למה להסתיר את האמת. צריך להודות שאכן היה טבח. בעצם, יותר מאחד, אם רוצים להפריד בין כל המקומות בהם נטבחו אזרחים, ולא להתיחס לכל הארץ כמקשה אחת. וכדאי שנמנה את חלקם. האחרון בשוק מחנה יהודה, והפיצוצים הקודמים שם, בשוק. ובמדרחוב הסמוך. הטבח בליל הסדר בנתניה, והטבח בדולפינריום. טבח שני הקשישים בבית הכנסת בנצרים, וטבח משפחת גביש באלון מורה. והטבח ב"סבארו" וגם ב"מומנט". והרשימה עוד ארוכה. מניית המקומות כולם, בהם טבחו ערבים ביהודים, תמלא יותר מעיתון אחד. טבח רדף טבח, ללא חרטה ובהכוונה מלאה של יו"ר הרשעות הפלישטינית, אנשיו וכל המנגנון שמחתרת אוסלו הקימה בעבורו.
לא, אינני תמים. ברור גם לי שטבח יהודים אינו נחשב. אבל למה אנו צריכים לקבל את ההגדרות של הרשעים. לגבינו גם טבח יהודים הוא רצח. ראינו את הדם שלהם, אדום וחמים וזורם. ואסור לנו להחשות. כשניצולי שואה מתפוצצים בזקנתם, בעת רכישת מזון לשבת, זה מונע שינה מעיני עם עתיק, למוד עבר כואב, וכל יהודי באשר הוא חייב להרים קול זעקה. בקול רם ובמישרין. ומול עולם צבוע, יש למחות ולהתיצב בגאון.
ברבריות חשוכה
ואולי גם אנו אשמים. אשמת השתיקה עד כה. אשמת ההשלמה וההבלגה הדוממת ומדממת- שהכתיבו לנו השמאל וכלי הביטוי הממלכתיים שלו. אשמת העלמת התמונות הקשות והאמת שביסוד הברבריות הערבית. זו שרצחה יהודים מאז שעלו ארצה, (בעצם, גם בגולה, מאז מוחמד ועד ה-פרהוד). בין הנרצחים בידי הערבים רופאים ואחרים שסייעו להם במישרין ושאפילו הצילו ערבים בפועל. טבח שיירת הרופאים וטבח אנשי גוש עציון, עברו בהשלמה בלתי מובנת. תרפ"ט וטבח הישוב היהודי בחברון, זוכים להסכמה כעובדה קובעת, גם על ידי יהודים מומרים. כלומר, לדעתם הערבים שרצחו, רכשו בכך בעלות על נחלת הנרצחים. רצחת וגם ירשת.
חייבים להישיר מבט אל העובדות. הרוצחים הערבים רוצחים יהודים מתוך שנאה. הם יותר גרוע מחיות. אלו הורגות כדי שיהיה להן בשר לאכול. הן ממיתות מי שפוגע בהן. הערבים-לא. גם יהודים הנמצאים תחת שלטונם, סובלים. אצלם אין בעיה יהודית. לא בירדן ובסעודיה, לא בלוב ובסוריה. לא בלבנון ועיראק. פשוט- לא נותרו שם יהודים. כי אלו שהיו סבלו או נרצחו. כן, גם במצרים ה"תרבותית". כשיהודי נופל בידיהם הם קורעים לגזרים גם את גווייתו. וראינו, ברמאללה, ובחיפה (דני כ"ץ), בתקוע ובאלון מורה. זה מה שיש. ועם זה אנחנו לא רוצים לחיות. לא רוצים להשלים. ובזה, אנו נלחמים. זה עיקרו של המאבק.
גרמנים, גז ויום השואה
יש לפעמים רמזים גסים של ההיסטוריה, גם למי שאינו מאמין. כך היה מותם של 11 גרמנים, בפיצוץ בג'רבה שבתוניס. זה היה יום לאחר יום הזכרון לשואה, וגרמנים נהרגו בפיצוץ של משאית גז, על ידי אנטישמים ערביים. אנטישמים ששאבו את תורותיהם מהלכסיקון הגרמני. ממש מדהים. וקו ישיר עובר בין האנטישמים ורוצחי יהודים מגרמניה ועד ערב, מספרד ועד סוריה, הקרבנות תמיד היו יהודים. העם הטבוח ביותר בהיסטוריה. ובמקביל, העם המואשם ביותר בהיסטוריה. סימפטום מוכר של האשמת צדיקים ברשע, על ידי הרשעים העושים את אותו רשע.
לא יתכן שיהודים ייטבחו רק כדי שהערבים יסכימו לשתות כוס קפה עם פאוול ויחליטו על איזה נייר שרון ייאלץ לחתום. גם אם יהיו לכך שותפים אירופים, בעלי נסיון בתחום של רצח יהודים, זה אינו נותן צידוק לעוול כזה. מי שפתח בטרור, המשיך בו, והפך אותו לכלי ביטוי של נפשו ושל חינוכו, לא יכול להרוויח בגינו. כפי שקרה בכל מלחמות ישראל. ואין כמו שרון לעצור את הגישה הזאת. אין שום מוסר אנושי או אלוקי, שיקבל את הטיעון הזה. ועל מעשים כאלה יכול לבוא מבול לעולם. הערבים הניחו את כל הקלפים על מלחמת חורמה ביהודים. ועליהם לשלם את מחיר ההפסד, במלואו. או בפשטות יתר. כפי שהיינו אנו משלמים, לו חלילה- היינו אנחנו בצד המפסיד.
אך, בהיותנו יהודים, נשאיר אותם בחיים. ורצוי- לא בבית ספרנו.
==============
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.
לא, אינני תמים. ברור גם לי שטבח יהודים אינו נחשב. אבל למה אנו צריכים לקבל את ההגדרות של הרשעים. לגבינו גם טבח יהודים הוא רצח. ראינו את הדם שלהם, אדום וחמים וזורם. ואסור לנו להחשות. כשניצולי שואה מתפוצצים בזקנתם, בעת רכישת מזון לשבת, זה מונע שינה מעיני עם עתיק, למוד עבר כואב, וכל יהודי באשר הוא חייב להרים קול זעקה. בקול רם ובמישרין. ומול עולם צבוע, יש למחות ולהתיצב בגאון.
ברבריות חשוכה
ואולי גם אנו אשמים. אשמת השתיקה עד כה. אשמת ההשלמה וההבלגה הדוממת ומדממת- שהכתיבו לנו השמאל וכלי הביטוי הממלכתיים שלו. אשמת העלמת התמונות הקשות והאמת שביסוד הברבריות הערבית. זו שרצחה יהודים מאז שעלו ארצה, (בעצם, גם בגולה, מאז מוחמד ועד ה-פרהוד). בין הנרצחים בידי הערבים רופאים ואחרים שסייעו להם במישרין ושאפילו הצילו ערבים בפועל. טבח שיירת הרופאים וטבח אנשי גוש עציון, עברו בהשלמה בלתי מובנת. תרפ"ט וטבח הישוב היהודי בחברון, זוכים להסכמה כעובדה קובעת, גם על ידי יהודים מומרים. כלומר, לדעתם הערבים שרצחו, רכשו בכך בעלות על נחלת הנרצחים. רצחת וגם ירשת.
חייבים להישיר מבט אל העובדות. הרוצחים הערבים רוצחים יהודים מתוך שנאה. הם יותר גרוע מחיות. אלו הורגות כדי שיהיה להן בשר לאכול. הן ממיתות מי שפוגע בהן. הערבים-לא. גם יהודים הנמצאים תחת שלטונם, סובלים. אצלם אין בעיה יהודית. לא בירדן ובסעודיה, לא בלוב ובסוריה. לא בלבנון ועיראק. פשוט- לא נותרו שם יהודים. כי אלו שהיו סבלו או נרצחו. כן, גם במצרים ה"תרבותית". כשיהודי נופל בידיהם הם קורעים לגזרים גם את גווייתו. וראינו, ברמאללה, ובחיפה (דני כ"ץ), בתקוע ובאלון מורה. זה מה שיש. ועם זה אנחנו לא רוצים לחיות. לא רוצים להשלים. ובזה, אנו נלחמים. זה עיקרו של המאבק.
גרמנים, גז ויום השואה
יש לפעמים רמזים גסים של ההיסטוריה, גם למי שאינו מאמין. כך היה מותם של 11 גרמנים, בפיצוץ בג'רבה שבתוניס. זה היה יום לאחר יום הזכרון לשואה, וגרמנים נהרגו בפיצוץ של משאית גז, על ידי אנטישמים ערביים. אנטישמים ששאבו את תורותיהם מהלכסיקון הגרמני. ממש מדהים. וקו ישיר עובר בין האנטישמים ורוצחי יהודים מגרמניה ועד ערב, מספרד ועד סוריה, הקרבנות תמיד היו יהודים. העם הטבוח ביותר בהיסטוריה. ובמקביל, העם המואשם ביותר בהיסטוריה. סימפטום מוכר של האשמת צדיקים ברשע, על ידי הרשעים העושים את אותו רשע.
לא יתכן שיהודים ייטבחו רק כדי שהערבים יסכימו לשתות כוס קפה עם פאוול ויחליטו על איזה נייר שרון ייאלץ לחתום. גם אם יהיו לכך שותפים אירופים, בעלי נסיון בתחום של רצח יהודים, זה אינו נותן צידוק לעוול כזה. מי שפתח בטרור, המשיך בו, והפך אותו לכלי ביטוי של נפשו ושל חינוכו, לא יכול להרוויח בגינו. כפי שקרה בכל מלחמות ישראל. ואין כמו שרון לעצור את הגישה הזאת. אין שום מוסר אנושי או אלוקי, שיקבל את הטיעון הזה. ועל מעשים כאלה יכול לבוא מבול לעולם. הערבים הניחו את כל הקלפים על מלחמת חורמה ביהודים. ועליהם לשלם את מחיר ההפסד, במלואו. או בפשטות יתר. כפי שהיינו אנו משלמים, לו חלילה- היינו אנחנו בצד המפסיד.
אך, בהיותנו יהודים, נשאיר אותם בחיים. ורצוי- לא בבית ספרנו.
==============
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.