א. אין זה סוד שנושא הגיור והגרים מעורר שוב ושוב פולמוס ואינו יורד מסדר היום הלאומי של מדינת ישראל ושל העם היהודי. המסתייגים מן הגיור מרבים לצטט את דברי ר' חלבו בגמרא (קידושין ע' ע"ב) שאמר: "קשים גרים לישראל כספחת שנאמר: "ונלווה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב" (ישעיה י"ד, א'). מאמר זה של ר' חלבו המופיע ארבע פעמים בתלמוד הבבלי, ובירושלמי כלל אינו נזכר, היה למתנגדי הגיור ליתד נאמן שבו תקעו אהלם כשהם עוצמים עיניים לנוכח דברי תורה, דברי נבואה ודברי חכמים לרוב הרואים בגיור מצוות עשה "שאין משהין אותה" (יבמות מ"ז, רמב"ם עשין ג') וזכות גדולה לעם ישראל.
כבר ר' אברהם גר, מבעלי התוספות, פירש במסכת קידושין את מאמרו של ר' חלבו לשיבחם של הגרים ואמר: "לפי שהגרין בקיאין במצוות ומדקדקין בהם, קשים הם לישראל כספחת, דמתוך כן הקב"ה מזכיר עוונותיהם של ישראל כשאין עושין רצונו". ואכן אין ספק כי גישתו של ר' אברהם גר קרובה יותר למשמעו של הפסוק בישעיה (י"ד, א): "כי ירחם ה' את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על אדמתם, ונלווה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב". הנביא ישעיה קובע כי גאולת ישראל ושובם אל אדמתם כרוכה בהצטרפותם של גרים לעם ישראל, והנביא רואה בכך ביטוי לרחמי ה' על ישראל. יתר על כן, הנביא ישעיה מתאר את העולים לארץ ישראל, כולם כולל הגרים הנלווים עליהם, כברכה, כתפארת וכמקור גאווה לעם ישראל: "שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך, חי אני נאום ה' כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה" (ישעיה, מ"ט, י"ח). ברוח זו אמר ר' אליעזר בגמרא (פסחים פ"ז:) "לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר: "וזרעתיה לי בארץ" (הושע ב', כ"ה) כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורין".
הנה כי כן, הגירות נתפסת לא כמעשה של היחיד בלבד, לא כהחלטה וכפעולה אינדיבידואלית בלבד, כי אם כנושא בעל משמעות לאומית ראשונה במעלה הצטרפותם של גרים רבים לעם ישראל נתפסת כמאפיין מובהק של עידן הגאולה, וכביכול כאינטרס עליון של הקב"ה, ומכאן אף של עם ישראל. אכן, מדינת ישראל, מדינת העם היהודי, העמידה את העליה, את קיבוץ נדחי ישראל, כאחת ממטרותיה העיקריות. חוק השבות, המאפשר לכל יהודי ויהודיה ולבני משפחותם לעלות לארץ ולהתאזרח בה, הוא הביטוי היותר מובהק למהותה של ישראל כמדינה יהודית. בתוקף אחריותה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי עליה להיערך לקליטת העולים כולם, היהודים והנלווים עליהם, לא מבחינה כלכלית בלבד כי אם גם מבחינה רוחנית, חינוכית, תרבותית וחברתית. החלטת ממשלת ישראל, בתמיכת כנסת ישראל ברוב של שמונים חברי כנסת, להקים את המכון ללימודי היהדות כמוסד ממלכתי אשר יאפשר לעולים החדשים בכל רחבי הארץ ללמוד, להכיר ולשוב אל מורשת עמם, הצטרפות הסוכנות היהודית אשר בחסותה פועל המכון והשתתפות הרבנות הראשית לישראל והנהלת בית הדין הרבניים במאמץ הלאומי האדיר של קליטת העליה כל אלה מבטאים את ההסכמה הלאומית האמיתית: הגיור חיוני לקליטה ולהשתלבות מלאה של העולים בעם היהודי.
זכינו ב"ה כי בעשור האחרון עלו לארץ כמליון עולים, שהם כעשרים אחוז מכלל האוכלוסיה היהודית בארץ. זו עליה מפוארת אשר תרמה ותורמת רבות למדינת ישראל. בגלל נישואי תערובת, כשלושים אחוז מכלל העולים אינם יהודים. תופעה זו אינה אופיינית ליהודי ברית המועצות לשעבר בלבד, כי אם לכל הקהילות היהודיות בעולם. ברוב הקהילות שיעור נישואי התערובת גבוה מ- 50%. מציאות זו, שבה כשלוש מאות אלף עולים אינם יהודים, ובני משפחותיהם אף הם חשים דחויים מן החברה היהודית, מעמידה בסכנה את אחדות העם, פותחת לראשונה בישראל אפשרות ממשית לנישואי תערובת בהיקף רחב ופוגעת באופיה של ישראל כמדינה יהודית.
יש הטוענים כי עולים אלה אינם מעוניינים ביהדות, לימודי יהדות או בגיור. מחקר שערכנו מפריך לחלוטין טענה זו. על פי המחקר רוב מוחלט של העולים רוצה להשתייך לעם היהודי ולמדינת ישראל, אחוז גבוה מאד מעוניינים בלימודי יהדות ובחינוך יהודי, ומקרב הלומדים יהדות אחוז גבוה מאד מעוניין בגיור. הרשו לי לשתף אתכם בהתרגשות שאחזה אותי בשני מקרים של גיור בימים האחרונים: ביום העצמאות בבוקר, בעת שצפיתי בחידון התנ"ך התקשר אלי הרב הראשי של אחת ממדינות מזרח אירופה ואמר לי: שים לב, הנערה המייצגת את מדינתנו בחידון והיושבת עתה על הבימה עברה רק לפני ימים אחדים את הגיור אצלכם, ואני מתקשר להודות לך על כך.
המקרה השני בעיצומם של ימי המלחמה בטרור, תלמיד בקורס לגיור, המשרת ביחידה מובחרת, התקשר אל המורה לפני יציאתו לפעילות קרבית וביקש: "אינני זוכר בעל פה את תפילת הדרך. התוכלי לאמר לי אותה בטלפון ואני אחזור אחריך?" אכן "קשים גרים לישראל כספחת".
אחי ורעי, קליטה רוחנית של העולים היא משימה לאומית בעלת חשיבות עליונה. שלושה שותפים דרושים להצלחתה: ממשלת ישראל, בהקצאת המשאבים, הרבנים ובתי הדין, בהיחלצות לפעולה נמרצת ורחבת היקף של גיור, והחברה הישראלית, המשפחות והקהילות בהתגייסות לאירוח, לליווי ולאימוצם של העולים והמתגיירים אל לבנו בעבותות אהבה. אכן, "כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה"!
==================================
מתפרסם בעלון "מעט מן האור" גליון פרשת נשא - שבועות.
פרופ' בנימין איש שלום הוא ראש בית מורשה בירושלים ויו"ר המכון ללימודי היהדות
כבר ר' אברהם גר, מבעלי התוספות, פירש במסכת קידושין את מאמרו של ר' חלבו לשיבחם של הגרים ואמר: "לפי שהגרין בקיאין במצוות ומדקדקין בהם, קשים הם לישראל כספחת, דמתוך כן הקב"ה מזכיר עוונותיהם של ישראל כשאין עושין רצונו". ואכן אין ספק כי גישתו של ר' אברהם גר קרובה יותר למשמעו של הפסוק בישעיה (י"ד, א): "כי ירחם ה' את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על אדמתם, ונלווה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב". הנביא ישעיה קובע כי גאולת ישראל ושובם אל אדמתם כרוכה בהצטרפותם של גרים לעם ישראל, והנביא רואה בכך ביטוי לרחמי ה' על ישראל. יתר על כן, הנביא ישעיה מתאר את העולים לארץ ישראל, כולם כולל הגרים הנלווים עליהם, כברכה, כתפארת וכמקור גאווה לעם ישראל: "שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך, חי אני נאום ה' כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה" (ישעיה, מ"ט, י"ח). ברוח זו אמר ר' אליעזר בגמרא (פסחים פ"ז:) "לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר: "וזרעתיה לי בארץ" (הושע ב', כ"ה) כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורין".
הנה כי כן, הגירות נתפסת לא כמעשה של היחיד בלבד, לא כהחלטה וכפעולה אינדיבידואלית בלבד, כי אם כנושא בעל משמעות לאומית ראשונה במעלה הצטרפותם של גרים רבים לעם ישראל נתפסת כמאפיין מובהק של עידן הגאולה, וכביכול כאינטרס עליון של הקב"ה, ומכאן אף של עם ישראל. אכן, מדינת ישראל, מדינת העם היהודי, העמידה את העליה, את קיבוץ נדחי ישראל, כאחת ממטרותיה העיקריות. חוק השבות, המאפשר לכל יהודי ויהודיה ולבני משפחותם לעלות לארץ ולהתאזרח בה, הוא הביטוי היותר מובהק למהותה של ישראל כמדינה יהודית. בתוקף אחריותה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי עליה להיערך לקליטת העולים כולם, היהודים והנלווים עליהם, לא מבחינה כלכלית בלבד כי אם גם מבחינה רוחנית, חינוכית, תרבותית וחברתית. החלטת ממשלת ישראל, בתמיכת כנסת ישראל ברוב של שמונים חברי כנסת, להקים את המכון ללימודי היהדות כמוסד ממלכתי אשר יאפשר לעולים החדשים בכל רחבי הארץ ללמוד, להכיר ולשוב אל מורשת עמם, הצטרפות הסוכנות היהודית אשר בחסותה פועל המכון והשתתפות הרבנות הראשית לישראל והנהלת בית הדין הרבניים במאמץ הלאומי האדיר של קליטת העליה כל אלה מבטאים את ההסכמה הלאומית האמיתית: הגיור חיוני לקליטה ולהשתלבות מלאה של העולים בעם היהודי.
זכינו ב"ה כי בעשור האחרון עלו לארץ כמליון עולים, שהם כעשרים אחוז מכלל האוכלוסיה היהודית בארץ. זו עליה מפוארת אשר תרמה ותורמת רבות למדינת ישראל. בגלל נישואי תערובת, כשלושים אחוז מכלל העולים אינם יהודים. תופעה זו אינה אופיינית ליהודי ברית המועצות לשעבר בלבד, כי אם לכל הקהילות היהודיות בעולם. ברוב הקהילות שיעור נישואי התערובת גבוה מ- 50%. מציאות זו, שבה כשלוש מאות אלף עולים אינם יהודים, ובני משפחותיהם אף הם חשים דחויים מן החברה היהודית, מעמידה בסכנה את אחדות העם, פותחת לראשונה בישראל אפשרות ממשית לנישואי תערובת בהיקף רחב ופוגעת באופיה של ישראל כמדינה יהודית.
יש הטוענים כי עולים אלה אינם מעוניינים ביהדות, לימודי יהדות או בגיור. מחקר שערכנו מפריך לחלוטין טענה זו. על פי המחקר רוב מוחלט של העולים רוצה להשתייך לעם היהודי ולמדינת ישראל, אחוז גבוה מאד מעוניינים בלימודי יהדות ובחינוך יהודי, ומקרב הלומדים יהדות אחוז גבוה מאד מעוניין בגיור. הרשו לי לשתף אתכם בהתרגשות שאחזה אותי בשני מקרים של גיור בימים האחרונים: ביום העצמאות בבוקר, בעת שצפיתי בחידון התנ"ך התקשר אלי הרב הראשי של אחת ממדינות מזרח אירופה ואמר לי: שים לב, הנערה המייצגת את מדינתנו בחידון והיושבת עתה על הבימה עברה רק לפני ימים אחדים את הגיור אצלכם, ואני מתקשר להודות לך על כך.
המקרה השני בעיצומם של ימי המלחמה בטרור, תלמיד בקורס לגיור, המשרת ביחידה מובחרת, התקשר אל המורה לפני יציאתו לפעילות קרבית וביקש: "אינני זוכר בעל פה את תפילת הדרך. התוכלי לאמר לי אותה בטלפון ואני אחזור אחריך?" אכן "קשים גרים לישראל כספחת".
אחי ורעי, קליטה רוחנית של העולים היא משימה לאומית בעלת חשיבות עליונה. שלושה שותפים דרושים להצלחתה: ממשלת ישראל, בהקצאת המשאבים, הרבנים ובתי הדין, בהיחלצות לפעולה נמרצת ורחבת היקף של גיור, והחברה הישראלית, המשפחות והקהילות בהתגייסות לאירוח, לליווי ולאימוצם של העולים והמתגיירים אל לבנו בעבותות אהבה. אכן, "כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה"!
==================================
מתפרסם בעלון "מעט מן האור" גליון פרשת נשא - שבועות.
פרופ' בנימין איש שלום הוא ראש בית מורשה בירושלים ויו"ר המכון ללימודי היהדות