העקרון הפייטרי, זכה לתוספת מקורית. יהודית, כמובן. העקרון הזה, שיש הרואים בו חלק מחוקי פרקינסון- העוסקים במינהל ובארגונים- קובע שאדם מגיע בדרך כלל לדרגת אי היעילות המרבית שלו. כך, למשל, אדם מתקדם בסולם הארגון וההיררכיה, כל עוד הוא מצליח במילוי תפקידו ומשימותיו. הקידום נעצר כאשר הוא נכשל. אלא, שאז, במקום להחזירו לתפקיד האחרון בו הוא פעל כיאות, הוא נותר תקוע במקום בו הוא...נכשל. ופירושו של דבר שבמרבית התפקידים נמצאים אנשים בעמדות בהן הם מביאים יותר נזק מתועלת. ובכל מקרה, אינם מסייעים לארגון לקדם את מטרותיו. התוספת המקורית הישראלית אומרת, שאדם כזה אינו נותר תקוע. הוא "נבעט" הלאה, למעלה. וכך הוא בולם ומפריע בתפקיד אחרי תפקיד. פשוט משום שזה אינו הקריטריון. אצלנו הקידום, אינו קשור להצלחה. הוא מוכתב לאנשים מסוימים, שהמערכת רוצה ביקרם, ללא כל מדד של הצלחה וקידום הגופים שהוא מועמד בראשם. והשיקולים משתנים, בהתאם לאיש ולנסיבות.
מהד"ר ועד לרוה"מ
העילה הנוכחית לטיפול כלל לאומי במינויים ותפקידם, הוא רענן כהן. דוקטור רענן כהן. דווקא איש נחמד על פי הנראה והנשמע. לא ברורה אשמתו ותרומתו בכל נושא שהוא אחראי עליו רשמית, אבל "הוא היה שם". הוא נצב על סיפון הספינה הקרויה מפלגת העבודה, ואפילו אחז בהגה. ומה לעשות שהיא איבדה את כיוונה כליל, התרוקנה מכל סחורה בעלת משמעות, ואף נראה שנוסעיה עזבו כולם. בכל נושא שהיא מעורבת בו כנסת, בחירות, הסתדרות,- יצאה בשן ועין. הבדיחה האחרונה היתה אקורד עצוב מאד. לא היה לה אפילו מועמד לראשות ההסתדרות, הנכס הכל כך מזוהה אתה. ממש עלבון צורב להיסטוריה ולכל חבריה הרשומים. אין בכל המפלגה הזאת, גם אחד, שמסוגל להיות מתחרה למשופם, שהיה בשר מבשרה. בושה ממשית.
גם ברשות השידור, לא יכול המזכ"ל היוצא, והממונה הרשמי על השידור הציבורי, להצביע ולו על הישג אחד. כלי מרכזי, אולי יותר מאשר תיק מוגדר בממשלה. כלי בעל השפעה מוחלטת ותקציב עתק. אבל ד"ר רענן כהן, לא מצא שם את ידיו ורגליו.
הוא אמנם, איננו הדוגמא היחידה להתקדמות המנותקת כליל מה"קבלות". זוכרים את ראש הממשלה, מר אהוד ברק? האיש שצנח מקרדיט ציבורי חסר תקדים, בנפילה דוהרת, לשפל שהוא שיא עולמי? בבחינה לאחור קשה להצביע על תפקיד כלשהו שהוא מילא, גם בצבא, בו פרץ דרכים והבריק ברק, כשמו. אולי רק כמפקד סיירת מטכ"ל, נותר בתודעה הציבורית. ספק אם בגלל הסודיות המרומזת בכל פעולותיה. אבל, האיש עלה בריצה במעלה תפקידים ציבוריים ותקשורת אוהבת ומפרגנת. כי לא היה קשר בין מהות ההצלחות, למסלול הקידום המסומן מראש.
הג'וב, כתכלית
ג'ובינג. תרצו, מלשון ג'וגינג. אלו המתעקשים ללכת בריצה, בדרך כלל בעלי גיל הצונח אל הפנסיה ברמה הטבעית. כרוב אנשי הג'ובניג. אגב, אנשי הג'ובינג אינם מכירים את המונח הזה פנסיה, אלא ברמת הכסף המתייצב בחשבונות הבנק שלהם בראשית החודש. אם תרצו, המילה באה מן ההרגל של הלובינג. הדאגה האישית למעמד האישי הפרטי.
זו חבורה מועלית מעל כולם. היא אינה נתונה לכללי ועדת רביב או לכל הגיון מסודר. מה שמנחה אותה הוא השגת ג'ובים לעצמה ולאנשיה. שמור לי היום, ואדאג לך למחר. לא צריך להוכיח כישורים אמיתיים. יש רק תפקידים רצויים ויש אנשים חייבי קידום. וזה מה שקובע. מה שדרוש לפקיד זוטר, אינו מחייב את ראש המערכת. לא יהיה כספר בבנק ללא ידע בבנקאות. לעיתים, דרוש תואר בנושא רלבנטי. אך בראש המערכת, האיש המקבל החלטות, יכול להיות מי שמסתמך על רוח הקודש. להבדיל מאנשי אמונה, הכוונה היא לרוח הקודש של עצמו.
אמנם, רענן כהן אינו אשם במינויו לראש הבנק. הוא מחפש ג'וב, עם הרבה מצלצלין, וגם עם מעמד וכבוד. מותר לו. אבל היכן כל מנגנוני הבקרה? איפה נמצאים כל אנשי המשק והכלכלה היודעים להטיף מוסר לכל עם ישראל? איך זה שלא שמענו שום מאבק ציבורי בעניין, שום התנגדות משמעותית? אולי אם היו יודעים שיש פה גם אחריות אישית, שכל מי שיכול היה לפעול למינוי איש מקצועי לגוף המקצועי הזה ולא עשה כן, היה נושא באחריות אישית, כולל כספית, היו הדברים נראים אחרת.
והנקודה איננה רק ההתעשרות הקלה על חשבון הציבור, של מי שמתיימרים להיות נבחריו. זו לא רק המשכרת המתחברת במסתבר לפנסיות שמנות ולכספים ציבוריים אחרים הפוקדים את חשבונות הבנקים של האנשים הללו, ובנדיבות מופלגת- זה גם העתיד הציבורי. אי אפשר להוציא מכלל אפשרות סבירה את ההכשרה שד"ר כהן צובר לקראת מינויו כ...נגיד בנק ישראל. ומי יודע, סביר שבעתיד נראה אותו מועמד "ראוי", בתוקף התפקידים הציבוריים שמילא, לנשיאות המדינה, לראשות ממשלה, ולמה לא.
ורק בקשה אחת לסיום. אנא, לא להרחיק עוד לכת. יש חשש כבד שגם משרת הרמטכ"ל תהפוך לתפקיד השמור לחבורת "בעלי הג'ובים". אם אין משקל לכישורים המתאימים לתפקיד, למה לא להכניס את הרמטכ"ל למסלול הקידום של פוליטיקאים וכאלה שחפצים ביקרם? מי אמר שהמסלול הצבאי הוא הכרחי למינויו של בעל דרגת רב- אלוף? זה סתם עוד ג'וב. כמו כל היתר.
===================================
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.
מהד"ר ועד לרוה"מ
העילה הנוכחית לטיפול כלל לאומי במינויים ותפקידם, הוא רענן כהן. דוקטור רענן כהן. דווקא איש נחמד על פי הנראה והנשמע. לא ברורה אשמתו ותרומתו בכל נושא שהוא אחראי עליו רשמית, אבל "הוא היה שם". הוא נצב על סיפון הספינה הקרויה מפלגת העבודה, ואפילו אחז בהגה. ומה לעשות שהיא איבדה את כיוונה כליל, התרוקנה מכל סחורה בעלת משמעות, ואף נראה שנוסעיה עזבו כולם. בכל נושא שהיא מעורבת בו כנסת, בחירות, הסתדרות,- יצאה בשן ועין. הבדיחה האחרונה היתה אקורד עצוב מאד. לא היה לה אפילו מועמד לראשות ההסתדרות, הנכס הכל כך מזוהה אתה. ממש עלבון צורב להיסטוריה ולכל חבריה הרשומים. אין בכל המפלגה הזאת, גם אחד, שמסוגל להיות מתחרה למשופם, שהיה בשר מבשרה. בושה ממשית.
גם ברשות השידור, לא יכול המזכ"ל היוצא, והממונה הרשמי על השידור הציבורי, להצביע ולו על הישג אחד. כלי מרכזי, אולי יותר מאשר תיק מוגדר בממשלה. כלי בעל השפעה מוחלטת ותקציב עתק. אבל ד"ר רענן כהן, לא מצא שם את ידיו ורגליו.
הוא אמנם, איננו הדוגמא היחידה להתקדמות המנותקת כליל מה"קבלות". זוכרים את ראש הממשלה, מר אהוד ברק? האיש שצנח מקרדיט ציבורי חסר תקדים, בנפילה דוהרת, לשפל שהוא שיא עולמי? בבחינה לאחור קשה להצביע על תפקיד כלשהו שהוא מילא, גם בצבא, בו פרץ דרכים והבריק ברק, כשמו. אולי רק כמפקד סיירת מטכ"ל, נותר בתודעה הציבורית. ספק אם בגלל הסודיות המרומזת בכל פעולותיה. אבל, האיש עלה בריצה במעלה תפקידים ציבוריים ותקשורת אוהבת ומפרגנת. כי לא היה קשר בין מהות ההצלחות, למסלול הקידום המסומן מראש.
הג'וב, כתכלית
ג'ובינג. תרצו, מלשון ג'וגינג. אלו המתעקשים ללכת בריצה, בדרך כלל בעלי גיל הצונח אל הפנסיה ברמה הטבעית. כרוב אנשי הג'ובניג. אגב, אנשי הג'ובינג אינם מכירים את המונח הזה פנסיה, אלא ברמת הכסף המתייצב בחשבונות הבנק שלהם בראשית החודש. אם תרצו, המילה באה מן ההרגל של הלובינג. הדאגה האישית למעמד האישי הפרטי.
זו חבורה מועלית מעל כולם. היא אינה נתונה לכללי ועדת רביב או לכל הגיון מסודר. מה שמנחה אותה הוא השגת ג'ובים לעצמה ולאנשיה. שמור לי היום, ואדאג לך למחר. לא צריך להוכיח כישורים אמיתיים. יש רק תפקידים רצויים ויש אנשים חייבי קידום. וזה מה שקובע. מה שדרוש לפקיד זוטר, אינו מחייב את ראש המערכת. לא יהיה כספר בבנק ללא ידע בבנקאות. לעיתים, דרוש תואר בנושא רלבנטי. אך בראש המערכת, האיש המקבל החלטות, יכול להיות מי שמסתמך על רוח הקודש. להבדיל מאנשי אמונה, הכוונה היא לרוח הקודש של עצמו.
אמנם, רענן כהן אינו אשם במינויו לראש הבנק. הוא מחפש ג'וב, עם הרבה מצלצלין, וגם עם מעמד וכבוד. מותר לו. אבל היכן כל מנגנוני הבקרה? איפה נמצאים כל אנשי המשק והכלכלה היודעים להטיף מוסר לכל עם ישראל? איך זה שלא שמענו שום מאבק ציבורי בעניין, שום התנגדות משמעותית? אולי אם היו יודעים שיש פה גם אחריות אישית, שכל מי שיכול היה לפעול למינוי איש מקצועי לגוף המקצועי הזה ולא עשה כן, היה נושא באחריות אישית, כולל כספית, היו הדברים נראים אחרת.
והנקודה איננה רק ההתעשרות הקלה על חשבון הציבור, של מי שמתיימרים להיות נבחריו. זו לא רק המשכרת המתחברת במסתבר לפנסיות שמנות ולכספים ציבוריים אחרים הפוקדים את חשבונות הבנקים של האנשים הללו, ובנדיבות מופלגת- זה גם העתיד הציבורי. אי אפשר להוציא מכלל אפשרות סבירה את ההכשרה שד"ר כהן צובר לקראת מינויו כ...נגיד בנק ישראל. ומי יודע, סביר שבעתיד נראה אותו מועמד "ראוי", בתוקף התפקידים הציבוריים שמילא, לנשיאות המדינה, לראשות ממשלה, ולמה לא.
ורק בקשה אחת לסיום. אנא, לא להרחיק עוד לכת. יש חשש כבד שגם משרת הרמטכ"ל תהפוך לתפקיד השמור לחבורת "בעלי הג'ובים". אם אין משקל לכישורים המתאימים לתפקיד, למה לא להכניס את הרמטכ"ל למסלול הקידום של פוליטיקאים וכאלה שחפצים ביקרם? מי אמר שהמסלול הצבאי הוא הכרחי למינויו של בעל דרגת רב- אלוף? זה סתם עוד ג'וב. כמו כל היתר.
===================================
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.