בערב הוקרה לנעמי שמר בעמק הירדן התעכבה מצלמת הטלוויזיה אצל מפורסם אחד, ששר בהתלהבות ביחד עם כולם אהוד ברק. היא לא הראתה, אם השתתף בשירת "ירושלים של זהב", שבה סחפה שולי נתן את הקהל, קיבוצניקים ברובם, למשהו הדומה לקטרזיס. ההרהר האיש שהציע לערבים את זהבה, נחושתה ואורה של ירושלים בשיכרון הכח שעלה לו לראש, מפני שדימה לעצמו שהוא יכול "לנווט" לבדו, להיוועץ רק בבני משפחתו ואין לו צורך בכל הליך דמוקרטי?
אריאל שרון, שהטיח בפני מרכז מפלגתו, שמעל לראשיהם אחריותו נתונה רק "לעם", האם שכח את מסלול נפילתו של ברק, מגוש קואליציוני של כוווולם עד למיעוט בכנסת ובידוד במפלגתו?
התקשורת - במבחן הנאמנות לתפקידה כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה" או למגוייסותה הפוליטית השמאלנית, נכשלה בגדול. היא התעלמה מגינוני הדיקטטורה שבהעמדת העם בפני עובדה מוגמרת בענין הפלסטיני נגד רצון מפלגתו, נגד רצון כמעט כל שרי ממשלתו וסיעתו בכנסת, ומבלי לשאול את הכנסת והעם. עשרות שנים עוקבת התקשורת בחשדנות אחרי כל גיחה חריגה של שרון אל מעבר ל"40 הקילומטר המותרים" וכאן לא שאלה, מי הסמיך אותו לחולל ב"נאום לטרון" מהפך מדיני כזה?
התקשורת נכשלה גם בהבנת הנשמע במרכז הליכוד. כי על כל פשעים תכסה גם השנאה, שנאת "השטחים" וההתנחלויות.
עיוורת מרוב רצון שלא לראות, הפכה התקשורת את כשלונו של שרון לנצחון. היא לא שאלה, איך איסטרטג מזהיר, שבמיבצע "חומת מגן" הוכיח שוב את גאוניותו, נתפס לכ'כ הרבה שגיאות: איפשר ליריבו "לתפוס מנהיגות" על יוזמתם של וותיקי התנועה וחלוציה ביש'ע, שלא כולם חסידי נתניהו, וח'כ רובי ריבלין, נושא כליו, שהצביע בגלוי נגד המדינה הפלסטינית, יוכיח; לא הבין ששלילת המדינה הפלסטינית היא בנפשו של הליכוד, היא ה"קוד הגנטי" שלו, ועל כן שום פורום בליכוד לא יעביר מאדמת א'י לריבונות זרה מבלי לעבור שמד פוליטי.
התקשורת מצאה רק ביטויי זלזול כלפי מרכז הליכוד, למרות שב"אספסוף" כזה (יוסי שריד) הרבה מפלגות היו מתברכות : אידאולוגי, מעורב, איכפתי. המרכז הזה עשה לשרון שירות, בדחותו את טענתו שהחלטה למען א'י תכבול את ידיו: אדרבה, עכשיו ייזהרו האמריקנים בהפעלת לחצים על שרון, שמא יפילו אותו!
גם ההנחה שהמרכז יבלע את ההצעה לדחיית ההצבעה על המדינה הפלסטינית, אם יעטפו את הגלולה בהצבעת אמון אישית, נתגלתה כטעות. בתוצאה 60 : 40 בהשוואה ל 1100 : 3 בהצבעה האנטי-פלסטינית , אמר הליכוד למנהיגו: אותך אנו אוהבים, לארץ ישראל אנחנו נאמנים.
והיתה זאת טעות, שלא לדעת להפסיד בכבוד ולהתריס 'אינכם מזיזים לי', למרות שבשליחותו עשה בנו לילות כימים במאמץ לשכנע את חברי המרכז. גם עזיבת האולם לפני ההצבעה העיקרית העבירה מסר אנטי-דמוקרטי והזמינה סצינה עגומה של מנהיג, העוזב את הבמה מלווה בקריאות בוז. גם עידוד בריונים להשתיק יריב בצעקות לא הוסיף לשרון כבוד.
במישור הלאומי הצליח מרכז הליכוד להעיר את העם מהיפנוזה פוליטית-תקשורתית, כאילו המדינה הפלסטינית היא כבר עובדה בשטח. נותץ הדימוי, כאלו עם ישראל כבר השלים עם הגזירה.
כעת ברור, שהשאלה הפלסטינית תהיה סלע המחלוקת בבחירות הבאות, ומכאן שמפלגות ואישים מן הימין המבקשים לשרוד פוליטית כולל מש'ס, ומישראל-בעליה - זה הרגע שלהם להצטרף למומנטום שיצר מרכז הליכוד, בטרם התכנס הוועידה הבינלאומית, טרם כל מו'מ.
סיכוייו של שרון לא אפסו. הכל מכירים בהישגיו הבלתי רגילים במלחמה בטרור, ביחסים שבנה עם ארה'ב, בניהול המדינה בזמנים קשים, ובראש כולם מרכז הליכוד, אף שהוציא לו כרטיס צהוב, כדי למנוע ממנו את גורלו הפוליטי של ברק.
השרות הטוב ביותר שחבריו למפלגה ושותפיו לקואליציה יכולים להעניק כעת לשרון, היא התפקדות אישית, לומר לו בפומבי: למדינה פלסטינית - אתה תלך בלעדינו.
================================
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר , וחבר הנהלת מועצת יש"ע.
אריאל שרון, שהטיח בפני מרכז מפלגתו, שמעל לראשיהם אחריותו נתונה רק "לעם", האם שכח את מסלול נפילתו של ברק, מגוש קואליציוני של כוווולם עד למיעוט בכנסת ובידוד במפלגתו?
התקשורת - במבחן הנאמנות לתפקידה כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה" או למגוייסותה הפוליטית השמאלנית, נכשלה בגדול. היא התעלמה מגינוני הדיקטטורה שבהעמדת העם בפני עובדה מוגמרת בענין הפלסטיני נגד רצון מפלגתו, נגד רצון כמעט כל שרי ממשלתו וסיעתו בכנסת, ומבלי לשאול את הכנסת והעם. עשרות שנים עוקבת התקשורת בחשדנות אחרי כל גיחה חריגה של שרון אל מעבר ל"40 הקילומטר המותרים" וכאן לא שאלה, מי הסמיך אותו לחולל ב"נאום לטרון" מהפך מדיני כזה?
התקשורת נכשלה גם בהבנת הנשמע במרכז הליכוד. כי על כל פשעים תכסה גם השנאה, שנאת "השטחים" וההתנחלויות.
עיוורת מרוב רצון שלא לראות, הפכה התקשורת את כשלונו של שרון לנצחון. היא לא שאלה, איך איסטרטג מזהיר, שבמיבצע "חומת מגן" הוכיח שוב את גאוניותו, נתפס לכ'כ הרבה שגיאות: איפשר ליריבו "לתפוס מנהיגות" על יוזמתם של וותיקי התנועה וחלוציה ביש'ע, שלא כולם חסידי נתניהו, וח'כ רובי ריבלין, נושא כליו, שהצביע בגלוי נגד המדינה הפלסטינית, יוכיח; לא הבין ששלילת המדינה הפלסטינית היא בנפשו של הליכוד, היא ה"קוד הגנטי" שלו, ועל כן שום פורום בליכוד לא יעביר מאדמת א'י לריבונות זרה מבלי לעבור שמד פוליטי.
התקשורת מצאה רק ביטויי זלזול כלפי מרכז הליכוד, למרות שב"אספסוף" כזה (יוסי שריד) הרבה מפלגות היו מתברכות : אידאולוגי, מעורב, איכפתי. המרכז הזה עשה לשרון שירות, בדחותו את טענתו שהחלטה למען א'י תכבול את ידיו: אדרבה, עכשיו ייזהרו האמריקנים בהפעלת לחצים על שרון, שמא יפילו אותו!
גם ההנחה שהמרכז יבלע את ההצעה לדחיית ההצבעה על המדינה הפלסטינית, אם יעטפו את הגלולה בהצבעת אמון אישית, נתגלתה כטעות. בתוצאה 60 : 40 בהשוואה ל 1100 : 3 בהצבעה האנטי-פלסטינית , אמר הליכוד למנהיגו: אותך אנו אוהבים, לארץ ישראל אנחנו נאמנים.
והיתה זאת טעות, שלא לדעת להפסיד בכבוד ולהתריס 'אינכם מזיזים לי', למרות שבשליחותו עשה בנו לילות כימים במאמץ לשכנע את חברי המרכז. גם עזיבת האולם לפני ההצבעה העיקרית העבירה מסר אנטי-דמוקרטי והזמינה סצינה עגומה של מנהיג, העוזב את הבמה מלווה בקריאות בוז. גם עידוד בריונים להשתיק יריב בצעקות לא הוסיף לשרון כבוד.
במישור הלאומי הצליח מרכז הליכוד להעיר את העם מהיפנוזה פוליטית-תקשורתית, כאילו המדינה הפלסטינית היא כבר עובדה בשטח. נותץ הדימוי, כאלו עם ישראל כבר השלים עם הגזירה.
כעת ברור, שהשאלה הפלסטינית תהיה סלע המחלוקת בבחירות הבאות, ומכאן שמפלגות ואישים מן הימין המבקשים לשרוד פוליטית כולל מש'ס, ומישראל-בעליה - זה הרגע שלהם להצטרף למומנטום שיצר מרכז הליכוד, בטרם התכנס הוועידה הבינלאומית, טרם כל מו'מ.
סיכוייו של שרון לא אפסו. הכל מכירים בהישגיו הבלתי רגילים במלחמה בטרור, ביחסים שבנה עם ארה'ב, בניהול המדינה בזמנים קשים, ובראש כולם מרכז הליכוד, אף שהוציא לו כרטיס צהוב, כדי למנוע ממנו את גורלו הפוליטי של ברק.
השרות הטוב ביותר שחבריו למפלגה ושותפיו לקואליציה יכולים להעניק כעת לשרון, היא התפקדות אישית, לומר לו בפומבי: למדינה פלסטינית - אתה תלך בלעדינו.
================================
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר , וחבר הנהלת מועצת יש"ע.