שבת זו, מחברת בין שני תאריכים יהודיים מיוחדים. ביום ששי נחגוג את יום ירושלים, ונודה לה' על שיבת העם היהודי לעירו לפני 35 שנה. בשבת יחול יום פטירתו, של אחד מגדולי הנביאים שלנו. שמואל הנביא, שהיה שקול כמשה ואהרון (תענית ה:), נפטר בכ"ט באיר (מגילת תענית). יש אומרים, שהוא נפטר ביום ירושלים עצמו (שולחן ערוך תק"פ,ב). לא במקרה, קשור יום פטירתו של שמואל הנביא ביום ירושלים. לשמואל יש קשר מיוחד ועמוק מאד, לירושלים. הוא הראשון שגילה את ירושלים כעיר הקדושה, ופירסם זאת לעם היהודי.

מי שיחפש בתורה את העיר ירושלים, יופתע לגלות דבר מענין. ירושלים לא נזכרת בתורה, אפילו פעם אחת, כעיר הקדושה ובירת העם היהודי! רק בשאר ספרי הנביאים והכתובים, היא נזכרת מאות פעמים. בתורה היא נזכרת כמקום בו היתה עקידת יצחק (בראשית כב, ב), וכעיר נכרית (בראשית יד, יח). כעירו הנצחית של העם היהודי, היא לא נזכרת!

בספר דברים מספרת לנו התורה, שעתידה להיות עיר שיבחר בה ה' להשרות שכינתו. "במקום אשר יבחר ידוד באחד שבטיך, שם תעלה עלתיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך" (דברים יב, יד). אולם התורה לא רצתה לספר לנו בפירוש, היכן יהיה המקום הזה. במקום להגיד "בעיר הקודש ירושלים", אומרת התורה "בעיר שה' עתיד לבחור".

מקומו של לב העם היהודי היה סוד, יותר מארבע מאות שנה. הגמרא (זבחים נד:) מספרת, ששמואל הנביא ודוד המלך יגעו וחפשו ברמזי התורה, עד שזכו לגלות שהעיר הנבחרת היא ירושלים. מספר שנים מאוחר יותר, קנה דוד את מקום הר הבית בכסף מלא (שמואל ב' כד, כד). מאז, הפכה להיות עיר הנצח ולב העם.
מדוע הסתירה התורה את ירושלים, כעירו הקדושה של העם היהודי?
הרמב"ם (מורה נבוכים חלק ג' פרק מה) הביא 3 סיבות לדבר, וכולם אקטואליות ורלונטיות מאד גם לדורנו.

1. אם מיקום עיר הקודש היה נכתב בתורה, היה מפורסם ונודע גם לאומות העולם. אז, היו שאר העמים מנהלים מלחמה קשה ביותר על ירושלים, ולא מותרים עליה בקלות. בימינו, אנו רואים במיוחד כמה צודקים הדברים. את המאבק הקשה ביותר מנהלים הערבים על ירושלים, מתוך ידיעתם את הערך הגבוה של העיר הקדושה. הם מבינים, שהשלטון בה נותן להם כח רוחני מיוחד להאבק בנו.

2. שלא ישחיתוהו העמים, ויהרסוהו ככל יכולתם. גם טעם זה, מובן ביותר בימינו. אנו רואים את ההרס הגדול שהערבים גורמים ברשעותם, לשרידים הארכיאולוגים של מקום מקדשנו. מתוך ידיעתם שהעיר חשובה לנו, הם רוצים למחוק כל זכר לבעלות היהודית על המקום.

3. שלא יהיו מריבות בין השבטים, מי יזכה לנחול את האיזור שבו נמצאת ירושלים.
בימי דוד, כשהיה העם מאוחד תחת הנהגה מוסכמת אחת, יכלו לקבוע זאת ללא מריבות.
על פי דברי הרמב"ם האלו, נבין ענין נפלא. במלחמת השחרור (1948), היו נסיונות רבים מאד לכבוש את ירושלים. צה"ל המאחד את כל העם היהודי עוד לא קם אז, אבל האצ"ל והלח"י ניסו לכבוש ונכשלו. מדוע אז לא זכה העם היהודי לשוב לעירו, ורק במלחמת ששת הימים (1967) עזרנו ה' לכבשה?

הסביר הרב משה צבי נריה (מייסד בני עקיבא), כיון שאז העם לא היה מאוחד. אילו היו כובשים את ירושלים במלחמת השחרור, היו האצ"ל והלח"י רבים מי בעל הזכות על הנצחון. לא קמה עדיין מדינת ישראל, עם ממשלה אחת המוסכמת על כולם. ירושלים היא עיר שהעם היהודי זוכה בה, רק כשכולם מאוחדים סביבה באהבת ישראל. בתלמוד הירושלמי (ב"ק ז, ז) נאמר, שירושלים היא עיר "שמחברת ישראל זה לזה". רק במלחמת ששת הימים, כשהיתה ממשלת אחדות לאומית המקובלת ומוסכמת על כל העם, היה לעם את הכוח הרוחני לשוב לנחלת אבותנו (מועדי הראיה עמ' תפא).

בשנים האחרונות אנו רואים בצער, איך השלטון היהודי בירושלים הולך ומתרופף. יש אף מאתנו, שאינם מרגישים עוד את הקשר העמוק בין העם לעיר בירתו. כל זה קורה במקביל, להתרחבות הפירוד והקרע באחדות העם. אם נשכיל להתאחד מחדש, נחזיר לעצמנו את הזכות והכח הרוחני לבנות בה את בית מקדשנו במהרה.

=================================

הרב משה ברגמן הוא שליח מישראל בקהילה הדתית הציונית  סאן פאולו .