העידן המודרני פיתח טכניקות מקצועיות לבחינת דעת-הקהל. המכונים יכולים להגיע לרמה מרבית של דיוק. עובדה היא שבשנים האחרונות כמעט אין הפתעות עם קבלת תוצאות הבחירות, שכן הסקרים הצליחו לקלוע להתפלגות הדעות בקרב ציבור הבוחרים.
כיוון שכך קשה להבין את הסקרים המתפרסמים מדי פעם. על-פיהם, הציבור מחזיק בעת ובעונה אחת בדבר והיפוכו. מצד אחד מצביעים כל הסקרים על תזוזה אדירה בדעת הקהל לעמדות 'ימניות' ו'ניציות' יותר, ומצד שני יש רוב מכריע בדעת הקהל התומך בהקמתה של מדינה פלסטינית. איך שני הדברים הללו מתיישבים?
ההקשר יוצר את ההבדל
סתירה פנימית דומה עולה מהסקרים בענייני יהדות. מכאן ניכרת מגמה מובהקת של התחזקות העמדות המסורתיות. יש דרישה גוברת והולכת לתוספת תכנים יהודיים במערכת החינוך ובאמצעי התקשורת, לצד עלייה בשמירת מצוות-יסוד. בה-בשעה הסקרים מראים התחזקות של העמדות האנטי-דתיות, התובעות לצמצם או אף לבטל את הסממנים הדתיים הנותנים צביון יהודי למדינה.
מצד אחד, כמאמר הפתגם, הציבור הוא 'עולם גולם', ומצד שני, כמאמר הפתגם המושרש לא פחות 'העולם איננו גולם'. היכן האמת?
לא מתקבל על הדעת כי אנשים מחזיקים בעת ובעונה אחת בעמדות סותרות. סביר להניח שהתשובה טמונה בדרך הצגת השאלות, או ליתר דיוק בהקשר שבו הן נשאלות. רק בעלי דעות מגובשות מאוד יכולים להתגבר על הטשטוש שיוצר ההקשר ולהישאר בעמדתם המקורית. בקרב מי שדעותיו אינן חד-משמעיות יכול ההקשר להטות את התוצאה מן הקצה אל הקצה.
הבה נערוך ניסוי פשוט. אנו מעוניינים לקבל תשובה על השאלה "האם אתה תומך בהקמת מדינה פלסטינית?". השאלה הפשוטה הזאת תוגש בשני הקשרים שונים.
פעם אחת היא תבוא לאחר השאלות האלה: "האם לאחר אירועי השנתיים האחרונות אתה נותן אמון בהסכמים עם הפלסטינים?". "האם לדעתך מדינה פלסטינית תקיים את הסכמי הפירוז או שתבריח לתוכה נשק שיאיים על ישראל?". "האם לדעתך הפלסטינים יסתפקו במדינה בשטחי יש"ע, או יראו בה קרש-קפיצה להשמדתה של ישראל?".
בפעם השנייה נשאל אותה שאלה לאחר רצף שונה: "האם מדינת ישראל יכולה להתעלם מהעולם או שעליה להתחשב בו?". "האם עלינו לקבל את עמדת העולם וארה"ב, התומכת בהקמת מדינה פלסטינית?". "האם יש לנו הכוח למנוע משלושה מיליון פלסטינים להגדיר את עצמם במסגרת מדינה פלסטינית?".
שני הסקרים יניבו תוצאות שונות לחלוטין. הציבור לא יידע זאת, מכיוון שבתוצאות שיתפרסמו בעיתונות תוצג רק השאלה האחרונה, אבל מי שיבחן את מבנה הסקר כולו יבין מדוע יש פער כה גדול בין השניים.
כשישקע האבק
זאת ועוד, הציבור נוטה להיגרר אחר עמדות הקברניטים. רק מיעוט מסוגל לפתח חשיבה עצמאית. רוב הציבור עונה אמן אחר עמדת הממשלה. אם זו אומרת שיש לחפש 'פתרון מדיני', ידקלם הציבור עמדה זו. כשהיא אומרת שצריך להגיע להכרעה צבאית, יחזור הציבור ויצהיר שזה הפתרון ואין בלתו.
לכן יש חשיבות רבה לעמדות המוצהרות של הקברניטים, שכן הן קובעות את דעת הציבור. מכאן הפער בין התזוזה העצומה 'ימינה' לבין התמיכה במדינה פלסטינית. מה מצפים מהציבור, אם ראש-הממשלה עצמו אומר שהוא תומך בהקמת מדינה כזאת?
טוב אפוא שמפלגה מרכזית הצהירה כי היא שוללת את הקמתה של מדינה פלסטינית, שתהיה מדינת טרור מסוכנת מאין-כמותה. המסר הזה יישאר גם כשישקע אבק הפוליטיקה.
==================================
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.
כיוון שכך קשה להבין את הסקרים המתפרסמים מדי פעם. על-פיהם, הציבור מחזיק בעת ובעונה אחת בדבר והיפוכו. מצד אחד מצביעים כל הסקרים על תזוזה אדירה בדעת הקהל לעמדות 'ימניות' ו'ניציות' יותר, ומצד שני יש רוב מכריע בדעת הקהל התומך בהקמתה של מדינה פלסטינית. איך שני הדברים הללו מתיישבים?
ההקשר יוצר את ההבדל
סתירה פנימית דומה עולה מהסקרים בענייני יהדות. מכאן ניכרת מגמה מובהקת של התחזקות העמדות המסורתיות. יש דרישה גוברת והולכת לתוספת תכנים יהודיים במערכת החינוך ובאמצעי התקשורת, לצד עלייה בשמירת מצוות-יסוד. בה-בשעה הסקרים מראים התחזקות של העמדות האנטי-דתיות, התובעות לצמצם או אף לבטל את הסממנים הדתיים הנותנים צביון יהודי למדינה.
מצד אחד, כמאמר הפתגם, הציבור הוא 'עולם גולם', ומצד שני, כמאמר הפתגם המושרש לא פחות 'העולם איננו גולם'. היכן האמת?
לא מתקבל על הדעת כי אנשים מחזיקים בעת ובעונה אחת בעמדות סותרות. סביר להניח שהתשובה טמונה בדרך הצגת השאלות, או ליתר דיוק בהקשר שבו הן נשאלות. רק בעלי דעות מגובשות מאוד יכולים להתגבר על הטשטוש שיוצר ההקשר ולהישאר בעמדתם המקורית. בקרב מי שדעותיו אינן חד-משמעיות יכול ההקשר להטות את התוצאה מן הקצה אל הקצה.
הבה נערוך ניסוי פשוט. אנו מעוניינים לקבל תשובה על השאלה "האם אתה תומך בהקמת מדינה פלסטינית?". השאלה הפשוטה הזאת תוגש בשני הקשרים שונים.
פעם אחת היא תבוא לאחר השאלות האלה: "האם לאחר אירועי השנתיים האחרונות אתה נותן אמון בהסכמים עם הפלסטינים?". "האם לדעתך מדינה פלסטינית תקיים את הסכמי הפירוז או שתבריח לתוכה נשק שיאיים על ישראל?". "האם לדעתך הפלסטינים יסתפקו במדינה בשטחי יש"ע, או יראו בה קרש-קפיצה להשמדתה של ישראל?".
בפעם השנייה נשאל אותה שאלה לאחר רצף שונה: "האם מדינת ישראל יכולה להתעלם מהעולם או שעליה להתחשב בו?". "האם עלינו לקבל את עמדת העולם וארה"ב, התומכת בהקמת מדינה פלסטינית?". "האם יש לנו הכוח למנוע משלושה מיליון פלסטינים להגדיר את עצמם במסגרת מדינה פלסטינית?".
שני הסקרים יניבו תוצאות שונות לחלוטין. הציבור לא יידע זאת, מכיוון שבתוצאות שיתפרסמו בעיתונות תוצג רק השאלה האחרונה, אבל מי שיבחן את מבנה הסקר כולו יבין מדוע יש פער כה גדול בין השניים.
כשישקע האבק
זאת ועוד, הציבור נוטה להיגרר אחר עמדות הקברניטים. רק מיעוט מסוגל לפתח חשיבה עצמאית. רוב הציבור עונה אמן אחר עמדת הממשלה. אם זו אומרת שיש לחפש 'פתרון מדיני', ידקלם הציבור עמדה זו. כשהיא אומרת שצריך להגיע להכרעה צבאית, יחזור הציבור ויצהיר שזה הפתרון ואין בלתו.
לכן יש חשיבות רבה לעמדות המוצהרות של הקברניטים, שכן הן קובעות את דעת הציבור. מכאן הפער בין התזוזה העצומה 'ימינה' לבין התמיכה במדינה פלסטינית. מה מצפים מהציבור, אם ראש-הממשלה עצמו אומר שהוא תומך בהקמת מדינה כזאת?
טוב אפוא שמפלגה מרכזית הצהירה כי היא שוללת את הקמתה של מדינה פלסטינית, שתהיה מדינת טרור מסוכנת מאין-כמותה. המסר הזה יישאר גם כשישקע אבק הפוליטיקה.
==================================
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.