זאב ז'בוטינסקי נהג לומר: "היהודי אינו לומד מן ההיגיון אלא מן הקטסטרופה. הוא לא יקנה מטרייה למראה שמיים מעוננים, אלא יירטב בגשם ויחלה בדלקת ראות". במלים אחרות, היהודי על-פי ז'בוטינסקי אינו מעריך מראש את הסיכונים ונערך לקראתם, אלא מסכן את עצמו גם כאשר הסכנות גלויות לעין. אבל, סתם יהודי הפועל בדרך זו, ניתן למחול לו, וחזקה עליו שבפעם הבאה ינהג אחרת.
לעומתו, כאשר מדובר במתכנן ובמהנדס, הדרישות מחמירות יותר, הן בגלל הכשרתו המקצועית והן בגלל ששגיאה שלו אין פירושה הרטבה בלבד, אלא תאונה או אסון. על כן מתמנות לעתים קרובות ועדות חקירה לברור הגורמים לאסון ולהפקת לקחים במטרה למנוע את הישנותו. דוגמאות לוועדות חקירה הקשורות בכשל הנדסי ובטיחותי אינן חסרות. די להזכיר בהקשר זה את קריסת אולם ורסאי, התמוטטות גשר המכבייה, הצלילות בנחל הקישון ועוד. המשותף למקרים אלה ואחרים הוא חוסר הערכה, או הערכה לקויה, של הסיכונים, ואי-היערכות לקראתם. במקרה הטוב יוסקו מסקנות ויופקו לקחים, ואולי יימנעו אסונות דומים בהמשך. שיטה זו ידועה כ- Fly, Fix, Fly , כלומר תכנון (של מטוס, למשל), שימוש בו עד להתרסקותו, והנהגת שיפורים רק אחרי האסון, במקום בעקבות זיהוי מראש של הסיכונים. במקרה הגרוע, השיטה שהיתה היא שתהיה, ואסונות יחזרו על עצמם.
ועדות חקירה ממלכתיות מתמנות בעקבות כשלים חמורים במערכות אחרות, בדרך כלל לא הנדסיות. כדוגמא ניתן להזכיר את ועדת שמגר שחקרה את הנסיבות שאפשרו את רצח רבין. דוגמא אחרת היא ועדת כהאן שבדקה את הטבח של ערבים מוסלמים בידי ערבים נוצרים בלבנון, והחלטותיה מנעו מאריאל שרון לשמש כשר ביטחון מאז ועד היום. וועדת החקירה הממלכתית הידועה ביותר היא ועדת אגרנט, שמונתה בעקבות המחדל שהביא למלחמת יום הכיפורים ולקורבנות הרבים שנפלו בה.
רק בהקשר של מלחמת אוסלו טרם הוקמה ועדת חקירה ממלכתית, כלומר טרם נוצרה המודעות לכורח ללמוד לפחות מן הקטסטרופה, במטרה למנוע את החמרתה או את הישנותה. במקרה זה המלחמה טרם הוכרה כמלחמה, המחדל עדיין משווק כשלום, הקונצפציה הלקויה ממשיכה להיות מוצגת כאילו היא תקפה, ומספר הקורבנות מאות יהודים ואלפי ערבים עדיין איננו סופי, וגדל מיום ליום. במקרה זה האחראים למחדל טרם נפסלו מלשמש בתפקידים רשמיים, והם ממשיכים לנווט את מדיניותם, למרות שכל מי שעיניו בראשו מבחין במחדל.
רבים וטובים הסבירו והתריעו מאז ראשית התהליך שהוא מוביל באופן בלתי נמנע למלחמה, אבל הוקעו כ"מחרחרי מלחמה" על-ידי "מחנה השלום" שהוביל למלחמת אוסלו. השלב הנוכחי של המלחמה, הנמשך כבר כששה-עשר חודשים, איננו עדיין החמור ביותר.
כל התהליך הוצג מלכתחילה על-ידי רבין כניסוי שניתן להפסיקו בכל עת, אם יסתבר שהנחות היסוד אינן תקפות. רבין הוטעה על-ידי שר החוץ של קיץ 1993, שהוא גם שר החוץ של קיץ 2001, למרות המחדל הנורא שטרם נחקר. גם פרס עצמו היה בשלבים הראשונים קורבן להונאה מצד מי שלא דיווח לממונים עליו, על-ידי ביילין וחבורתו, כפי שביילין לימים שר המשפטים (!) מעיד בפרסומת לספרו. ניסוי אוסלו ניסוי במיליוני בני אדם משני העמים אינו עומד באף אחד מן התנאים של אמנת הלסינקי המגדירה את המותר ואת האסור בניסוי באדם יחיד. אף-על-פי-כן, "הרופאים" ו"המהנדסים" ממשיכים בשלהם עד עצם היום הזה, האחד - כחבר ממשלה המוביל את מדיניותו הכושלת למרות שזו נפסלה על-ידי הבוחרים, והאחרים - חבריו העולים לרגל אל ערפאת כאילו אין ממשלה בישראל וכאילו אין מלחמה, פרי הבאושים של המחדל. וכולם ביחד, בדרבונה של תקשורת שעדיין מגויסת למען התהליך שהכזיב.
בניגוד לכשל הנדסי, שם מדובר בדרך כלל על רשלנות ברמת חומרה כזו או אחרת, בהקשר של מחדל אוסלו ייתכן שמדובר על הרבה יותר מרשלנות: אפשר שהמתקפה על יהודים ביש"ע ורצח של מאות יהודים, אזרחים וחיילים, הובאו מראש בחשבון כשלב בתהליך, במטרה לגרום לטרנספר שישאיר אזורים אלה נקיים מיהודים ופתוחים להקמת מדינה פלשתינאית. בשלב מוקדם יותר הכינוי שניתן לכך היה ייבוש, ייבוש של יהודים בארצם רק בשל היותם יהודים. מבחינה זאת, כושר העמידה של היהודים ביש"ע טורף את קלפיהם של ערפאת וחבריו, ומונע מאותם חברים ל"ספק את הסחורה" כפי שהבטיחו באוסלו, ככל הנראה גם בלי לגלות לרבין.
הצורך בוועדת חקירה כדי ללמוד לפחות מן הקטסטרופה קיים בכל מקרה. אם לא נערכה הערכת סיכונים מראש, כפי שמתחייב בכל ניסוי ובכל תכנון ובכל מבנה, בוודאי שיש לבדוק את התהליך ולהפיק ממנו לקחים, במטרה למנוע רשלנות דומה בעתיד ובניית גשרים ומגדלים פורחים על-ידי חובבנים שלא הוסמכו לכך. אם נערך סקר סיכונים מקדים, ואם הסכנות זוהו ונצפו, ולמרות זאת הוחלט להתחיל בתהליך ולהמשיך בו, וגם כאשר "שפני הניסוי" קבעו בקלפי כי אינם רוצים עוד לשמש בתפקידם עדיין "הרופאים" ו"המהנדסים" מתעלמים מכך, כי אז מדובר ככל הנראה לא ברשלנות חובבנית אלא ברשלנות פושעת. ועדת חקירה ממלכתית חיונית במטרה לקבוע מה ומי הובילו לקטסטרופה וכיצד למנוע את הישנותה של הקטסטרופה.
=========
ד"ר רון בריימן הוא יו"ר חוג הפרופ' לחוסן מדיני וכלכלי.
לעומתו, כאשר מדובר במתכנן ובמהנדס, הדרישות מחמירות יותר, הן בגלל הכשרתו המקצועית והן בגלל ששגיאה שלו אין פירושה הרטבה בלבד, אלא תאונה או אסון. על כן מתמנות לעתים קרובות ועדות חקירה לברור הגורמים לאסון ולהפקת לקחים במטרה למנוע את הישנותו. דוגמאות לוועדות חקירה הקשורות בכשל הנדסי ובטיחותי אינן חסרות. די להזכיר בהקשר זה את קריסת אולם ורסאי, התמוטטות גשר המכבייה, הצלילות בנחל הקישון ועוד. המשותף למקרים אלה ואחרים הוא חוסר הערכה, או הערכה לקויה, של הסיכונים, ואי-היערכות לקראתם. במקרה הטוב יוסקו מסקנות ויופקו לקחים, ואולי יימנעו אסונות דומים בהמשך. שיטה זו ידועה כ- Fly, Fix, Fly , כלומר תכנון (של מטוס, למשל), שימוש בו עד להתרסקותו, והנהגת שיפורים רק אחרי האסון, במקום בעקבות זיהוי מראש של הסיכונים. במקרה הגרוע, השיטה שהיתה היא שתהיה, ואסונות יחזרו על עצמם.
ועדות חקירה ממלכתיות מתמנות בעקבות כשלים חמורים במערכות אחרות, בדרך כלל לא הנדסיות. כדוגמא ניתן להזכיר את ועדת שמגר שחקרה את הנסיבות שאפשרו את רצח רבין. דוגמא אחרת היא ועדת כהאן שבדקה את הטבח של ערבים מוסלמים בידי ערבים נוצרים בלבנון, והחלטותיה מנעו מאריאל שרון לשמש כשר ביטחון מאז ועד היום. וועדת החקירה הממלכתית הידועה ביותר היא ועדת אגרנט, שמונתה בעקבות המחדל שהביא למלחמת יום הכיפורים ולקורבנות הרבים שנפלו בה.
רק בהקשר של מלחמת אוסלו טרם הוקמה ועדת חקירה ממלכתית, כלומר טרם נוצרה המודעות לכורח ללמוד לפחות מן הקטסטרופה, במטרה למנוע את החמרתה או את הישנותה. במקרה זה המלחמה טרם הוכרה כמלחמה, המחדל עדיין משווק כשלום, הקונצפציה הלקויה ממשיכה להיות מוצגת כאילו היא תקפה, ומספר הקורבנות מאות יהודים ואלפי ערבים עדיין איננו סופי, וגדל מיום ליום. במקרה זה האחראים למחדל טרם נפסלו מלשמש בתפקידים רשמיים, והם ממשיכים לנווט את מדיניותם, למרות שכל מי שעיניו בראשו מבחין במחדל.
רבים וטובים הסבירו והתריעו מאז ראשית התהליך שהוא מוביל באופן בלתי נמנע למלחמה, אבל הוקעו כ"מחרחרי מלחמה" על-ידי "מחנה השלום" שהוביל למלחמת אוסלו. השלב הנוכחי של המלחמה, הנמשך כבר כששה-עשר חודשים, איננו עדיין החמור ביותר.
כל התהליך הוצג מלכתחילה על-ידי רבין כניסוי שניתן להפסיקו בכל עת, אם יסתבר שהנחות היסוד אינן תקפות. רבין הוטעה על-ידי שר החוץ של קיץ 1993, שהוא גם שר החוץ של קיץ 2001, למרות המחדל הנורא שטרם נחקר. גם פרס עצמו היה בשלבים הראשונים קורבן להונאה מצד מי שלא דיווח לממונים עליו, על-ידי ביילין וחבורתו, כפי שביילין לימים שר המשפטים (!) מעיד בפרסומת לספרו. ניסוי אוסלו ניסוי במיליוני בני אדם משני העמים אינו עומד באף אחד מן התנאים של אמנת הלסינקי המגדירה את המותר ואת האסור בניסוי באדם יחיד. אף-על-פי-כן, "הרופאים" ו"המהנדסים" ממשיכים בשלהם עד עצם היום הזה, האחד - כחבר ממשלה המוביל את מדיניותו הכושלת למרות שזו נפסלה על-ידי הבוחרים, והאחרים - חבריו העולים לרגל אל ערפאת כאילו אין ממשלה בישראל וכאילו אין מלחמה, פרי הבאושים של המחדל. וכולם ביחד, בדרבונה של תקשורת שעדיין מגויסת למען התהליך שהכזיב.
בניגוד לכשל הנדסי, שם מדובר בדרך כלל על רשלנות ברמת חומרה כזו או אחרת, בהקשר של מחדל אוסלו ייתכן שמדובר על הרבה יותר מרשלנות: אפשר שהמתקפה על יהודים ביש"ע ורצח של מאות יהודים, אזרחים וחיילים, הובאו מראש בחשבון כשלב בתהליך, במטרה לגרום לטרנספר שישאיר אזורים אלה נקיים מיהודים ופתוחים להקמת מדינה פלשתינאית. בשלב מוקדם יותר הכינוי שניתן לכך היה ייבוש, ייבוש של יהודים בארצם רק בשל היותם יהודים. מבחינה זאת, כושר העמידה של היהודים ביש"ע טורף את קלפיהם של ערפאת וחבריו, ומונע מאותם חברים ל"ספק את הסחורה" כפי שהבטיחו באוסלו, ככל הנראה גם בלי לגלות לרבין.
הצורך בוועדת חקירה כדי ללמוד לפחות מן הקטסטרופה קיים בכל מקרה. אם לא נערכה הערכת סיכונים מראש, כפי שמתחייב בכל ניסוי ובכל תכנון ובכל מבנה, בוודאי שיש לבדוק את התהליך ולהפיק ממנו לקחים, במטרה למנוע רשלנות דומה בעתיד ובניית גשרים ומגדלים פורחים על-ידי חובבנים שלא הוסמכו לכך. אם נערך סקר סיכונים מקדים, ואם הסכנות זוהו ונצפו, ולמרות זאת הוחלט להתחיל בתהליך ולהמשיך בו, וגם כאשר "שפני הניסוי" קבעו בקלפי כי אינם רוצים עוד לשמש בתפקידם עדיין "הרופאים" ו"המהנדסים" מתעלמים מכך, כי אז מדובר ככל הנראה לא ברשלנות חובבנית אלא ברשלנות פושעת. ועדת חקירה ממלכתית חיונית במטרה לקבוע מה ומי הובילו לקטסטרופה וכיצד למנוע את הישנותה של הקטסטרופה.
=========
ד"ר רון בריימן הוא יו"ר חוג הפרופ' לחוסן מדיני וכלכלי.