השבת קוראים בתורה, מלבד הפרשה הרגילה, גם פרשת פרה אדומה. כל אחד צריך להשתדל, להיות השבת בבית הכנסת ולהקשיב לקריאה. לפי חלק מהפוסקים, גם שמיעת פרשה זו היא מצוה מהתורה (כמו פרשת זכור).
האם משה רבינו טעה?
זמן קצר לאחר ניסי יציאת מצרים, מיד לאחר המעמד הנשגב של מתן תורה, אנו מגיעים לירידה רוחנית נוראה בעם. אותם יהודים שראו את כל הגדולות של הקב"ה, עברו עכשיו על מאמר ה' בעשרת הדברות: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה, אשר בשמים ממעל ואשר במים מתחת לארץ. לא תשתחוה להם ולא תעבדם" (שמות כ, ד).
דברים רבים נאמרו במפרשים, להסביר כיצד טעה העם בדבר זה. למרות כל ההסברים, אין ספק שהעם חטא כאן חטא גדול מאד. משה רבינו אמר זאת בעצמו לעם: "אתם חטאתם חטאה גדולה" (שמות לב, ל).
עוד כשמשה רבינו היה בשמים, מקבל את התורה בקדושה מפי ה', ידע על חטאו הכבד של העם. הרי רק עכשיו ראו מעמדות כאלו גדולים, ועדיין אינם מתנהגים כמצופה מקהילה דתית. משה קיבל אז, הצעה הגיונית מאד מהקב"ה. את כל אלו שחטאו, יש להפריד ולהרחיק מאלו שנשארו שומרי המצות כהלכה. ה' יהרוג ויכלה את כל העם החוטא, ורק ממשה רבינו שלא חטא, ימשיך העם היהודי.
"ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם, ואעשה אותך לגוי גדול" (שמות לב, י).
באופן כזה, נשמור היטב על איכותה הגבוהה של הקהילה הדתית שתשאר. כך לא נפגום את הרמה הדתית של הדתיים הרציניים, ולא יושפעו שוב מאלו בעלי הנטיה לחטוא.
למרות ההגיון שבהצעה, משה רבינו מסרב באופן מוחלט (שמות לב, יא). משה התחנן ובקש מה', למחול ולסלוח לעם. הוא מזכיר לה' את הברית שכרת עם האבות, אברהם יצחק ויעקב. כך, הוא מעורר את האהבה שה' אוהב כל יהודי, גם הרחוק שבינהם. כל מי שבן אברהם יצחק ויעקב הוא, יש משהו עמוק וגבוה בנשמתו, גם אם הוא עצמו לפעמים אינו מרגיש זאת.
משה אינו רק מבקש. הוא אפילו מוכן, למסור את נפשו. את כל זכויותיו הוא מוכן לתת, כדי לקרב את הרחוקים האלו. "וישב משה אל ה' ויאמר: אנא, חטא העם הזה חטאה גדולה, ויעשו להם אלוהי זהב. ועתה, אם תשא חטאתם (הרי טוב). ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת!". במדרש מובא שמשה רבינו היה מוכן אף לותר על כל שכרו לעולם הבא, בשביל לקרב את הרחוקים!
אם נתבונן היטב , נראה שיש לכאורה קשר לא הגיוני בין הדברים. הוא פותח ואומר לה', שהעם חטא חטא גדול מאד. לכאורה נראה שהמסקנה המתבקשת היא, שיש באמת להפרד מהרשעים ולהתבדל מהם. אך מסקנתו של משה דוקא הפוכה אינני מוכן בשום פנים ואופן, לותר על אף יהודי. גם הפשוט ביותר, עדיין יש בו משהו מיוחד שאין בשאר העמים . אחרי שה' בחר בנו לעם סגולתו, הוא שם בנו נשמה מיוחדת שיש בה גם קדושה מיוחדת. גם מי שנראה לכאורה כרחוק משמירת מצוות, עדיין מאירה בו הסגולה היהודית. משה רבינו עושה את כל המאמצים, כדי לקרב גם אותו חזרה לדרך היהדות.
במדרש מובא, שחסדיו של משה רבינו היו גדולים אף משל אברהם אבינו. נח היה אמנם צדיק תמים בדורותיו, אך את צדקותו שמר בתוכו בלבד. כשידע שה' עומד להשמיד את האנושות, לא ניסה לבקש עליהם רחמים ולהצילם. אברהם היה גדול ממנו, שאף את אנשי סדום הרשעים והחוטאים בקש להציל (בראשית יח, כג). הוא התחנן ובקש רחמים עליהם, אך רק בתנאי שימצאו בהם לפחות עשרה צדיקים. כשידע שאין אפילו עשרה צדיקים, לא בקש יותר. אך חסדי משה, גדולים מכולם. בלי שום תנאים, אף לרשע החוטא ביותר, יש לסלוח. עלינו לעשות כל מאמץ, לקרבו באמונה ובאהבה לתורה.
לתכונה זו של משה רבינו, לקרב גם רחוקים לדרך התורה, יש תוצאות קשות מאד בפרשתנו. כשבני ישראל יצאו ממצרים, מספרת לנו התורה שעוד יצאו עמם אנשים נוספים. "וגם ערב רב עלה אתם" (שמות יב, לח). אותם ערב רב היו "תערובת אומות גויים של גרים" (רש"י).
מי גייר את אותם גויים? מי הרשה להם להצטרף למחנה בני ישראל?
חז"ל עונים, שהיה זה משה רבינו. כשראה שגויים רבים מבקשים להתגייר, בדק מי מהם ניתן על פי כללי ההלכה, להכניסו תחת כנפי השכינה. כך הצטרפו גם אלו, לעם היהודי.
תוצאות הדבר היו שדוקא הערב רב, היו הראשונים שהחטיאו את העם. " ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי, ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שחתו והשחיתו" (רש"י לב, ד). האם פירוש הדבר שמשה רבינו טעה בשיטת הקירוב שלו?
הרב קוק (אגרות הראיה, תקנה) כתב, שמשה לא טעה. משה ידע את המחיר של קירוב הרחוקים, וידע שיגרום בכך להארכת הגלות של העם היהודי. אך משה גם ידע, שלמרות הכל הדבר כדאי. כבר הובטחנו שסוף כל ישראל, אף הרחוקים שבהם, לעשות תשובה (דברים ל, ב). הקב"ה עושה רצון יראיו (תהילים קמה, יט), ובקשתו של משה בודאי לא שבה ריקם. בסופו של דבר בודאי יחזרו גם הם או בניהם ליהדות, והגאולה תהיה מרוממת ונשגבת הרבה יותר.
===========
הרב משה ברגמן הוא שליח מישראל בקהילה הדתית ציונית סאן פאולו בברזיל.
האם משה רבינו טעה?
זמן קצר לאחר ניסי יציאת מצרים, מיד לאחר המעמד הנשגב של מתן תורה, אנו מגיעים לירידה רוחנית נוראה בעם. אותם יהודים שראו את כל הגדולות של הקב"ה, עברו עכשיו על מאמר ה' בעשרת הדברות: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה, אשר בשמים ממעל ואשר במים מתחת לארץ. לא תשתחוה להם ולא תעבדם" (שמות כ, ד).
דברים רבים נאמרו במפרשים, להסביר כיצד טעה העם בדבר זה. למרות כל ההסברים, אין ספק שהעם חטא כאן חטא גדול מאד. משה רבינו אמר זאת בעצמו לעם: "אתם חטאתם חטאה גדולה" (שמות לב, ל).
עוד כשמשה רבינו היה בשמים, מקבל את התורה בקדושה מפי ה', ידע על חטאו הכבד של העם. הרי רק עכשיו ראו מעמדות כאלו גדולים, ועדיין אינם מתנהגים כמצופה מקהילה דתית. משה קיבל אז, הצעה הגיונית מאד מהקב"ה. את כל אלו שחטאו, יש להפריד ולהרחיק מאלו שנשארו שומרי המצות כהלכה. ה' יהרוג ויכלה את כל העם החוטא, ורק ממשה רבינו שלא חטא, ימשיך העם היהודי.
"ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם, ואעשה אותך לגוי גדול" (שמות לב, י).
באופן כזה, נשמור היטב על איכותה הגבוהה של הקהילה הדתית שתשאר. כך לא נפגום את הרמה הדתית של הדתיים הרציניים, ולא יושפעו שוב מאלו בעלי הנטיה לחטוא.
למרות ההגיון שבהצעה, משה רבינו מסרב באופן מוחלט (שמות לב, יא). משה התחנן ובקש מה', למחול ולסלוח לעם. הוא מזכיר לה' את הברית שכרת עם האבות, אברהם יצחק ויעקב. כך, הוא מעורר את האהבה שה' אוהב כל יהודי, גם הרחוק שבינהם. כל מי שבן אברהם יצחק ויעקב הוא, יש משהו עמוק וגבוה בנשמתו, גם אם הוא עצמו לפעמים אינו מרגיש זאת.
משה אינו רק מבקש. הוא אפילו מוכן, למסור את נפשו. את כל זכויותיו הוא מוכן לתת, כדי לקרב את הרחוקים האלו. "וישב משה אל ה' ויאמר: אנא, חטא העם הזה חטאה גדולה, ויעשו להם אלוהי זהב. ועתה, אם תשא חטאתם (הרי טוב). ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת!". במדרש מובא שמשה רבינו היה מוכן אף לותר על כל שכרו לעולם הבא, בשביל לקרב את הרחוקים!
אם נתבונן היטב , נראה שיש לכאורה קשר לא הגיוני בין הדברים. הוא פותח ואומר לה', שהעם חטא חטא גדול מאד. לכאורה נראה שהמסקנה המתבקשת היא, שיש באמת להפרד מהרשעים ולהתבדל מהם. אך מסקנתו של משה דוקא הפוכה אינני מוכן בשום פנים ואופן, לותר על אף יהודי. גם הפשוט ביותר, עדיין יש בו משהו מיוחד שאין בשאר העמים . אחרי שה' בחר בנו לעם סגולתו, הוא שם בנו נשמה מיוחדת שיש בה גם קדושה מיוחדת. גם מי שנראה לכאורה כרחוק משמירת מצוות, עדיין מאירה בו הסגולה היהודית. משה רבינו עושה את כל המאמצים, כדי לקרב גם אותו חזרה לדרך היהדות.
במדרש מובא, שחסדיו של משה רבינו היו גדולים אף משל אברהם אבינו. נח היה אמנם צדיק תמים בדורותיו, אך את צדקותו שמר בתוכו בלבד. כשידע שה' עומד להשמיד את האנושות, לא ניסה לבקש עליהם רחמים ולהצילם. אברהם היה גדול ממנו, שאף את אנשי סדום הרשעים והחוטאים בקש להציל (בראשית יח, כג). הוא התחנן ובקש רחמים עליהם, אך רק בתנאי שימצאו בהם לפחות עשרה צדיקים. כשידע שאין אפילו עשרה צדיקים, לא בקש יותר. אך חסדי משה, גדולים מכולם. בלי שום תנאים, אף לרשע החוטא ביותר, יש לסלוח. עלינו לעשות כל מאמץ, לקרבו באמונה ובאהבה לתורה.
לתכונה זו של משה רבינו, לקרב גם רחוקים לדרך התורה, יש תוצאות קשות מאד בפרשתנו. כשבני ישראל יצאו ממצרים, מספרת לנו התורה שעוד יצאו עמם אנשים נוספים. "וגם ערב רב עלה אתם" (שמות יב, לח). אותם ערב רב היו "תערובת אומות גויים של גרים" (רש"י).
מי גייר את אותם גויים? מי הרשה להם להצטרף למחנה בני ישראל?
חז"ל עונים, שהיה זה משה רבינו. כשראה שגויים רבים מבקשים להתגייר, בדק מי מהם ניתן על פי כללי ההלכה, להכניסו תחת כנפי השכינה. כך הצטרפו גם אלו, לעם היהודי.
תוצאות הדבר היו שדוקא הערב רב, היו הראשונים שהחטיאו את העם. " ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי, ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שחתו והשחיתו" (רש"י לב, ד). האם פירוש הדבר שמשה רבינו טעה בשיטת הקירוב שלו?
הרב קוק (אגרות הראיה, תקנה) כתב, שמשה לא טעה. משה ידע את המחיר של קירוב הרחוקים, וידע שיגרום בכך להארכת הגלות של העם היהודי. אך משה גם ידע, שלמרות הכל הדבר כדאי. כבר הובטחנו שסוף כל ישראל, אף הרחוקים שבהם, לעשות תשובה (דברים ל, ב). הקב"ה עושה רצון יראיו (תהילים קמה, יט), ובקשתו של משה בודאי לא שבה ריקם. בסופו של דבר בודאי יחזרו גם הם או בניהם ליהדות, והגאולה תהיה מרוממת ונשגבת הרבה יותר.
===========
הרב משה ברגמן הוא שליח מישראל בקהילה הדתית ציונית סאן פאולו בברזיל.