מאז נאומו של ראש הממשלה בלטרון (23.9.2001), בו הביע את נכונותו להקמת מדינה פלשתינית, נשמעים קולות חוזרים ונשנים מצד ארה"ב, המצטרפים לקריאה זו ביתר שאת. הנשיא בוש ושר החוץ פאוול מעלים שוב ושוב את ה"חזון" של מדינת פלשתין החיה בשלום לצד ישראל, וקוראים לסיום ה"כיבוש" הישראלי בשטחים ולהפסקת ההתנחלויות, המהוות לדבריהם "מכשול לשלום".
אין ספק כי הסחף החמור בעמדתה של ארה"ב, כפי שמשתקף בהתבטאויות אלה, התאפשר במידה רבה מדבריו הלא-מתבקשים של מר שרון עצמו. דבריו של מר שרון נאמרו כזכור על דעתו, ללא התייעצות מוקדמת עם חבריו לסיעה או דיון יסודי בממשלה, והם עומדים בסתירה מוחלטת למצע הליכוד.
מר שרון ממאן לחזור בו מדבריו (לו רצה, יכול היה הרי לזגזג גם בשאלת המדינה הפלשתינית), והעדר תגובה רשמית הולמת מצד ישראל מתפרש כהסכמה שבשתיקה. הנושא ירד כמעט לגמרי מסדר היום הציבורי בישראל, ומתקבל הרושם כי המערכת הפוליטית, לרבות מפלגות הימין, השלימה עם הרעיון כעובדה מוגמרת. גישה פסיבית זו הינה בלתי נסבלת ויש לשנותה מן היסוד.
על ראשי המחנה הלאומי להוקיע את הויתור (מרצון) בסוגיית המדינה הפלשתינית, שהינו בלתי מחויב המציאות. הקמת מדינה פלשתינית בארץ ישראל המערבית אינה כורח היסטורי כבר קיימת מדינה ערבית (ירדן) המשתרעת על פני כ-80% משטח פלשתין המנדטורית והיא אף אינה פועל יוצא של הסכמי אוסלו. יתר על-כן, הקמת מדינה פלשתינית עצמאית ביש"ע וירושלים משמעותה קריעת שטחי מולדת, המהווים את ערש תרבותו ומורשתו של העם היהודי, ונתינת יד לנטישתם/עקירתם של מאות אלפי מתיישבים יהודים. הדבר יפגע קשות בזהותנו הלאומית ציונית ויגרום לשבר מוראלי חסר תקדים בעם.
בנוסף לכך, הקמת מדינה פלשתינית משוללת כל הגיון מן ההיבט האסטרטגי/בטחוני. קריסת תהליך אוסלו בקמפ-דיוויד 2000 (שם דחו הפלשתינים הצעות דמיוניות להקמת מדינה על 97% משטחי יש"ע ולחלוקת ירושלים, והתעקשותם על מימוש זכות השיבה), טרור הדמים שקיבלנו בתמורה (למעלה מ-450 הרוגים ואלפי פצועים במהלך 19 חדשי האינתיפאדה) והגילויים שנחשפו במהלך מבצע "חומת מגן" (באשר לעוצמת ההסתה, היקף תשתית הטרור ומעורבותה הישירה של הרשות הפלשתינית בהפעלתה כנגד ישראל) הנם די והותר כדי להשתכנע, שהמדובר למעשה במאבק על ארץ ישראל כולה. המאורעות האחרונים צריכים להוות גם הוכחה ניצחת שהאסטרטגיה של הפלשתינים ביחס לסכסוך היתה ועודנה מושתתת על העיקרון האבסולוטי של משחק סכום-אפס.
אם הברירה היא אכן המשך אחיזתנו ביש"ע תוך פעילות יזומה ושוטפת לצמצום משמעותי של הטרור וסיכולו או נסיגה משטחים והשלמה עם טרור רצחני המשתולל בחוצות ערינו, אזי העדפתנו צריכה להיות ברורה. בנסיבות אלו מתחייבות הסתלקות מוחלטת מקונספצית אוסלו והתנגדות נחרצת להקמת מדינה פלשתינית ריבונית (אפילו רק בחלק משטחי יש"ע). לאור היקף תשתית הטרור שצמחה בתחומי הרשות הפלשתינית, ניתן לשער לאלו ממדים מפלצתיים היא עלולה להגיע במסגרת של מדינה ריבונית. הקמת מדינה שכזו תהווה לא רק מתן פרס ועידוד לטרור, אלא תיצור מוקד של אי-יציבות ואיום אסטרטגי מתמיד על קיומה של מדינת ישראל.
יש לקוות כי ההחלטה הצפויה להתקבל במרכז הליכוד נגד הקמת מדינה פלשתינית תדרבן את "מנזר השתקנים" של שרי הליכוד לחשק את ראש הממשלה בסוגיה כה מהותית, שנדחקה כאמור, עד לאחרונה, מסדר היום הציבורי. גם אם ראש הממשלה אמור היה לתת את הסכמתו לנשיא ארה"ב בדבר הקמת מדינה פלשתינית, עדיין לא מאוחר מלהניא אותו מטעותו הקשה. ויפה שעה אחת קודם!
===================================
ד"ר נתן נתניהו הוא מרצה וחוקר במדעי המחשב וחבר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.
אין ספק כי הסחף החמור בעמדתה של ארה"ב, כפי שמשתקף בהתבטאויות אלה, התאפשר במידה רבה מדבריו הלא-מתבקשים של מר שרון עצמו. דבריו של מר שרון נאמרו כזכור על דעתו, ללא התייעצות מוקדמת עם חבריו לסיעה או דיון יסודי בממשלה, והם עומדים בסתירה מוחלטת למצע הליכוד.
מר שרון ממאן לחזור בו מדבריו (לו רצה, יכול היה הרי לזגזג גם בשאלת המדינה הפלשתינית), והעדר תגובה רשמית הולמת מצד ישראל מתפרש כהסכמה שבשתיקה. הנושא ירד כמעט לגמרי מסדר היום הציבורי בישראל, ומתקבל הרושם כי המערכת הפוליטית, לרבות מפלגות הימין, השלימה עם הרעיון כעובדה מוגמרת. גישה פסיבית זו הינה בלתי נסבלת ויש לשנותה מן היסוד.
על ראשי המחנה הלאומי להוקיע את הויתור (מרצון) בסוגיית המדינה הפלשתינית, שהינו בלתי מחויב המציאות. הקמת מדינה פלשתינית בארץ ישראל המערבית אינה כורח היסטורי כבר קיימת מדינה ערבית (ירדן) המשתרעת על פני כ-80% משטח פלשתין המנדטורית והיא אף אינה פועל יוצא של הסכמי אוסלו. יתר על-כן, הקמת מדינה פלשתינית עצמאית ביש"ע וירושלים משמעותה קריעת שטחי מולדת, המהווים את ערש תרבותו ומורשתו של העם היהודי, ונתינת יד לנטישתם/עקירתם של מאות אלפי מתיישבים יהודים. הדבר יפגע קשות בזהותנו הלאומית ציונית ויגרום לשבר מוראלי חסר תקדים בעם.
בנוסף לכך, הקמת מדינה פלשתינית משוללת כל הגיון מן ההיבט האסטרטגי/בטחוני. קריסת תהליך אוסלו בקמפ-דיוויד 2000 (שם דחו הפלשתינים הצעות דמיוניות להקמת מדינה על 97% משטחי יש"ע ולחלוקת ירושלים, והתעקשותם על מימוש זכות השיבה), טרור הדמים שקיבלנו בתמורה (למעלה מ-450 הרוגים ואלפי פצועים במהלך 19 חדשי האינתיפאדה) והגילויים שנחשפו במהלך מבצע "חומת מגן" (באשר לעוצמת ההסתה, היקף תשתית הטרור ומעורבותה הישירה של הרשות הפלשתינית בהפעלתה כנגד ישראל) הנם די והותר כדי להשתכנע, שהמדובר למעשה במאבק על ארץ ישראל כולה. המאורעות האחרונים צריכים להוות גם הוכחה ניצחת שהאסטרטגיה של הפלשתינים ביחס לסכסוך היתה ועודנה מושתתת על העיקרון האבסולוטי של משחק סכום-אפס.
אם הברירה היא אכן המשך אחיזתנו ביש"ע תוך פעילות יזומה ושוטפת לצמצום משמעותי של הטרור וסיכולו או נסיגה משטחים והשלמה עם טרור רצחני המשתולל בחוצות ערינו, אזי העדפתנו צריכה להיות ברורה. בנסיבות אלו מתחייבות הסתלקות מוחלטת מקונספצית אוסלו והתנגדות נחרצת להקמת מדינה פלשתינית ריבונית (אפילו רק בחלק משטחי יש"ע). לאור היקף תשתית הטרור שצמחה בתחומי הרשות הפלשתינית, ניתן לשער לאלו ממדים מפלצתיים היא עלולה להגיע במסגרת של מדינה ריבונית. הקמת מדינה שכזו תהווה לא רק מתן פרס ועידוד לטרור, אלא תיצור מוקד של אי-יציבות ואיום אסטרטגי מתמיד על קיומה של מדינת ישראל.
יש לקוות כי ההחלטה הצפויה להתקבל במרכז הליכוד נגד הקמת מדינה פלשתינית תדרבן את "מנזר השתקנים" של שרי הליכוד לחשק את ראש הממשלה בסוגיה כה מהותית, שנדחקה כאמור, עד לאחרונה, מסדר היום הציבורי. גם אם ראש הממשלה אמור היה לתת את הסכמתו לנשיא ארה"ב בדבר הקמת מדינה פלשתינית, עדיין לא מאוחר מלהניא אותו מטעותו הקשה. ויפה שעה אחת קודם!
===================================
ד"ר נתן נתניהו הוא מרצה וחוקר במדעי המחשב וחבר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.