע (חו"מ סימן רלא, סע' יט) "עונש המדות והמשקלות קשה מאוד" וכו' "הרי הוא כופר ביציאת מצרים". יש הלומדים בדרך דרש את דברי חז"ל אלו ואומרים שלשקר במידות פירושו להראות עצמו כבעל מידות טובות כשבאמת הוא בעל מידות רעות. מראה עצמו צדיק והוא באמת אינו כן - גורם ל"ויבא עמלק". וזה קשה עונשן של מידות קשה להגיע למידה טובה וכן זה קשה לא להראות מידות טובות שיש לו.
למה קוראים "זכור" היום כשאין יודעים מיהו עמלק?
הרמב"ם (בהלכות מלכים פרק ה) כתב שיש מצוה להשמיד שבעה עממים אך כבר אבד זכרם כי בא סנחריב ועירבב את האומות. בהלכה אחר כך מביא הרמב"ם שיש מצוה לאבד זכר עמלק ומצוות עשה לזכור מעשיו הרעים ואריבתו לעורר איבתו. שנאמר "זכור את אשר עשה לך" לזכור בפה ובלב. יש מקשים עליו מההלכה הקודמת שכתב בענין שבעה עממים הרי כבר אבד זכרם של שבעה עממים אם כן גם עמלק איננו ולמה יש מצווה לזכור מעשיו ולעורר איבתו וכן לאבד זכרו?
וב"הגהות מימוניות" כתב שאין אפשרות לקיים מצוה זו עד שיבוא המשיח. וברדב"ז כתב עליו שמעשה שמואל ושאול מוכיח שאין תנאי בביאת המשיח ומלכות בית דוד למחות זרעו של עמלק, אלא בכל זמן שאפשר. אך בימינו איך נקיים המצוה?
לימדונו חכמים כי כל אומה ששונאת את עם ישראל הרי היא "עמלק". וכמו שעמלק שם מוקשים ואורבים והפיל יהודים בדרך כך כל תלמידיו וממשיכי דרכו שונאי ישראל שמפחדים להלחם עימהם בקרב כי יודעים את חלישותם ובאים במארבים לפגוע בהולכי דרכים בנשים ובילדים הרי מעמלק באו. והם העמלק של הדור. אם כן למדנו שלא לעשות עמהם הסכמים אלא אסור לוותר על מצוות ה' במסווה של חמלה וחנינה על אכזרים שבסוף היא אכזריות על חלשים ועל רחמנים, כידוע בתלמידי עמלק היום.
ועוד לימד הרב רבי שלמה עדני בספרו מלאכת שלמה בשם "חן טוב" (דף קל"ד בסוף פרשת "בשלח") כי אנחנו בגלותינו מצווים בקריאת זכור אע"פ שאין ביכולתינו להרגו ואין ביכולתינו "לעשות עמו רעה" אמנם הכוונה היא לזכור הגורם שהוא העוון ונשוב לקב"ה.
שהרי עמלק בא להלחם בישראל כשרפו ידיהם מהתורה "ברפידים" וכן היה עם ישראל מפורד אבל בזמן שבאו להר סיני כתוב ויסעו מרפידים עזבו את הפירוד ולא רפו ידיהם מהתורה וכן כבר הזכרנו שעמלק בא, וכל אויב בא, בזמן שאנו לא נזהרים במידות טובות או כפשט במידות ומשקולות. "ועמלק לא בא על ישראל אלא ע"י תביעת עוון" גם המן הרשע לא בא על ישראל אלא לאחד שעבדו ע"ז בזמן נבוכדנצר וכן כתוב והשתיה כדת אין אונס בזמן סעודה של אחשורוש "לעשות כרצון איש ואיש", מרדכי והמן "כי מרדכי היהודי חפץ שלא להעבירם על הדת להשקותם על כורחם והמן גם רצה שיהיו מזידין ולא אנוסים לכן אין אונס". ואסתר צוותה לעשות זכר לדורות שיזכרו המן ועמלק שבאים על חטא ולא ישובו לכסלה (עיין במלאכת שלמה על מסכת מגילה דף כו).
מחית עמלק בימות המשיח
כשיבוא משיח הרי יכלה זרעו של עמלק, שהרי אין ה' שלם ואין הכסא שלם עד שיכלה זרעו של עמלק. וכסאו של ה' הוא בירושלים בבנינה השלם ובמלכות בית דוד. אם כן כשיבוא המשיח ויכלה זרע עמלק האם תמחה המצוה? והלא התורה לא משתנית לעולם?
אלא שהתשובה על כך היא כדלעיל, לא לשכוח את מעשיו ודרכיו ולהזהר שלא ישובו לכסלה אף כשכבר נמחה עמלק וזרעו, עיי"ש.
משלוח מנות - ממתקים או מאכלים?
הגמרא מגילה (דף טז) אומרת תני רב יוסף משלוח מנות איש לרעהו - שתי מנות לאדם אחד. ו"מתנות לאביונים" שני מתנות לשני אביונים. ומהם המנות הנשלחות? לרש"י שולחים "מעדנים". ממתקים ודברי מאפה. לרמב"ם (הלכות מגילה פרק ב, הלכות טו-יז) ישלחו שני מיני בשר או שני מיני תבשיל או שני אוכלים וכד'. הרמב"ם לא כתב כדי לקיים משלוח מנות יש לשלוח עוגות ושוקלד. ולמעשה הכל טוב למשלוח מנות וכל השאלה היא מה להעדיף. ובזה ישקול אדם מה ישמח את רעהו שהרי העיקר הור להרבות אהבה ואחוה. (מנות הלוי) וכל המרבה משובח. וכן השו"ע (בסי' תרצה סע' ד) פסק כמו הרמב"ם אבל בכה"ח (שם ס"ק מח) כתב שנהגו העם לשלוח מיני מתיקה אבל לא מעות ולא בגדים (שם ס"ק לה).
מתנות לאביונים - כסף יותר ממחיר סעודה
יש אומרים שכדי לקיים מצוות "מתנות לאביונים" די שיתן פרוטה אחת או שנים. (משנה ברורה בשם הריטב"א) אך כתב הבא"ח (תצוה טו) שחייב כל אדם ליתן שתי מתנות לשני עניים לפחות, וכל המרבה ברוך יהיה, והשיעור הוא אם נותן אוכל צריך שיהיה בו ג' ביצים" דהיינו מאה ושמונים גרם לחם בערך ואם נותן כסף יתן סכום שאפשר לקנות בו לחם בכמות כזאת. ופעם אחת אמר לי עני אחד בשעת הדרשה שאי אפשר לאכול לחם יבש בלי מלח או משהו ללפת את הפת. ועל כן אני אומר תמיד שיתנו לפחות מחיר מנה פלאפל. אך עיקר החיוב כדלעיל.
וכתב הרמב"ם ש"מוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודה ובמשלוח מנות איש לרעהו". ויחשב כל אדם כמה כסף הוא משקיע בסעודתו ובמשלוח מנות לחבריו ויותר מזה יתן מתנות לעניים (עיין מש"ב שם ס"ק א וכה"ח שם ס"ק ז משם הריטב"א ומה שהביא משם "זרע יעקב" המובא במחב"ר שם).
משלוח מנות ומתנות לאביונים בכסף
אע"פ שמתנות לאביונים אפשר לקיים בכסף, אי אפשר לקים בזה משלוח מנות ולכן קראם הפסוק "מנות" ולא "מתנות". ולכן אם רואה ילד עני צעצוע ביד חבירו ובוכה והרואהו נותן לו צעצוע מתנה הרי קיים בזה מצוות מתנות לאביונים אך לא משלוח מנות. אבל אם רואה בן עשיר שרוצה אופנים כמו של חבירו ונותן לו אין כאן משלוח מנות ולא מתנות לאביונים.
משלוח מנות או מתנות לאביונים שנמסרו לפני יום פורים
(עיין למג"א סי' תרצד, ס"ק א משם המאור) שלא ישלח אדם את המתנות וכן את משלוח המנות לפני פורים או בליל פורים שמא יאכל אותם העני לפני פורים משמע אם שלח לפני פורים והגיע בפורים יצא יד"ח ואילו בתול"ש סי' קפ"ח הוא מסתפק בזה ומחלק בין סברת תרומת הדשן לסברת מנות הלוי וע"כ חיילים או אדם שלא מוצא עני ביום פורים או אם רוצה לתת משלוח מנות לאדם מסויים שלא יראה אותו ביום פורים יכול לתת לאביון או לחבירו ויאמר לו שאין הוא הנותן מקנה את המתנה או המנה עד יום פורים ממש ואז תהיה שייכת למקבל. ולפי זה יש להזהר שלא יתן מוקף משלוח מנות לפרוז וכן להיפך, אולם השנה לכתחילה יתן המוקף מתנות לאביונים למוקפים ובדיעבד יכול לתת לפרזים.
ויהי רצון שנזכה לנהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם והימים הללו יהיו לעם ישראל לאורה לשמחה לששון וליקר, כפשוטו וכמדרשו, אכי"ר.
==========
הקטעים שהובאו כאן הם לקט מועט מתוך שעוריו של הרה"ג הרב מרדכי אליהו שליט"א.
חכמינו דרשו מפני מה נסמכה ההלכה האוסרת לרמות במידות ומשקלות לפרשת עמלק (בפרשת כי תצא חומש דברים פרק כה, פסוק טז-יז) ללמדך שמי שמשקר במידות (נוזל) ומשקלות (יבש) ונותן לקונה סחורה במשקל קטן מהמשקל שסוכם בניהם גורם ח"ו ל"ויבא עמלק". וכלשון רש"י שם אם שקרת במידות ובמשקלות הוי דואג מן גרוי האויב שנאמר וכו'. וכדברי חז"ל (במסכת ב"ב פ"ח "קשה עונשן של מידות יותר מעונשן של עריות". וכן בשו"ע (חו"מ סימן רלא, סע' יט) "עונש המדות והמשקלות קשה מאוד" וכו' "הרי הוא כופר ביציאת מצרים". יש הלומדים בדרך דרש את דברי חז"ל אלו ואומרים שלשקר במידות פירושו להראות עצמו כבעל מידות טובות כשבאמת הוא בעל מידות רעות. מראה עצמו צדיק והוא באמת אינו כן - גורם ל"ויבא עמלק". וזה קשה עונשן של מידות קשה להגיע למידה טובה וכן זה קשה לא להראות מידות טובות שיש לו.
למה קוראים "זכור" היום כשאין יודעים מיהו עמלק?
הרמב"ם (בהלכות מלכים פרק ה) כתב שיש מצוה להשמיד שבעה עממים אך כבר אבד זכרם כי בא סנחריב ועירבב את האומות. בהלכה אחר כך מביא הרמב"ם שיש מצוה לאבד זכר עמלק ומצוות עשה לזכור מעשיו הרעים ואריבתו לעורר איבתו. שנאמר "זכור את אשר עשה לך" לזכור בפה ובלב. יש מקשים עליו מההלכה הקודמת שכתב בענין שבעה עממים הרי כבר אבד זכרם של שבעה עממים אם כן גם עמלק איננו ולמה יש מצווה לזכור מעשיו ולעורר איבתו וכן לאבד זכרו?
וב"הגהות מימוניות" כתב שאין אפשרות לקיים מצוה זו עד שיבוא המשיח. וברדב"ז כתב עליו שמעשה שמואל ושאול מוכיח שאין תנאי בביאת המשיח ומלכות בית דוד למחות זרעו של עמלק, אלא בכל זמן שאפשר. אך בימינו איך נקיים המצוה?
לימדונו חכמים כי כל אומה ששונאת את עם ישראל הרי היא "עמלק". וכמו שעמלק שם מוקשים ואורבים והפיל יהודים בדרך כך כל תלמידיו וממשיכי דרכו שונאי ישראל שמפחדים להלחם עימהם בקרב כי יודעים את חלישותם ובאים במארבים לפגוע בהולכי דרכים בנשים ובילדים הרי מעמלק באו. והם העמלק של הדור. אם כן למדנו שלא לעשות עמהם הסכמים אלא אסור לוותר על מצוות ה' במסווה של חמלה וחנינה על אכזרים שבסוף היא אכזריות על חלשים ועל רחמנים, כידוע בתלמידי עמלק היום.
ועוד לימד הרב רבי שלמה עדני בספרו מלאכת שלמה בשם "חן טוב" (דף קל"ד בסוף פרשת "בשלח") כי אנחנו בגלותינו מצווים בקריאת זכור אע"פ שאין ביכולתינו להרגו ואין ביכולתינו "לעשות עמו רעה" אמנם הכוונה היא לזכור הגורם שהוא העוון ונשוב לקב"ה.
שהרי עמלק בא להלחם בישראל כשרפו ידיהם מהתורה "ברפידים" וכן היה עם ישראל מפורד אבל בזמן שבאו להר סיני כתוב ויסעו מרפידים עזבו את הפירוד ולא רפו ידיהם מהתורה וכן כבר הזכרנו שעמלק בא, וכל אויב בא, בזמן שאנו לא נזהרים במידות טובות או כפשט במידות ומשקולות. "ועמלק לא בא על ישראל אלא ע"י תביעת עוון" גם המן הרשע לא בא על ישראל אלא לאחד שעבדו ע"ז בזמן נבוכדנצר וכן כתוב והשתיה כדת אין אונס בזמן סעודה של אחשורוש "לעשות כרצון איש ואיש", מרדכי והמן "כי מרדכי היהודי חפץ שלא להעבירם על הדת להשקותם על כורחם והמן גם רצה שיהיו מזידין ולא אנוסים לכן אין אונס". ואסתר צוותה לעשות זכר לדורות שיזכרו המן ועמלק שבאים על חטא ולא ישובו לכסלה (עיין במלאכת שלמה על מסכת מגילה דף כו).
מחית עמלק בימות המשיח
כשיבוא משיח הרי יכלה זרעו של עמלק, שהרי אין ה' שלם ואין הכסא שלם עד שיכלה זרעו של עמלק. וכסאו של ה' הוא בירושלים בבנינה השלם ובמלכות בית דוד. אם כן כשיבוא המשיח ויכלה זרע עמלק האם תמחה המצוה? והלא התורה לא משתנית לעולם?
אלא שהתשובה על כך היא כדלעיל, לא לשכוח את מעשיו ודרכיו ולהזהר שלא ישובו לכסלה אף כשכבר נמחה עמלק וזרעו, עיי"ש.
משלוח מנות - ממתקים או מאכלים?
הגמרא מגילה (דף טז) אומרת תני רב יוסף משלוח מנות איש לרעהו - שתי מנות לאדם אחד. ו"מתנות לאביונים" שני מתנות לשני אביונים. ומהם המנות הנשלחות? לרש"י שולחים "מעדנים". ממתקים ודברי מאפה. לרמב"ם (הלכות מגילה פרק ב, הלכות טו-יז) ישלחו שני מיני בשר או שני מיני תבשיל או שני אוכלים וכד'. הרמב"ם לא כתב כדי לקיים משלוח מנות יש לשלוח עוגות ושוקלד. ולמעשה הכל טוב למשלוח מנות וכל השאלה היא מה להעדיף. ובזה ישקול אדם מה ישמח את רעהו שהרי העיקר הור להרבות אהבה ואחוה. (מנות הלוי) וכל המרבה משובח. וכן השו"ע (בסי' תרצה סע' ד) פסק כמו הרמב"ם אבל בכה"ח (שם ס"ק מח) כתב שנהגו העם לשלוח מיני מתיקה אבל לא מעות ולא בגדים (שם ס"ק לה).
מתנות לאביונים - כסף יותר ממחיר סעודה
יש אומרים שכדי לקיים מצוות "מתנות לאביונים" די שיתן פרוטה אחת או שנים. (משנה ברורה בשם הריטב"א) אך כתב הבא"ח (תצוה טו) שחייב כל אדם ליתן שתי מתנות לשני עניים לפחות, וכל המרבה ברוך יהיה, והשיעור הוא אם נותן אוכל צריך שיהיה בו ג' ביצים" דהיינו מאה ושמונים גרם לחם בערך ואם נותן כסף יתן סכום שאפשר לקנות בו לחם בכמות כזאת. ופעם אחת אמר לי עני אחד בשעת הדרשה שאי אפשר לאכול לחם יבש בלי מלח או משהו ללפת את הפת. ועל כן אני אומר תמיד שיתנו לפחות מחיר מנה פלאפל. אך עיקר החיוב כדלעיל.
וכתב הרמב"ם ש"מוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודה ובמשלוח מנות איש לרעהו". ויחשב כל אדם כמה כסף הוא משקיע בסעודתו ובמשלוח מנות לחבריו ויותר מזה יתן מתנות לעניים (עיין מש"ב שם ס"ק א וכה"ח שם ס"ק ז משם הריטב"א ומה שהביא משם "זרע יעקב" המובא במחב"ר שם).
משלוח מנות ומתנות לאביונים בכסף
אע"פ שמתנות לאביונים אפשר לקיים בכסף, אי אפשר לקים בזה משלוח מנות ולכן קראם הפסוק "מנות" ולא "מתנות". ולכן אם רואה ילד עני צעצוע ביד חבירו ובוכה והרואהו נותן לו צעצוע מתנה הרי קיים בזה מצוות מתנות לאביונים אך לא משלוח מנות. אבל אם רואה בן עשיר שרוצה אופנים כמו של חבירו ונותן לו אין כאן משלוח מנות ולא מתנות לאביונים.
משלוח מנות או מתנות לאביונים שנמסרו לפני יום פורים
(עיין למג"א סי' תרצד, ס"ק א משם המאור) שלא ישלח אדם את המתנות וכן את משלוח המנות לפני פורים או בליל פורים שמא יאכל אותם העני לפני פורים משמע אם שלח לפני פורים והגיע בפורים יצא יד"ח ואילו בתול"ש סי' קפ"ח הוא מסתפק בזה ומחלק בין סברת תרומת הדשן לסברת מנות הלוי וע"כ חיילים או אדם שלא מוצא עני ביום פורים או אם רוצה לתת משלוח מנות לאדם מסויים שלא יראה אותו ביום פורים יכול לתת לאביון או לחבירו ויאמר לו שאין הוא הנותן מקנה את המתנה או המנה עד יום פורים ממש ואז תהיה שייכת למקבל. ולפי זה יש להזהר שלא יתן מוקף משלוח מנות לפרוז וכן להיפך, אולם השנה לכתחילה יתן המוקף מתנות לאביונים למוקפים ובדיעבד יכול לתת לפרזים.
ויהי רצון שנזכה לנהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם והימים הללו יהיו לעם ישראל לאורה לשמחה לששון וליקר, כפשוטו וכמדרשו, אכי"ר.
==========
הקטעים שהובאו כאן הם לקט מועט מתוך שעוריו של הרה"ג הרב מרדכי אליהו שליט"א.