העתונאי שלום ירושלמי, פרו-פלסטיני קיצוני, מסכם כך את מרכז הליכוד:
"יש לי תחושה כי כמה מהאנשים הסובבים את ראש הממשלה חשבו וחושבים את מה שיוסי שריד אומר בנימה של גזענות, שחברי המרכז הם אספסוף חסר דעת, חבורה של אינדיאנים שמתעניינים רק בג'ובים וכסף טוב. משום כך הם יעשו כל מה שאומר להם המנהיג, ובכל מקרה, הם לא יצביעו נגדו. שרון העמיד את חברי המרכז על "השפיץ" ודרש מהם שיבחרו בינו ובין ההתנגדות הטבעית שיש להם למדינה הפלסטינית... האתגר הזה היה חריף מדי, התוצאות ידועות"...
התיאור הזה קולע לאמת. המרכז לא הצביע ברוב של 1100 נגד 3 בעד נתניהו. המרכז הזה קיבל את אריאל שרון בתשואות, אבל כאשר נאלץ לבחור בין אהבתו לשרון לנאמנותו לארץ ישראל , העדיף את הנאמנות. כל מפלגה בישראל היתה מתברכת ב"אספסוף" כזה.
"יש קונה עולמו בשעה אחת", זו היתה שעתו של הליכוד, ולא יועיל ה"spin " שעשו אנשי שרון והתקשורת העויינת, המגוייסת לפלסטין, שהציגו את כשלונו של שרון כנצחון, מפני שבסקר של מינה צמח הוא ממשיך לנצח. שרון היה ברצון מחליף סקר בעתון בהצבעה במרכז.
המרכז העיר את העם והעולם מתוך תרדמה היפנוטית שלתוכה הכניסו אותו, כאלו הויכוח תם, המאבק נגד המדינה הפלסטינית הוא חסר תכלית, מפני שכינונה של המדיה הפלסטינית בלתי נמנע.
כמו שהיום בא אחר הלילה והרעם אחר הברק, כך נגזר כביכול משמים, שאדמת ישראל תהפוך לפלסטין.
וזה, רבותי, שדה הקרב שלנו. הדיסקט הזה הוא המסוכן והממאיר מכל הדיסקטים של אוסלו, אשר נוכלים פוליטיים שתלו במוחות העם בעזרת תקשורת מגוייסת.
מרכז הליכוד ירה את יריית הפתיחה במלחמה הזאת, עלינו לדרוש שמרכזי המפד'ל, ישראל בעליה וגם ש'ס ילכו בעקבותיו, עלינו להפעיל לחץ על כל חבר כנסת אישית, לאלץ אותו לבחור פומבית בין ארץ ישראל לפלסטין.
מפני שהמדינה הפלסטינית תהיה הנושא המרכזי בבחירות הבאות, כי ממנה הכל נגזר. סדר היום של מדינת ישראל וגם סדר היום האישי של כל אחד מאתנו ייקבע בהתאם. חיינו בצל המפלצת והבגידה הגדולה לא יהיו דומים כלל לחיים של התמודדות עם הבעיות והקשיים, המובנים בעצם ישיבתנו בארץ הזאת, להבדיל מבריחה מהם. מן ההתמודדות נצא טובים ומחושלים יותר, מן הבריחה נצא מובסים, וספק אם נשרוד בכלל כמדינה ריבונית.
עמידתו בכבוד של מרכז הליכוד קיבלה אתמול חיזוק בלתי צפוי בדברי הנשיא בוש, שכבר היתה בהם תחילת התרחקות מן המדינה הפלסטינית. היועצת לבטחון לאומי, דר. רייס, חוזרת ואומרת: מדינה פלסטינית, רק כשהפלסטינים ינהיגו דמוקרטיה ושלטון חוק. כלומר, כשהנמר יהיה לחתול. והנשיא הוסיף: אם לא מדינה, ישראל צריכה להציע לפלסטינים מוצא אחר.
וזה אכן הצד השני במאבק הקיומי שלנו נגד האיום הפלסטיני. מה אנחנו מציעים?
מטבע הדברים אוכל לדבר כאן רק בראשי פרקים. מאזינים המעוניינים, מוזמנים לקבל ממני חוברת מפורטת יותר שכתבתי. הכתובת קרית ארבע תספיק.
העוגן הערכי הוא באקסיומה, שיהודי אינו יכול להמיר את דתו, וכך גם אינו יכול להמיר את ארצו. נקודת המוצא ההגיונית היא שלילתן של שתי מדינות פלסטיניות על אדמת ארץ ישראל: אחת, שקראו לה לנוחיותם "ירדן", והשנייה שהם מבקשים לקרוא לה "פלסטין".
כי מה היא מדינה היושבת בתחום ארץ ישראל ו-70% מתושביה פלסטינים אם לא מדינה פלסטינית? עד שהוקם המנדט הבריטי כדי להקים משתי גדות הירדן "בית לאומי" ליהודים, הם ראו את עצמם כדרום-סורים, בני האומה הערבית. ראו בית לאומי יהודי שקראו לו Palestine , מיד הכריזו שהם עם פלסטיני ו-Palestine היא מולדתם! ה-Palestine המנדטורית הזאת הגיעה עד לגבול עיראק, ואחרי שתי אנתיפאדות שלהם, ב-1920 וב-1921, הבריטים נעלו בפנינו שלושה רבעים מ-Palestine כדי להשאיר שם, בעבר הירדן, מרחב פנוי מיהודים למדינה עתידית לעם החדש, הפלסטיני, הזה. כעת הם טוענים ששני אחים, אחד גר בירושלים והשני ברבת עמון, הראשון הוא בן העם הפלסטיני, והשני בן העם הירדני. מי הפרייר שיאכל את הלוקש הזה?
מה גם, שהצמרת הירדנית רועדת מפחד, פן נרשה לקרב חלילה מדינה פלסטינית אל נהר הירדן, כי הם יודעים שמיד תבלע פלסטין את ירדן, ולכן יש לנו אינטרס משותף: הם רוצים לשרוד, ואנחנו איננו רוצים להיות מוקפים ב"פלסטין הגדולה", שתשתרע מגבול עיראק ועד לים התיכון.
מאידך, אין לנו ענין לשוב ולשלוט ישירות על מליוני ערבים ביש'ע, וזה מן האינטרס שלנו שהם ינהלו את ענייניהם בעצמם. לזה קוראים אוטונומיה. אך רק בתנאי שהשטח יוכרז כשטח ישראל ריבוני, ואת האוטונומיה תעניק הכנסת.
ישראל תשאיר לעצמה את הבטחון הכולל, את הפיקוח על הגבולות, את יחסי החוץ ואת תשתיות העל. אזורי A,B,C יבוטלו, והקו הירוק יבוטל. יהיו חבלים ביש'ע שנוציא מן האוטונומיה ויהיו אולי חבלים כמו וודי ערא שנכניס לתוכה. תושבי האוטונומיה לא יצביעו לכנסת. הם יהיו אזרחי עבר הירדן ואזרחי האוטונומיה. שם יצביעו בעניניהם הלאומיים וכאן יצביעו בעניני הבית שלהם. שמאלני שירים גבה, נזכיר לו שלפי אוסלו, ערביי מזרח ירושלים, תחת ריבונות ישראל, הצביעו לאוטונומיה של ערפאת בבית הדאר ברח' צלאח א דין, וכל אדמ'ורי השמאל נתנו לכך תעודת כשרות.
בהיות ירדן המדינה הפלסטינית, ניתן לאפשר לה לדאוג לעניני אזרחיה באוטונומיה ובמובן זה תהיה לה דריסת רגל ביש'ע, מבלי לפגוע בריבונות שלנו.
כך נבטיח את עצמנו, ירדן ואנחנו,מפני סכנת מדינת טרור פלסטינית.
מי ישלוט בירדן, זו בעייתם שלהם. לנו נוח השלטון ההאשמי שהוכיח יציבות יותר מכל משטר ערבי אחר. מה גם, שהמשטר הזה מתקיים כל הזמן תחת המטריה הבטחונית שלנו, אחרת היה נבלע ע'י סוריה, שניסתה לעשות זאת ב"ספטמבר השחור" בשנת 1970 ו/או ע'י עיראק שהיתה עושה זאת מזמן, אלולא ידעה שכניסת צבא עיראקי ממזרח תגרור מיד כניסת צה'ל ממערב.
לכן, ברית בלתי כתובה בינינו לבין ירדן קיימת זמן רב, לפני שנחתם הסכם השלום. הנתונים בשטח הכתיבו אותה.
הנה לפנינו מסגרת לאוטונומיה ערבית בארץ ישראל הריבונית: מדינה פלסטינית אחת, ולא שתיים, ידידותית ולא עויינת, עם שיתוף אינטרסים. כי זה הכלל :
ריבונות פלסטינית ממערב לירדן, האינטרסים שלה בהכרח יתנגשו באינטרסים שלנו. הרמוניה, בטחון ושגשוג כלכלי ייתכנו רק בשיתוף פעולה בין שתי המדינות שמשתי גדות הירדן.
מי שחולם על שלום באמת ובתמים, זה המתכון שלו, ובמובן זה רק אנחנו, המחנה הלאומי, הננו גם מחנה השלום.
================================
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר , וחבר הנהלת מועצת יש"ע.
"יש לי תחושה כי כמה מהאנשים הסובבים את ראש הממשלה חשבו וחושבים את מה שיוסי שריד אומר בנימה של גזענות, שחברי המרכז הם אספסוף חסר דעת, חבורה של אינדיאנים שמתעניינים רק בג'ובים וכסף טוב. משום כך הם יעשו כל מה שאומר להם המנהיג, ובכל מקרה, הם לא יצביעו נגדו. שרון העמיד את חברי המרכז על "השפיץ" ודרש מהם שיבחרו בינו ובין ההתנגדות הטבעית שיש להם למדינה הפלסטינית... האתגר הזה היה חריף מדי, התוצאות ידועות"...
התיאור הזה קולע לאמת. המרכז לא הצביע ברוב של 1100 נגד 3 בעד נתניהו. המרכז הזה קיבל את אריאל שרון בתשואות, אבל כאשר נאלץ לבחור בין אהבתו לשרון לנאמנותו לארץ ישראל , העדיף את הנאמנות. כל מפלגה בישראל היתה מתברכת ב"אספסוף" כזה.
"יש קונה עולמו בשעה אחת", זו היתה שעתו של הליכוד, ולא יועיל ה"spin " שעשו אנשי שרון והתקשורת העויינת, המגוייסת לפלסטין, שהציגו את כשלונו של שרון כנצחון, מפני שבסקר של מינה צמח הוא ממשיך לנצח. שרון היה ברצון מחליף סקר בעתון בהצבעה במרכז.
המרכז העיר את העם והעולם מתוך תרדמה היפנוטית שלתוכה הכניסו אותו, כאלו הויכוח תם, המאבק נגד המדינה הפלסטינית הוא חסר תכלית, מפני שכינונה של המדיה הפלסטינית בלתי נמנע.
כמו שהיום בא אחר הלילה והרעם אחר הברק, כך נגזר כביכול משמים, שאדמת ישראל תהפוך לפלסטין.
וזה, רבותי, שדה הקרב שלנו. הדיסקט הזה הוא המסוכן והממאיר מכל הדיסקטים של אוסלו, אשר נוכלים פוליטיים שתלו במוחות העם בעזרת תקשורת מגוייסת.
מרכז הליכוד ירה את יריית הפתיחה במלחמה הזאת, עלינו לדרוש שמרכזי המפד'ל, ישראל בעליה וגם ש'ס ילכו בעקבותיו, עלינו להפעיל לחץ על כל חבר כנסת אישית, לאלץ אותו לבחור פומבית בין ארץ ישראל לפלסטין.
מפני שהמדינה הפלסטינית תהיה הנושא המרכזי בבחירות הבאות, כי ממנה הכל נגזר. סדר היום של מדינת ישראל וגם סדר היום האישי של כל אחד מאתנו ייקבע בהתאם. חיינו בצל המפלצת והבגידה הגדולה לא יהיו דומים כלל לחיים של התמודדות עם הבעיות והקשיים, המובנים בעצם ישיבתנו בארץ הזאת, להבדיל מבריחה מהם. מן ההתמודדות נצא טובים ומחושלים יותר, מן הבריחה נצא מובסים, וספק אם נשרוד בכלל כמדינה ריבונית.
עמידתו בכבוד של מרכז הליכוד קיבלה אתמול חיזוק בלתי צפוי בדברי הנשיא בוש, שכבר היתה בהם תחילת התרחקות מן המדינה הפלסטינית. היועצת לבטחון לאומי, דר. רייס, חוזרת ואומרת: מדינה פלסטינית, רק כשהפלסטינים ינהיגו דמוקרטיה ושלטון חוק. כלומר, כשהנמר יהיה לחתול. והנשיא הוסיף: אם לא מדינה, ישראל צריכה להציע לפלסטינים מוצא אחר.
וזה אכן הצד השני במאבק הקיומי שלנו נגד האיום הפלסטיני. מה אנחנו מציעים?
מטבע הדברים אוכל לדבר כאן רק בראשי פרקים. מאזינים המעוניינים, מוזמנים לקבל ממני חוברת מפורטת יותר שכתבתי. הכתובת קרית ארבע תספיק.
העוגן הערכי הוא באקסיומה, שיהודי אינו יכול להמיר את דתו, וכך גם אינו יכול להמיר את ארצו. נקודת המוצא ההגיונית היא שלילתן של שתי מדינות פלסטיניות על אדמת ארץ ישראל: אחת, שקראו לה לנוחיותם "ירדן", והשנייה שהם מבקשים לקרוא לה "פלסטין".
כי מה היא מדינה היושבת בתחום ארץ ישראל ו-70% מתושביה פלסטינים אם לא מדינה פלסטינית? עד שהוקם המנדט הבריטי כדי להקים משתי גדות הירדן "בית לאומי" ליהודים, הם ראו את עצמם כדרום-סורים, בני האומה הערבית. ראו בית לאומי יהודי שקראו לו Palestine , מיד הכריזו שהם עם פלסטיני ו-Palestine היא מולדתם! ה-Palestine המנדטורית הזאת הגיעה עד לגבול עיראק, ואחרי שתי אנתיפאדות שלהם, ב-1920 וב-1921, הבריטים נעלו בפנינו שלושה רבעים מ-Palestine כדי להשאיר שם, בעבר הירדן, מרחב פנוי מיהודים למדינה עתידית לעם החדש, הפלסטיני, הזה. כעת הם טוענים ששני אחים, אחד גר בירושלים והשני ברבת עמון, הראשון הוא בן העם הפלסטיני, והשני בן העם הירדני. מי הפרייר שיאכל את הלוקש הזה?
מה גם, שהצמרת הירדנית רועדת מפחד, פן נרשה לקרב חלילה מדינה פלסטינית אל נהר הירדן, כי הם יודעים שמיד תבלע פלסטין את ירדן, ולכן יש לנו אינטרס משותף: הם רוצים לשרוד, ואנחנו איננו רוצים להיות מוקפים ב"פלסטין הגדולה", שתשתרע מגבול עיראק ועד לים התיכון.
מאידך, אין לנו ענין לשוב ולשלוט ישירות על מליוני ערבים ביש'ע, וזה מן האינטרס שלנו שהם ינהלו את ענייניהם בעצמם. לזה קוראים אוטונומיה. אך רק בתנאי שהשטח יוכרז כשטח ישראל ריבוני, ואת האוטונומיה תעניק הכנסת.
ישראל תשאיר לעצמה את הבטחון הכולל, את הפיקוח על הגבולות, את יחסי החוץ ואת תשתיות העל. אזורי A,B,C יבוטלו, והקו הירוק יבוטל. יהיו חבלים ביש'ע שנוציא מן האוטונומיה ויהיו אולי חבלים כמו וודי ערא שנכניס לתוכה. תושבי האוטונומיה לא יצביעו לכנסת. הם יהיו אזרחי עבר הירדן ואזרחי האוטונומיה. שם יצביעו בעניניהם הלאומיים וכאן יצביעו בעניני הבית שלהם. שמאלני שירים גבה, נזכיר לו שלפי אוסלו, ערביי מזרח ירושלים, תחת ריבונות ישראל, הצביעו לאוטונומיה של ערפאת בבית הדאר ברח' צלאח א דין, וכל אדמ'ורי השמאל נתנו לכך תעודת כשרות.
בהיות ירדן המדינה הפלסטינית, ניתן לאפשר לה לדאוג לעניני אזרחיה באוטונומיה ובמובן זה תהיה לה דריסת רגל ביש'ע, מבלי לפגוע בריבונות שלנו.
כך נבטיח את עצמנו, ירדן ואנחנו,מפני סכנת מדינת טרור פלסטינית.
מי ישלוט בירדן, זו בעייתם שלהם. לנו נוח השלטון ההאשמי שהוכיח יציבות יותר מכל משטר ערבי אחר. מה גם, שהמשטר הזה מתקיים כל הזמן תחת המטריה הבטחונית שלנו, אחרת היה נבלע ע'י סוריה, שניסתה לעשות זאת ב"ספטמבר השחור" בשנת 1970 ו/או ע'י עיראק שהיתה עושה זאת מזמן, אלולא ידעה שכניסת צבא עיראקי ממזרח תגרור מיד כניסת צה'ל ממערב.
לכן, ברית בלתי כתובה בינינו לבין ירדן קיימת זמן רב, לפני שנחתם הסכם השלום. הנתונים בשטח הכתיבו אותה.
הנה לפנינו מסגרת לאוטונומיה ערבית בארץ ישראל הריבונית: מדינה פלסטינית אחת, ולא שתיים, ידידותית ולא עויינת, עם שיתוף אינטרסים. כי זה הכלל :
ריבונות פלסטינית ממערב לירדן, האינטרסים שלה בהכרח יתנגשו באינטרסים שלנו. הרמוניה, בטחון ושגשוג כלכלי ייתכנו רק בשיתוף פעולה בין שתי המדינות שמשתי גדות הירדן.
מי שחולם על שלום באמת ובתמים, זה המתכון שלו, ובמובן זה רק אנחנו, המחנה הלאומי, הננו גם מחנה השלום.
================================
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר , וחבר הנהלת מועצת יש"ע.