תסתכלו על המפגינים הישראלים שנושאים כרזות של דם, ומאשימים את ישראל בפשעים נגד האנושות, תקשיבו לשולמית אלוני האומרת שאריאל שרון ושאול מופז הם פושעי מלחמה, תזכרו ואל תשכחו את יוסי שריד ויוסי ביילין הקוראים לעולם להתערב בכוח כאן כמו בקוסובו. אלה הם אוייבי השלום ושומרי גחלת הטרור לבל תכבה.
האבסורד המטורף, הקפקאי, של אנשי ועדת פרס נובל, שמתחרטים על הענקת הפרס לשמעון פרס ואין להם שום הרהור לגבי חתן הפרס ערפאת, לא היה יכול להתרחש ללא פעלם של אוייבי השלום הישראלים, שלמרבה המבוכה והפלצות חלקם היו בעבר תלמידיו ונושאי כליו של שמעון פרס עצמו.
מובן מאליו שמערכת השקר והתעמולה המשומנת של הפלשתינים תנסה לטפול עלינו אשמה של פשעי מלחמה. הטרור ותעמולת השקר הם כלים שלובים שתמיד צועדים יחד, ואין להם קיום אלא ביחד. הטרור נועד לכבוש את תשומת הלב ואת מרכז החדשות, כדי להשמיע שם את התעמולה, והתעמולה נועדה להזין את המוטיבציה של מבצעי הטרור ולהגביר אותו, וחוזר חלילה. טרור ותעמולה, תעמולה וטרור, זהו המסלול הסיבובי האמיתי של מעגל האלימות שאין לו סוף, וכל מי שנרתם לאחד משני אגפיו משרת את שניהם.
הדבר מובן גם בעולם הרחב, המתבונן בנו מרחוק, ובמיוחד בחלק ההגון של העולם, שהוא קהל המטרה של מלחמת הטרור הפלשתינית. החלק הזה של העולם בהחלט מושפע מן התעמולה הערבית, אבל הוא גם יודע שהערבים משקרים ומנפחים, מאיימים על עיתונאים, מחרימים סרטי צילום, ומביימים מציאות. גם לנו הוא לא מאמין לכל דבר, אבל הוא יודע שבגדול אנחנו יותר ישרים, ובהיותנו דמוקרטיה פתוחה, יש לנו הרבה פחות רצון ויכולת להפיץ תעמולת שקר. אלא שהוא חונך לחשוב שאין אמת מוחלטת, וכאשר מתרחש עימות בין שני צדדים, יש לכל צד טענות משלו, ואין טבעי והגון יותר מזה שכל צד יהיה מגוייס לטובת העמדה שלו, ויעשה כמיטב יכולתו להציג אותה ורק אותה. אדם ישר, לכן, צריך להקשיב לשני הצדדים ולנסות לברור לעצמו במה הוא מאמין לזה ובמה הוא מאמין לזה.
הרבה שקרים הפלשתינים יכולים למכור בעולם בכוחות עצמם. בסך הכל הם נראים הרבה יותר מסכנים, והעולם נוטה לצד המסכנים. העולם לא כל כך בקי בהיסטוריה, ובמעורפל נדמה לו ש"השטחים" אכן היו פעם שייכים לפלשתינים וישראל כבשה אותם מהם. תמונת הילד העומד מול הטנק שווה יותר ממיליון מילים, ודי בקלות היא מסלקת מן המירקע ומן הזכרון את הזקנים והילדים הישראלים שרוסקו בפיצוצי מתאבדים. כל אלה יתרונות גדולים של התעמולה הפלשתינית והערבית. אבל את השטות הסהרורית של "פשעי מלחמה" המערב לא היה קונה ללא משת"פים יהודים. "פשע מלחמה" הוא לא מלחמה לא צודקת. פשע מלחמה הוא פעולה שמדינה הגונה לא מבצעת גם כשהיא במלחמה צודקת. ומעולם בכל תולדות האדם עוד לא היתה מדינה במלחמה שלא הרסה בתים בשטח האוייב, ולא פגעה בשום אזרח.
הרי דווקא אדם מערבי אמון על כך שאין אמיתות אבסולוטיות, והשיפוט היחיד שניתן לעשות הוא יחסי.
אילו היה שומע רק את הפלשתינים, הוא היה שואל את עצמו האם אפשר לומר שישראל נוהגת בברוטליות במלחמה הזאת, יחסית למעשי בעלות הברית במלחמת העולם, שהפציצו והרסו לא רק את ערי גרמניה, אלא גם את ורשה ואת בודפשט, שלא עשו להם שום רעה. יחסית לקואליציה של ג'ורג' בוש האב במלחמת המפרץ, שהפציצה את בגדד, יחסית לצבא של ג'ורג' בוש הנוכחי במלחמת אפגניסטן, שהרג כמעט מאתיים בני אדם בתוך בית מלון כדי לפגוע בשניים שלושה מבכירי ארגונו של בן לאדן, והפך מאות אלפים לפליטים חסרי קורת גג. יחסית אפילו לכוחות השלום של האו"ם במקומות שונים באפריקה בשנים האחרונות. שירו אש חיה על המון אזרחים כדי לחלץ חיילים אמריקנים שנקלעו למצוקה. במה שנוגע למונח "פשעי מלחמה", שום תעמולה לא תוכל לנצח את העובדה שצה"ל במלחמה הזאת לא יכול להראות רע, יחסית לאיזשהו כוח לוחם הידוע בהיסטוריה האנושית כולה.
לכן, את בשורת פשעי המלחמה גם התעמולה הערבית המוצלחת ביותר לא היתה מצליחה להעביר. אבל אדם הגון במערב, שמחפש איזון ויחסיות, אומר לעצמו שאם דבר כל כך חמור ולכאורה כל כך חסר שחר, נשמע מפי הישראלים עצמם, כנראה שהתרחשו שם כמה דברים איומים ומחרידים, שהוא לא יודע עליהם.
הוא לא מעלה בדעתו שאוייבי השלום היהודים לא מתעניינים בשום אמת. הם חוששים שנצחון ישראלי על הטרור עלול להנציח את ההתנחלויות, או להביא להתחזקות הימין בבחירות, או לטרפד את תוכנית ההפרדה. והם הורגלו לחשוב שבמאבק נגד הסכנה הזאת, כל האמצעים כשרים. האיש במערב לא מכיר קנאות מהסוג הזה, כי בשום מדינה מערבית נורמלית היא לא קיימת.
אם אי פעם, חס וחלילה, יפציצו מטוסים של נאט"ו את תל-אביב, נזכור מאיפה זה התחיל.
=================================
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".
האבסורד המטורף, הקפקאי, של אנשי ועדת פרס נובל, שמתחרטים על הענקת הפרס לשמעון פרס ואין להם שום הרהור לגבי חתן הפרס ערפאת, לא היה יכול להתרחש ללא פעלם של אוייבי השלום הישראלים, שלמרבה המבוכה והפלצות חלקם היו בעבר תלמידיו ונושאי כליו של שמעון פרס עצמו.
מובן מאליו שמערכת השקר והתעמולה המשומנת של הפלשתינים תנסה לטפול עלינו אשמה של פשעי מלחמה. הטרור ותעמולת השקר הם כלים שלובים שתמיד צועדים יחד, ואין להם קיום אלא ביחד. הטרור נועד לכבוש את תשומת הלב ואת מרכז החדשות, כדי להשמיע שם את התעמולה, והתעמולה נועדה להזין את המוטיבציה של מבצעי הטרור ולהגביר אותו, וחוזר חלילה. טרור ותעמולה, תעמולה וטרור, זהו המסלול הסיבובי האמיתי של מעגל האלימות שאין לו סוף, וכל מי שנרתם לאחד משני אגפיו משרת את שניהם.
הדבר מובן גם בעולם הרחב, המתבונן בנו מרחוק, ובמיוחד בחלק ההגון של העולם, שהוא קהל המטרה של מלחמת הטרור הפלשתינית. החלק הזה של העולם בהחלט מושפע מן התעמולה הערבית, אבל הוא גם יודע שהערבים משקרים ומנפחים, מאיימים על עיתונאים, מחרימים סרטי צילום, ומביימים מציאות. גם לנו הוא לא מאמין לכל דבר, אבל הוא יודע שבגדול אנחנו יותר ישרים, ובהיותנו דמוקרטיה פתוחה, יש לנו הרבה פחות רצון ויכולת להפיץ תעמולת שקר. אלא שהוא חונך לחשוב שאין אמת מוחלטת, וכאשר מתרחש עימות בין שני צדדים, יש לכל צד טענות משלו, ואין טבעי והגון יותר מזה שכל צד יהיה מגוייס לטובת העמדה שלו, ויעשה כמיטב יכולתו להציג אותה ורק אותה. אדם ישר, לכן, צריך להקשיב לשני הצדדים ולנסות לברור לעצמו במה הוא מאמין לזה ובמה הוא מאמין לזה.
הרבה שקרים הפלשתינים יכולים למכור בעולם בכוחות עצמם. בסך הכל הם נראים הרבה יותר מסכנים, והעולם נוטה לצד המסכנים. העולם לא כל כך בקי בהיסטוריה, ובמעורפל נדמה לו ש"השטחים" אכן היו פעם שייכים לפלשתינים וישראל כבשה אותם מהם. תמונת הילד העומד מול הטנק שווה יותר ממיליון מילים, ודי בקלות היא מסלקת מן המירקע ומן הזכרון את הזקנים והילדים הישראלים שרוסקו בפיצוצי מתאבדים. כל אלה יתרונות גדולים של התעמולה הפלשתינית והערבית. אבל את השטות הסהרורית של "פשעי מלחמה" המערב לא היה קונה ללא משת"פים יהודים. "פשע מלחמה" הוא לא מלחמה לא צודקת. פשע מלחמה הוא פעולה שמדינה הגונה לא מבצעת גם כשהיא במלחמה צודקת. ומעולם בכל תולדות האדם עוד לא היתה מדינה במלחמה שלא הרסה בתים בשטח האוייב, ולא פגעה בשום אזרח.
הרי דווקא אדם מערבי אמון על כך שאין אמיתות אבסולוטיות, והשיפוט היחיד שניתן לעשות הוא יחסי.
אילו היה שומע רק את הפלשתינים, הוא היה שואל את עצמו האם אפשר לומר שישראל נוהגת בברוטליות במלחמה הזאת, יחסית למעשי בעלות הברית במלחמת העולם, שהפציצו והרסו לא רק את ערי גרמניה, אלא גם את ורשה ואת בודפשט, שלא עשו להם שום רעה. יחסית לקואליציה של ג'ורג' בוש האב במלחמת המפרץ, שהפציצה את בגדד, יחסית לצבא של ג'ורג' בוש הנוכחי במלחמת אפגניסטן, שהרג כמעט מאתיים בני אדם בתוך בית מלון כדי לפגוע בשניים שלושה מבכירי ארגונו של בן לאדן, והפך מאות אלפים לפליטים חסרי קורת גג. יחסית אפילו לכוחות השלום של האו"ם במקומות שונים באפריקה בשנים האחרונות. שירו אש חיה על המון אזרחים כדי לחלץ חיילים אמריקנים שנקלעו למצוקה. במה שנוגע למונח "פשעי מלחמה", שום תעמולה לא תוכל לנצח את העובדה שצה"ל במלחמה הזאת לא יכול להראות רע, יחסית לאיזשהו כוח לוחם הידוע בהיסטוריה האנושית כולה.
לכן, את בשורת פשעי המלחמה גם התעמולה הערבית המוצלחת ביותר לא היתה מצליחה להעביר. אבל אדם הגון במערב, שמחפש איזון ויחסיות, אומר לעצמו שאם דבר כל כך חמור ולכאורה כל כך חסר שחר, נשמע מפי הישראלים עצמם, כנראה שהתרחשו שם כמה דברים איומים ומחרידים, שהוא לא יודע עליהם.
הוא לא מעלה בדעתו שאוייבי השלום היהודים לא מתעניינים בשום אמת. הם חוששים שנצחון ישראלי על הטרור עלול להנציח את ההתנחלויות, או להביא להתחזקות הימין בבחירות, או לטרפד את תוכנית ההפרדה. והם הורגלו לחשוב שבמאבק נגד הסכנה הזאת, כל האמצעים כשרים. האיש במערב לא מכיר קנאות מהסוג הזה, כי בשום מדינה מערבית נורמלית היא לא קיימת.
אם אי פעם, חס וחלילה, יפציצו מטוסים של נאט"ו את תל-אביב, נזכור מאיפה זה התחיל.
=================================
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".