בטרם יצטרפו לממשלה ראוי שאפי איתם ומפלגתו ילמדו את נאומו של הנשיא בוש. ליברמן ואלון כנ"ל. שכן, אם כיבושי צה"ל הם הסיבה להצטרפותם, מה יעשו כשצה"ל ייאלץ לצאת? אך לא זה העיקר.
מה שבאמת צריך להדיר שינה מעיניהם הוא "האופק המדיני" הפלסטיני והסעודי בנאומו של בוש. פעם אחת בלבד נזכרת בו נסיגת צה"ל, 8 פעמים המדינה הפלסטינית, "תקוות העם הפלסטיני ושאיפתו הלגיטימית", "בעלת חיוניות פוליטית וכלכלית". יתר על כן: לפי בוש "ישראל הכירה במדינה הפלסטינית כמטרה", "ממשלתה תמכה ביצירת המדינה הפלסטינית". אם מלים הרות גורל אלה לא גרמו להרמת גבה בישראל, לפחות המועמדים לכניסה לממשלה מחוייבים לברר האם אכן החליטה ממשלת ישראל על הקמת מדינה פלסטינית? ואם לאו, מדוע היא שותקת שתיקה-כהודאה, כאשר לא אחר מנשיא ארה"ב מייחס לה זאת בכל הרשמיות? הניתן להשתתף בממשלה שלא תכחיש רשמית את הברווז הנשיאותי הזה, וגם לא תסתייג מן "התכנית הסעודית", שגם היא כיכבה בגדול בנאומו של בוש? להזכיר: מדובר בה על "זכות השיבה", וויתור על ירושלים ההיסטורית, מסירת כל יש"ע, הריסת ההתיישבות היהודית ונסיגה מכל הגולן, עד שפת הכנרת ועד בכלל.
בטווח הקצר, הצבאי, נאום בוש כבר פועל בשטח. הוא מאותת למחבלים הנצורים להחזיק מעמד - "הפרשים (האמריקאים) בדרך". מי יודע, בחיי כמה מחיילינו יעלה הנאום הזה של "החבר המחוייב של ישראל" וכמה תתרום נסיגתנו תחת לחץ - למעגל הדמים הבא.
הנזק לטווח הארוך גדול מזה. משקיף מחו"ל שם לב להעדר זעם ושנאה אצל הישראלים. ואכן, בעוד במלחמת העולם לא היו עכבות מלקרוא בפומבי "להרוג גרמנים", אצלנו קריאות כאלה עולות רק מן האספסוף, כי בציבור הרחב שלנו אין מאוויים כאלה. לעומת זאת, הפלסטינים רואים ביהודים אויב שנוא. אנחנו - חוזרים ומצהירים "אין לנו מלחמה בעם הפלסטיני", והאויב שלנו הוא רק ערפאת והטרור. אנחנו נחרדים מכל הרוג ערבי "חף מפשע", הם רואים בכל יהודי מטרה.
מנין חוסר הסימטריה הזה? מתחושת עליונות וכוח עדיף שרכשנו מאז הנצחון ב-1967, שהעניק לנו את הלוקסוס של נאורות, נדיבות וביקורת עצמית. זועם ושונא מי שמרגיש לחוץ, דפוק, מתוסכל. כל עוד ניתן לנו לחשוב, שיתרון העוצמה יאפשר לנו "להביא אותם לשולחן", ושם נוכל לקבל החלטות חופשיות וריבוניות לא קמה בנו תחושת-מעמקים של אויבות, לא חשנו כורח לשבור את רצונם הלאומי, כפי שחשו כלפי העם הגרמני והיפני.
האמריקנים עומדים לשנות כל זאת. התערבותם הגסה עלולה להחזיר אותנו נפשית לימים עברו, כאשר פרי לחימתנו, שהושג בתמצית דמם של יקירינו, נגזל מידינו בלחץ אמריקני, כפי שקרה בכל מלחמות ישראל. הלחץ הזה יוציא מתוכנו את הטיפה האחרונה של ליברליות ואוניברסליזם, וייטע בנו שוב את התפיסה הטוטלית של מלחמת עם נגד עם. התהליך הפסיכולוגי הזה הביא את דור תש"ח לגרש מכאן מאות אלפי ערבים ולהחריב את עריהם וכפריהם עד היסוד, והוא המחזיר היום המונים לרעיון הטרנספר.
התסריט כבר כתוב על הקיר: פאול מנהל אתנו ("תחת אש") מו"מ מדיני על התכנית הסעודית, זו המטרה האמיתית והמוצהרת של בואו; ישראל נסוגה מן הערים הפלסטיניות בתוך תרועות נצחון של הערבים; כתוצאה מכך מתחדש מרחץ הדמים בערים ובכבישים; צה"ל חוזר לערי יש"ע והפעם ברוח אחרת, רוח תש"ח.
לדעת סגן הרמטכ"ל יעלון, מלחמה זאת היא המשכה של מלחמת השחרור. האם ידע מה ניבא? שנהיה מבודדים כפי שהיינו בימים ההם ונילחם וגבנו אל הקיר? שייכנסו בנו שוב יצר-נקמה, אש-שנאה ותשוקה למגר את עם האוייב, כל מה שהשכיחו מאתנו כמעט שני דורות של הזיות שלום ותחושת שאננות כוזבת?
יתכן, שאת נשיא ארה"ב מניעים רק אינטרסי הנפט של משפחתו (בשיחת טלפון הרגיע אביו נכבד סעודי: "סמוך על בני, הוא יספק את תביעותיכם..."), אך גם אם הוא פועל מתוך רצון טוב - "הכוונות הטובות" שלו מוליכות אל הגיהינום.
=================
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר, וחבר הנהלת מועצת יש"ע.
מה שבאמת צריך להדיר שינה מעיניהם הוא "האופק המדיני" הפלסטיני והסעודי בנאומו של בוש. פעם אחת בלבד נזכרת בו נסיגת צה"ל, 8 פעמים המדינה הפלסטינית, "תקוות העם הפלסטיני ושאיפתו הלגיטימית", "בעלת חיוניות פוליטית וכלכלית". יתר על כן: לפי בוש "ישראל הכירה במדינה הפלסטינית כמטרה", "ממשלתה תמכה ביצירת המדינה הפלסטינית". אם מלים הרות גורל אלה לא גרמו להרמת גבה בישראל, לפחות המועמדים לכניסה לממשלה מחוייבים לברר האם אכן החליטה ממשלת ישראל על הקמת מדינה פלסטינית? ואם לאו, מדוע היא שותקת שתיקה-כהודאה, כאשר לא אחר מנשיא ארה"ב מייחס לה זאת בכל הרשמיות? הניתן להשתתף בממשלה שלא תכחיש רשמית את הברווז הנשיאותי הזה, וגם לא תסתייג מן "התכנית הסעודית", שגם היא כיכבה בגדול בנאומו של בוש? להזכיר: מדובר בה על "זכות השיבה", וויתור על ירושלים ההיסטורית, מסירת כל יש"ע, הריסת ההתיישבות היהודית ונסיגה מכל הגולן, עד שפת הכנרת ועד בכלל.
בטווח הקצר, הצבאי, נאום בוש כבר פועל בשטח. הוא מאותת למחבלים הנצורים להחזיק מעמד - "הפרשים (האמריקאים) בדרך". מי יודע, בחיי כמה מחיילינו יעלה הנאום הזה של "החבר המחוייב של ישראל" וכמה תתרום נסיגתנו תחת לחץ - למעגל הדמים הבא.
הנזק לטווח הארוך גדול מזה. משקיף מחו"ל שם לב להעדר זעם ושנאה אצל הישראלים. ואכן, בעוד במלחמת העולם לא היו עכבות מלקרוא בפומבי "להרוג גרמנים", אצלנו קריאות כאלה עולות רק מן האספסוף, כי בציבור הרחב שלנו אין מאוויים כאלה. לעומת זאת, הפלסטינים רואים ביהודים אויב שנוא. אנחנו - חוזרים ומצהירים "אין לנו מלחמה בעם הפלסטיני", והאויב שלנו הוא רק ערפאת והטרור. אנחנו נחרדים מכל הרוג ערבי "חף מפשע", הם רואים בכל יהודי מטרה.
מנין חוסר הסימטריה הזה? מתחושת עליונות וכוח עדיף שרכשנו מאז הנצחון ב-1967, שהעניק לנו את הלוקסוס של נאורות, נדיבות וביקורת עצמית. זועם ושונא מי שמרגיש לחוץ, דפוק, מתוסכל. כל עוד ניתן לנו לחשוב, שיתרון העוצמה יאפשר לנו "להביא אותם לשולחן", ושם נוכל לקבל החלטות חופשיות וריבוניות לא קמה בנו תחושת-מעמקים של אויבות, לא חשנו כורח לשבור את רצונם הלאומי, כפי שחשו כלפי העם הגרמני והיפני.
האמריקנים עומדים לשנות כל זאת. התערבותם הגסה עלולה להחזיר אותנו נפשית לימים עברו, כאשר פרי לחימתנו, שהושג בתמצית דמם של יקירינו, נגזל מידינו בלחץ אמריקני, כפי שקרה בכל מלחמות ישראל. הלחץ הזה יוציא מתוכנו את הטיפה האחרונה של ליברליות ואוניברסליזם, וייטע בנו שוב את התפיסה הטוטלית של מלחמת עם נגד עם. התהליך הפסיכולוגי הזה הביא את דור תש"ח לגרש מכאן מאות אלפי ערבים ולהחריב את עריהם וכפריהם עד היסוד, והוא המחזיר היום המונים לרעיון הטרנספר.
התסריט כבר כתוב על הקיר: פאול מנהל אתנו ("תחת אש") מו"מ מדיני על התכנית הסעודית, זו המטרה האמיתית והמוצהרת של בואו; ישראל נסוגה מן הערים הפלסטיניות בתוך תרועות נצחון של הערבים; כתוצאה מכך מתחדש מרחץ הדמים בערים ובכבישים; צה"ל חוזר לערי יש"ע והפעם ברוח אחרת, רוח תש"ח.
לדעת סגן הרמטכ"ל יעלון, מלחמה זאת היא המשכה של מלחמת השחרור. האם ידע מה ניבא? שנהיה מבודדים כפי שהיינו בימים ההם ונילחם וגבנו אל הקיר? שייכנסו בנו שוב יצר-נקמה, אש-שנאה ותשוקה למגר את עם האוייב, כל מה שהשכיחו מאתנו כמעט שני דורות של הזיות שלום ותחושת שאננות כוזבת?
יתכן, שאת נשיא ארה"ב מניעים רק אינטרסי הנפט של משפחתו (בשיחת טלפון הרגיע אביו נכבד סעודי: "סמוך על בני, הוא יספק את תביעותיכם..."), אך גם אם הוא פועל מתוך רצון טוב - "הכוונות הטובות" שלו מוליכות אל הגיהינום.
=================
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר, וחבר הנהלת מועצת יש"ע.