גם אחרי חודשים רבים של מלחמת אוסלו, תוצאתו הצפויה מראש של "תהליך השלום", אנו עדים לדה-לגיטימציה של "המתיישבים-הפנאטיים" ביהודה ושומרון. הן שרידי המאמינים בחזון אוסלו והן התקשורת הממלכתית עושים זאת באמצעים שונים. לשם כך נעשה שימוש מכוון בביטויים שונים לסוג אחד של יהודים מתנחלים מצדו האחד של "הקו הירוק" ולסוג אחר מתיישבים מצדו ה"כשר" של אותו קו. לשם כך מונצח המושג הפוליטי "שטחים כבושים" או "השטחים" ככינוי לחבלי יהודה ושומרון, בשעה שדווקא שמות גיאוגרפיים-היסטוריים אלה נטולים משמעות פוליטית.
משום מה קיימת ציפייה מסוג אחד של יהודים שיהיו מוכנים להתפנות מבתיהם, מה שיהווה טרנספר של יהודים בגלל יהדותם, אבל אין ציפייה דומה מיהודים אחרים. לצורך הדיון, הבה נניח שתמורת שלום אמת יידרשו הסורים נתחים מן הגליל. האם יעלה על הדעת לשאול את המתיישבים-המתנחלים של קיבוץ כלשהו בגליל(אשר קרוב לוודאי יושב על שרידי כפר ערבי כלשהו) אם יהיו מוכנים להתפנות תמורת שלום? עצםהצגת השאלה לארחי ישראל בגולן או ביהודה ובשומרון, ואי הצגת אותה שאלה עצמה לאזרחי ישראל בתחומי "הקו הירוק",מהווה חלק מתהליך הדה-לגיטמציה.
הדה-לגיטימציה ניזונה בין השאר ממידע מוטעה ומטעה על הרכב האוכלוסיה היהודית בחבל יש"ע. חלק ניכר מאזרחי ישראל מניחים שרוב המתנחלים הם יהודים דתיים בעוד שבפועל רובם חילונים. התוצאה היא שדעות ורגשות שונים שיש לציבור החילוני כנגד הציבור הדתי, בצדק או ללא הצדקה, מופנים באופן בלתי מודע גם כלפי המתיישבים ביהודה ובשומרון.
היבט נוסף קשור בחינוך ובהסברה, כלפי פנים וכלפי חוץ. הרעיון הציוני התייחס לארץ ישראל, ולא לגבולות המקריים שנקבעו בתום מלחמת השחרור והחזיקו מעמד 19 שנים בלבד. מכאן שאין כל משמעות למושגים כמו "השטחים" או "הגדה המערבית". הן בעיני והן בעיני ערביי ארץ ישראל , גם השומרון וגם הגליל נמצאים ב"גדה המערבית" של הירדן. הן בעיני והן בעיני ערביי ארץ ישראל, כל פתרון המתאים לשומרון מתאים גם לגליל, ולהיפך.
הדמיון בין השומרון לגליל גדול מהמפריד. שני חבלי ארץ הרריים אלה שוכנים בארץ ישראל המערבית וחולשים על מישור החוף, על מרביתה של האוכלוסיה היהודית בארץ, ועל הרוב המכריע של תשתיות האנרגיה, התעשיה והתחבורה של מדינת ישראל. שני האזורים שוכנים מעל מאגרי המיים התת-קרקעיים של הארץ; שניהם מאוכלסים ברוב ערבי בעל מאוויים דומים; שניהם חוצצים בין מרכזי האוכלוסיה והצבא של ישראל לבין קו העימות בחזית המזרחית, ולפיכך השליטה בהם חיונית להזרמת כוחות בשעת חירום; בשניהם הוקמו ערים יהודיות אריאל וכרמיאל מאותה סיבה בדיוק: ייהוד השומרון/הגליל ובטחת ציר חוצה שומרון/גליל. מכאן שדין אריאל כדין כרמיאל.
ה"שחרור" מן ה"שטחים הכבושים" יגרור אחריו גם את ה"שחרור" מן הגליל, ובעיקבותיו גם משאר חבלי ארץ ישראל. משום מה אין אנו מדגישים שמדובר כאן במקרה היחיד בהיסטוריה שבו עם אחד מהווה כובש רק לגבי העם האחר אולם לא לגבי הארץ, ושזכותינו על ארץ ישראל משני צידי "הקו הירוק" היא אותה זכות בדיוק.
ההבחנה שהשמאל הישראלי מנסה לעשות בין ישראל שלפני 67' לישראל שאחרי 67' היא מלאכותית, אבסורדית ומסוכנת: הטענה כי חברון היא עיר כבושה שומטת את הקרקע מתחת לתפישה הציונית כולה, שממילא לא הבחינה בין חברון לבין יפו ובין בית אל לבין תל אביב.
מלחמת השחרור הייתה יכולה להסתיים גם בגבולות מקריים אחרים , ואז ייתכן שדווקא אריאל והשומרון היו בידי ישראל כבר מ-48' ועל כן היו נחשבים כשרים, ואלו כרמיאל והגליל היו בידי ישראל רק מ-67' ולהיפך היו כבושים ומיועדים לפינוי/טרנספר.
===================================
ד"ר רון בריימן הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
משום מה קיימת ציפייה מסוג אחד של יהודים שיהיו מוכנים להתפנות מבתיהם, מה שיהווה טרנספר של יהודים בגלל יהדותם, אבל אין ציפייה דומה מיהודים אחרים. לצורך הדיון, הבה נניח שתמורת שלום אמת יידרשו הסורים נתחים מן הגליל. האם יעלה על הדעת לשאול את המתיישבים-המתנחלים של קיבוץ כלשהו בגליל(אשר קרוב לוודאי יושב על שרידי כפר ערבי כלשהו) אם יהיו מוכנים להתפנות תמורת שלום? עצםהצגת השאלה לארחי ישראל בגולן או ביהודה ובשומרון, ואי הצגת אותה שאלה עצמה לאזרחי ישראל בתחומי "הקו הירוק",מהווה חלק מתהליך הדה-לגיטמציה.
הדה-לגיטימציה ניזונה בין השאר ממידע מוטעה ומטעה על הרכב האוכלוסיה היהודית בחבל יש"ע. חלק ניכר מאזרחי ישראל מניחים שרוב המתנחלים הם יהודים דתיים בעוד שבפועל רובם חילונים. התוצאה היא שדעות ורגשות שונים שיש לציבור החילוני כנגד הציבור הדתי, בצדק או ללא הצדקה, מופנים באופן בלתי מודע גם כלפי המתיישבים ביהודה ובשומרון.
היבט נוסף קשור בחינוך ובהסברה, כלפי פנים וכלפי חוץ. הרעיון הציוני התייחס לארץ ישראל, ולא לגבולות המקריים שנקבעו בתום מלחמת השחרור והחזיקו מעמד 19 שנים בלבד. מכאן שאין כל משמעות למושגים כמו "השטחים" או "הגדה המערבית". הן בעיני והן בעיני ערביי ארץ ישראל , גם השומרון וגם הגליל נמצאים ב"גדה המערבית" של הירדן. הן בעיני והן בעיני ערביי ארץ ישראל, כל פתרון המתאים לשומרון מתאים גם לגליל, ולהיפך.
הדמיון בין השומרון לגליל גדול מהמפריד. שני חבלי ארץ הרריים אלה שוכנים בארץ ישראל המערבית וחולשים על מישור החוף, על מרביתה של האוכלוסיה היהודית בארץ, ועל הרוב המכריע של תשתיות האנרגיה, התעשיה והתחבורה של מדינת ישראל. שני האזורים שוכנים מעל מאגרי המיים התת-קרקעיים של הארץ; שניהם מאוכלסים ברוב ערבי בעל מאוויים דומים; שניהם חוצצים בין מרכזי האוכלוסיה והצבא של ישראל לבין קו העימות בחזית המזרחית, ולפיכך השליטה בהם חיונית להזרמת כוחות בשעת חירום; בשניהם הוקמו ערים יהודיות אריאל וכרמיאל מאותה סיבה בדיוק: ייהוד השומרון/הגליל ובטחת ציר חוצה שומרון/גליל. מכאן שדין אריאל כדין כרמיאל.
ה"שחרור" מן ה"שטחים הכבושים" יגרור אחריו גם את ה"שחרור" מן הגליל, ובעיקבותיו גם משאר חבלי ארץ ישראל. משום מה אין אנו מדגישים שמדובר כאן במקרה היחיד בהיסטוריה שבו עם אחד מהווה כובש רק לגבי העם האחר אולם לא לגבי הארץ, ושזכותינו על ארץ ישראל משני צידי "הקו הירוק" היא אותה זכות בדיוק.
ההבחנה שהשמאל הישראלי מנסה לעשות בין ישראל שלפני 67' לישראל שאחרי 67' היא מלאכותית, אבסורדית ומסוכנת: הטענה כי חברון היא עיר כבושה שומטת את הקרקע מתחת לתפישה הציונית כולה, שממילא לא הבחינה בין חברון לבין יפו ובין בית אל לבין תל אביב.
מלחמת השחרור הייתה יכולה להסתיים גם בגבולות מקריים אחרים , ואז ייתכן שדווקא אריאל והשומרון היו בידי ישראל כבר מ-48' ועל כן היו נחשבים כשרים, ואלו כרמיאל והגליל היו בידי ישראל רק מ-67' ולהיפך היו כבושים ומיועדים לפינוי/טרנספר.
===================================
ד"ר רון בריימן הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי