כבן לניצולי שואה ,עוברים בי הרהורים בכל יום זיכרון לשואה ולגבורה, מחשבות שנודדות לאותם ימים למראות שחזיתי בתמונות ישנות, בסרטים ומתוך דמיוני כילד שקשוב היה לרסיסי מידע שיצאו מפי הורי השתקנים והמכונסים בתוך עצמם.
ממחנק הגטאות ומחנות העבודה עלו יחד עם השרידים לארץ ישראל מתוך משיכה לפיסת אדמה שמעליה שמים כחולים. כאן איש לא יקלל אותנו "יהודי מזוהם" ולא יראו כאן את הכתובות על הקירות "אל תקנה מיהודים!" כתובות שראו על קירות ביתם בוורשה.
ועל פיסת האדמה שקרויה ארץ ישראל אנחנו נלחמים למעלה ממאה שנים, ועל מדינת ישראל כבר 54שנים.
שוב נלחמים חיילינו, שוב נלחמים על הבית, כי הבית בער והעיירה בערה, ואמי בת ה-83 חששה לצאת מפתח ביתה בבני ברק וכל פעם שביקרתי אותה שאלה, "נו מה יהיה"?, בטון של יהודיה מבוהלת, כמעט באותה בהלה שזכורה לה מימי פרעות בפולין.
חיילינו יצאו למלחמה, חיילים צעירים יחד עם אנשי מילואים שהתייצבותם למערכה הפתיעה את כל רואי השחורות. את כל הפרשנים להרע, אלה שצפו שאנשים יתחמקו ולא יגיעו כי זו לא "מלחמה צודקת". והנה מה רב ההבדל בין שטיפת המוח של הזדוניים באויבנו, התקשורת המרושעת, לבין המציאות. התייצבות של כמעט 100%. כי ליהודים פשוט נמאס להירצח כברווזים במטווח והגיעו להלחם באלה שדם ילדים, תינוקות, זקנים וצעירים על ידיהם.
לא עוד כצאן לטבח, לא עוד מובלים ומוכים.
גם אם המכונה המשומנת של פושעי אוסלו פועלת לטפטף וללחוש בקול רועם, "הבלגה" "אסור לנקום" טובים ייסורי השלום מקורבנות מלחמה". ועוד להג ודיבורי הבל על "אופק של שלום" ,ובינתיים אפשר להושיט צוואר. אבל היהודי בארץ ישראל לא מוכן להושיט צוואר הוא דרש נקמה, גם אחיו שנרצח בתא הגזים כתב בדמו על הקיר "יידן נקמה" (יהודים נקמה!)
מאז שנחתם הסכם המוות עם רב המרצחים ערפאת, היטלר של ימינו, עמדנו ברחובות, זעקנו בכיכרות, כתבנו, דיברנו כמו אל אזניים ערלות, התרענו, היזהרו מהאסון ולא שמעו לנו.
"פחדני השלום" כינה אותנו רבין המנוח, וכל השאר גיחכו. והאסון הגיע במנות גדושות, במנות שגם יהודים עם אופי גלותי, כאלה שתמיד הנמיכו מבט והורידו הראש תחת שוט הקלגסים הרימו קול זעקה די!.
צה"ל שתמיד היה מקור לגאווה, בעיקר בעיני אלה שלא ראו חייל יהודי לוחם בצעירותם, מוכיח שוב את יכולתו המופלאה, המקצוענות, הנחישות והמוסר הגבוה ביותר שניתן למצוא באיזה שהוא צבא בעולם, כולל במדינות הכי דמוקרטיות.
באולם ההרצאות בבסיס מרינס האמריקאי, קראתי כתובת על הקיר "הרוג או ההרג" וכך הם לוחמים. כאשר אויב מתבצר בשטח אזרחי, הם לא מהססים להטיל פצצות חכמות גם על אזרחים, ואילו אצלנו אתה יכול לשמוע מפקד חטיבה מובחרת אומר: "אני מעדיף שיפגע חייל מאשר אישה פלסטינית" .
בג'נין נלחמים חיילנו תוך סכנת נפשות, כי נמנעים מהפעלת כוח מסיבי לחיסול קיני המרצחים. יש בדבר זה איוולת צבאית וסיכון חיים מיותר. להימנע מפגיעה באזרחים עד כמה שניתן - כן, אבל להימנע מהפעלת כוח כי הדבר "לא יראה יפה בתקשורת" לא ולא!
אחת המחשבות שלא נתנו לי מנוח שנים הייתה: איך זה שהנאצים הפעילו יהודים נגד יהודים, איך פעלו יודנראטים ומשטרה יהודית שעסקה גם בריכוז יהודים להשמדה, ואיך היו בריונים יהודים עם סרטי "קאפו" על זרועם שהכו ועינו את אחיהם.
ואני רואה דמויות דומות בימים אלה, יהודים "נאורים" פרופסורים, ציירים, שחקנים, סופרים ומשוררים אשר חתמו על מודעת עמוד בעיתון עברי ומכנים את המלחמה על הבית: "מלחמת שלום ההתנחלויות", וכי "חייליו של המבצע הזה מבצעים פקודות של הרס ומעצרים המוניים, מפחידים ילדות וילדים ומשפילים את הוריהם" ועוד משפטים מצמררים עם דימוי לקלגסים שרצחו את ששת המיליונים בשואה.
אותם "אנשי רוח נאורים", לא הזכירו ולו במילה אחת את עשרות הילדים שנטבחו עם הוריהם על ידי אותם מרצחים פלסטינים.
אנשי הרוח האלה נראים בעיני כ"קפו", יהודים שמצטרפים לשונאי ישראל ברחבי העולם. הם היהודים הבוגדניים שקראו לארצות אירופה לא לקנות תוצרת יהודית שבאה מהתנחלויות.
"שוחרי שלום" אלה מצטרפים לגייס החמישי מהמגזר של ערביי ישראל בהפגנות נגד חיילנו שנלחמים כדי להגן עליהם.
אנשים אלה מלבים את השנאה נגד מדינת ישראל וכמובן נגד היהודים, בפריז, לונדון וניו יורק.
כך שתמונות נוראות מתקופה חשוכה חוזרות על עצמן גם בימים אלה בעוצמה גדולה ומזעזעת.
ולסיום, נמשך חוט המחשבה, ומה יהיה עם שוך הקרבות? החרדה מהבאות, האם במו ידינו וידי נבחרנו נקים באזורים שיטוהרו ממרצחים, מדינת פלסטין? מדינת טרור בליבה של ארץ ישראל.
האם זו תהיה תוצאת מערכת הגבורה שמנהלים עכשיו חיילנו הנהדרים?
זה זמן לומר שוב את האמירה הידועה כל כך :"לא עוד" !
לא ניתן יד לחלוקת אותה פיסת מולדת עליה אנו חיים, שרוותה את דם מיטב בנינו ובנותינו.
זה הזמן שנעביר המסר לאלה שחברו לממשלת האחדות, אל תפקירו ארץ חמדת אבות.
================
אל"מ (מיל.) משה לשם הוא יו"ר עמותת "שנית גמלא לא תיפול".
ממחנק הגטאות ומחנות העבודה עלו יחד עם השרידים לארץ ישראל מתוך משיכה לפיסת אדמה שמעליה שמים כחולים. כאן איש לא יקלל אותנו "יהודי מזוהם" ולא יראו כאן את הכתובות על הקירות "אל תקנה מיהודים!" כתובות שראו על קירות ביתם בוורשה.
ועל פיסת האדמה שקרויה ארץ ישראל אנחנו נלחמים למעלה ממאה שנים, ועל מדינת ישראל כבר 54שנים.
שוב נלחמים חיילינו, שוב נלחמים על הבית, כי הבית בער והעיירה בערה, ואמי בת ה-83 חששה לצאת מפתח ביתה בבני ברק וכל פעם שביקרתי אותה שאלה, "נו מה יהיה"?, בטון של יהודיה מבוהלת, כמעט באותה בהלה שזכורה לה מימי פרעות בפולין.
חיילינו יצאו למלחמה, חיילים צעירים יחד עם אנשי מילואים שהתייצבותם למערכה הפתיעה את כל רואי השחורות. את כל הפרשנים להרע, אלה שצפו שאנשים יתחמקו ולא יגיעו כי זו לא "מלחמה צודקת". והנה מה רב ההבדל בין שטיפת המוח של הזדוניים באויבנו, התקשורת המרושעת, לבין המציאות. התייצבות של כמעט 100%. כי ליהודים פשוט נמאס להירצח כברווזים במטווח והגיעו להלחם באלה שדם ילדים, תינוקות, זקנים וצעירים על ידיהם.
לא עוד כצאן לטבח, לא עוד מובלים ומוכים.
גם אם המכונה המשומנת של פושעי אוסלו פועלת לטפטף וללחוש בקול רועם, "הבלגה" "אסור לנקום" טובים ייסורי השלום מקורבנות מלחמה". ועוד להג ודיבורי הבל על "אופק של שלום" ,ובינתיים אפשר להושיט צוואר. אבל היהודי בארץ ישראל לא מוכן להושיט צוואר הוא דרש נקמה, גם אחיו שנרצח בתא הגזים כתב בדמו על הקיר "יידן נקמה" (יהודים נקמה!)
מאז שנחתם הסכם המוות עם רב המרצחים ערפאת, היטלר של ימינו, עמדנו ברחובות, זעקנו בכיכרות, כתבנו, דיברנו כמו אל אזניים ערלות, התרענו, היזהרו מהאסון ולא שמעו לנו.
"פחדני השלום" כינה אותנו רבין המנוח, וכל השאר גיחכו. והאסון הגיע במנות גדושות, במנות שגם יהודים עם אופי גלותי, כאלה שתמיד הנמיכו מבט והורידו הראש תחת שוט הקלגסים הרימו קול זעקה די!.
צה"ל שתמיד היה מקור לגאווה, בעיקר בעיני אלה שלא ראו חייל יהודי לוחם בצעירותם, מוכיח שוב את יכולתו המופלאה, המקצוענות, הנחישות והמוסר הגבוה ביותר שניתן למצוא באיזה שהוא צבא בעולם, כולל במדינות הכי דמוקרטיות.
באולם ההרצאות בבסיס מרינס האמריקאי, קראתי כתובת על הקיר "הרוג או ההרג" וכך הם לוחמים. כאשר אויב מתבצר בשטח אזרחי, הם לא מהססים להטיל פצצות חכמות גם על אזרחים, ואילו אצלנו אתה יכול לשמוע מפקד חטיבה מובחרת אומר: "אני מעדיף שיפגע חייל מאשר אישה פלסטינית" .
בג'נין נלחמים חיילנו תוך סכנת נפשות, כי נמנעים מהפעלת כוח מסיבי לחיסול קיני המרצחים. יש בדבר זה איוולת צבאית וסיכון חיים מיותר. להימנע מפגיעה באזרחים עד כמה שניתן - כן, אבל להימנע מהפעלת כוח כי הדבר "לא יראה יפה בתקשורת" לא ולא!
אחת המחשבות שלא נתנו לי מנוח שנים הייתה: איך זה שהנאצים הפעילו יהודים נגד יהודים, איך פעלו יודנראטים ומשטרה יהודית שעסקה גם בריכוז יהודים להשמדה, ואיך היו בריונים יהודים עם סרטי "קאפו" על זרועם שהכו ועינו את אחיהם.
ואני רואה דמויות דומות בימים אלה, יהודים "נאורים" פרופסורים, ציירים, שחקנים, סופרים ומשוררים אשר חתמו על מודעת עמוד בעיתון עברי ומכנים את המלחמה על הבית: "מלחמת שלום ההתנחלויות", וכי "חייליו של המבצע הזה מבצעים פקודות של הרס ומעצרים המוניים, מפחידים ילדות וילדים ומשפילים את הוריהם" ועוד משפטים מצמררים עם דימוי לקלגסים שרצחו את ששת המיליונים בשואה.
אותם "אנשי רוח נאורים", לא הזכירו ולו במילה אחת את עשרות הילדים שנטבחו עם הוריהם על ידי אותם מרצחים פלסטינים.
אנשי הרוח האלה נראים בעיני כ"קפו", יהודים שמצטרפים לשונאי ישראל ברחבי העולם. הם היהודים הבוגדניים שקראו לארצות אירופה לא לקנות תוצרת יהודית שבאה מהתנחלויות.
"שוחרי שלום" אלה מצטרפים לגייס החמישי מהמגזר של ערביי ישראל בהפגנות נגד חיילנו שנלחמים כדי להגן עליהם.
אנשים אלה מלבים את השנאה נגד מדינת ישראל וכמובן נגד היהודים, בפריז, לונדון וניו יורק.
כך שתמונות נוראות מתקופה חשוכה חוזרות על עצמן גם בימים אלה בעוצמה גדולה ומזעזעת.
ולסיום, נמשך חוט המחשבה, ומה יהיה עם שוך הקרבות? החרדה מהבאות, האם במו ידינו וידי נבחרנו נקים באזורים שיטוהרו ממרצחים, מדינת פלסטין? מדינת טרור בליבה של ארץ ישראל.
האם זו תהיה תוצאת מערכת הגבורה שמנהלים עכשיו חיילנו הנהדרים?
זה זמן לומר שוב את האמירה הידועה כל כך :"לא עוד" !
לא ניתן יד לחלוקת אותה פיסת מולדת עליה אנו חיים, שרוותה את דם מיטב בנינו ובנותינו.
זה הזמן שנעביר המסר לאלה שחברו לממשלת האחדות, אל תפקירו ארץ חמדת אבות.
================
אל"מ (מיל.) משה לשם הוא יו"ר עמותת "שנית גמלא לא תיפול".