ישר כח לרבנים

לפני מספר ימים התפרסם גילוי דעת, עליו היו חתומים 12 רבנים – מבין המוכרים, המובילים והחשובים בין רבני הציבור הציוני – דתי.
נוסח ההודעה היה כדהלן:
"בצדק תשפוט עמיתך"

מספר בחורים צעירים עצורים זה כשבוע ימים ע"י השב"כ וכפי הנראה עומדים להאשימם בביצוע פיגועים כנגד ערבים.

העצורים מוחזקים בבידוד ונאסר עליהם לפגוש עורך דין; אך נאמר לנו ע"י אישיות מוסמכת שע"פ מראיהם יש חשש כי הוכו ועונו. לצערנו אנו למודי-נסיון ממקרים קודמים (כגון: פרשת סגן אורן אדרי, "מחתרת הילדים", ועוד) בהם טפלו על עצורים כגון אלו עלילות דברים שלאחר מכן התברר שלא היה בהם ממש.
אי לכך אנו קוראים בזה לכל הציבור -ובודאי לראשיו ודובריו – להימנע מכל דיבור שיש בו משום הטלת דופי, גינוי ישיר או עקיף, או כל חריצת דין בלא משפט.

על החתום (ע"פ סדר א"ב) היו הרבנים הבאים: הרב שלמה אבינר, בית אל; הרב שמואל אליהו, צפת; הרב שלמה בן חמו, קרית גת; הרב חיים דרוקמן, אור עציון; הרב צפניה דרורי, קרית שמונה; הרב דוד חי הכהן, בת ים; הרב אליקים לבנון, אלון מורה; הרב דב ליאור, קרית ארבע-חברון; הרב זלמן מלמד, בית אל; הרב גדעון פרל, אלון שבות; והרב דניאל שילה, קדומים.

פירסום הודעה זו "הקפיץ" מספר חברים, הנמנים על הנהלת ההתיישבות ביש"ע, ואלו פתחו במסע ציבורי נגדי, שכוון כלפי הרבנים חותמי ההודעה. הסגנון שבו השתמשו הוא סגנון שאינו מקובל בין אנשי תרבות, גם בין כאלו החולקים בדיעותיהם, וודאי שאינו מקובל בין חברים לדרך, וודאי וודאי כלפי רבנים, ידועים, מוכרים ומכובדים, ראשי ישיבות ותלמידי חכמים, הנושאים בעול ההנהגה רוחנית של קהילות, ישובים וערים.

נימוקם של אותם עסקנים היה מובן: חשש שיהיו כאלו שיראו בהודעה הכשר לפעולות נגד ערבים. אך חששם של אותם חברים מופרך מיסודו, והוא נובע מפרשנות מגמתית ומליקוי מאורות, והסגנון בו השתמשו כלפי הרבנים הוא פסול וראוי להידחות בסלידה.

כל בר דעת מבין שההיפך הוא הנכון, ובהודעה אין כל הסכמה או "הכשר" לפעולות המתוארות או לאחרות: ההודעה מתייחסת לאותן שמועות כאל "עלילות דברים"; "עלילות" הן מעשים פסולים, אשר לו היה בהן אמת – אין ספק שהיה ראוי להתנגד להן. אין בהודעה כל הסכמה למעשים אלו, לא באופן ישיר ולא בעקיפין; אך ההודעה כן מטילה ספק – שעדיין לא הוסר – מנכונות השמועות. ואכן, לצערנו הרב, כפי שנאמר בהודעה, לאור נסיון העבר, יש להטיל ספק – כבד – בהאשמות שמושמעות כלפי עצורים יהודים בהקשרים כאלו. במצב כזה, כאשר יהודים עצורים ומופצות נגדם שמועות חמורות, וחברים מהממסד ההתיישבותי נדחפים ע"י התקשורת לנקוט עמדה – כאן תפקידם של הרבנים, לפעול בשיקול דעת, בקור רוח, ולומר – רק רגע! לא להיסחף ולא להיבהל! מישהוא באמת יודע מה קרה שם? אין לנקוט עמדה, ואין להביע דיעה – כל עוד לא ברורות העובדות; בצדק תשפוט עמיתך!

זוהי דרך יהודית, זו דרך ראויה רבנים ולמנהיגי ציבור. איש מהרבנים החותמים אינו חשוד בהסכמה או באהדה למעשים מהסוג המתואר; אך תפקיד הרבנים להורות כיצד התורה מצווה להתייחס ליהודי כל עוד לא הובררה אשמתו – והם יצקו מעט מים קרים על הכובע הבוער על ראש ההתיישבות.

חבל שאותם חברים לא קראו, או לא הבינו את נוסח ההודעה, וניסו לייחס לרבנים דעות שראו מהירהורי ליבם, ובכך החמיצו הזדמנות לנקוט עמדה אמיצה ועצמאית; יתכן מאד שרבים יאלצו לאכול את כיפותיהם, כשיהרהרו פעם נוספת על התבטאותם החצופה ועזת הפנים כלפי הרבנים. ולעומת זאת, ישר כח לרבנים שפירסמו את ההודעה. אנו בטוחים כי גם להבא לא ירתעו מלהביע דיעה אמיתית, דעת תורה, על עניינים שעל הפרק – גם אם היא לא פופולארית בתקשורת ובממסד, ויורו לציבור ולתלמידים כיצד להתייחס לאירועים ולאנשים בדרך יהודית אמיתית.

=======================================

נעם ארנון הוא דובר היישוב היהודי בחברון.