עולם התורה רחוק מעולמם של מבקרי הטלוויזיה כרחוק הר סיני מהוליווד. מסורת חילונית עתיקת יומין מונעת מהם לכתוב מלה טובה על סרט תיעודי העוסק ביהדות. תגובתם השכיחה לסרטים כאלה היא ארשת שיעמום או עווית של סלידה. יוצר דתי המבקש לזכות בהתלהבותם חייב להכליל בסרטו מסרים אנטי רבניים או סתם לירוק אל המעיין ממנו שאב בעבר תעצומות אידישקייט.
לכן היה אפשר לנחש מראש את הביקורות החמות על "שעשני אישה", סרט המתאר מרד נשים למדניות נגד קהילת הלמדנים הזכרית, שהוקרן במוצ"ש בערוץ 1. מבקרי ומבקרות טלוויזיה בישראל גמרו אומר לכתוב עליו טובות ברגע שהוא רק שובץ בלוח השידורים. הם ושכמותם לא יחמיצו הזדמנות פז שכזאת לתקוף את המימסד הרבני, שנוא נפשם.
לצורך האתגר הקדוש הזה הם אפילו מוכנים להשעות את איבתם המסורתית לחג הפורים, הלאומני לטעמם, ולהתפעל מצילומי חזנית הקוראת במגילת אסתר. אישה המקדשת על היין תמיד תקסום להם יותר מאישה מדלקת נרות, בזכות הסיכוי לערער באמצעותה את אושיות האורתודוכסיה. לא טובת לימוד התורה עומדת לנגד עיניהם המתגלגלות, כי אם האפשרות להוקיע את המאובנות הרבנית, כביכול.
ככל הזכור לא הופק כאן מעולם סרט דומה על פרופ' נחמה ליבוביץ', זכר צדיקה לברכה, שהרביצה תורה ברבים בלי לחולל סביבה אדוות פרובקציה. בניגוד לגיבורות "שעשני אישה" ולאחיה המפורסם, היא לא זכתה בהתעניינות חילונית מפני שלא היה בה קמצוץ של תאוות וכחנות עם הרבנים. במקום לככב בסרטים תיעודיים או לכנס עצרות מחאה מתוקשרות היא פשוט למדה ולימדה.
התפוצה המרשימה של ספרי ליבוביץ' בבתי מדרש ציונים-דתיים מצביעה על פתיחות עקרונית של גברים אורתודכסיים ליצירות תורניות נשיות. הם מוכנים לשמוע חידושי תורה גם מפי נשים. רבים מהם מוכנים אפילו ליותר מכך. מה שמפחיד אותם הוא בעיקר הנרגנות הפמיניסטית המאפיינת את מרד הנשים הלמדניות. לפעמים מתעורר חשד שגיבורות המאבק משתוקקות יותר לחקות את שולמית אלוני מאשר את ליבוביץ'. קשה להסביר אחרת את החיבה ההדדית הגדולה בינן לבין התקשורת החילונית, שבדרך כלל אינה נוטה חסד לנשים כסויות ראש.
"המצב רע", טענה אחת מהן בסרט הנ"ל. לא נכון. המצב דווקא טוב, והוא עוד הולך ומשתפר. יש היום יותר טוענות רבניות מאשר מפקדות טנקים. יותר מרצות ליהדות ממרצות למתמטיקה. אף אחד לא מונע מהן לחבר פירוש רש"י 2002 או מורה נבוכים חדש, ברוח ישראל סבא וישראלה סבתא. כל יצירה תורנית חדשה שיציעו תעמוד למבחן הרייטינג של בתי המדרש, בלי אפליה על רקע מיני אבל גם בלי אפליה מתקנת.
=================================
חגי סגל הוא העורך הראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7.
מאמריו של מר סגל מתפרסמים בעיתון מעריב
לכן היה אפשר לנחש מראש את הביקורות החמות על "שעשני אישה", סרט המתאר מרד נשים למדניות נגד קהילת הלמדנים הזכרית, שהוקרן במוצ"ש בערוץ 1. מבקרי ומבקרות טלוויזיה בישראל גמרו אומר לכתוב עליו טובות ברגע שהוא רק שובץ בלוח השידורים. הם ושכמותם לא יחמיצו הזדמנות פז שכזאת לתקוף את המימסד הרבני, שנוא נפשם.
לצורך האתגר הקדוש הזה הם אפילו מוכנים להשעות את איבתם המסורתית לחג הפורים, הלאומני לטעמם, ולהתפעל מצילומי חזנית הקוראת במגילת אסתר. אישה המקדשת על היין תמיד תקסום להם יותר מאישה מדלקת נרות, בזכות הסיכוי לערער באמצעותה את אושיות האורתודוכסיה. לא טובת לימוד התורה עומדת לנגד עיניהם המתגלגלות, כי אם האפשרות להוקיע את המאובנות הרבנית, כביכול.
ככל הזכור לא הופק כאן מעולם סרט דומה על פרופ' נחמה ליבוביץ', זכר צדיקה לברכה, שהרביצה תורה ברבים בלי לחולל סביבה אדוות פרובקציה. בניגוד לגיבורות "שעשני אישה" ולאחיה המפורסם, היא לא זכתה בהתעניינות חילונית מפני שלא היה בה קמצוץ של תאוות וכחנות עם הרבנים. במקום לככב בסרטים תיעודיים או לכנס עצרות מחאה מתוקשרות היא פשוט למדה ולימדה.
התפוצה המרשימה של ספרי ליבוביץ' בבתי מדרש ציונים-דתיים מצביעה על פתיחות עקרונית של גברים אורתודכסיים ליצירות תורניות נשיות. הם מוכנים לשמוע חידושי תורה גם מפי נשים. רבים מהם מוכנים אפילו ליותר מכך. מה שמפחיד אותם הוא בעיקר הנרגנות הפמיניסטית המאפיינת את מרד הנשים הלמדניות. לפעמים מתעורר חשד שגיבורות המאבק משתוקקות יותר לחקות את שולמית אלוני מאשר את ליבוביץ'. קשה להסביר אחרת את החיבה ההדדית הגדולה בינן לבין התקשורת החילונית, שבדרך כלל אינה נוטה חסד לנשים כסויות ראש.
"המצב רע", טענה אחת מהן בסרט הנ"ל. לא נכון. המצב דווקא טוב, והוא עוד הולך ומשתפר. יש היום יותר טוענות רבניות מאשר מפקדות טנקים. יותר מרצות ליהדות ממרצות למתמטיקה. אף אחד לא מונע מהן לחבר פירוש רש"י 2002 או מורה נבוכים חדש, ברוח ישראל סבא וישראלה סבתא. כל יצירה תורנית חדשה שיציעו תעמוד למבחן הרייטינג של בתי המדרש, בלי אפליה על רקע מיני אבל גם בלי אפליה מתקנת.
=================================
חגי סגל הוא העורך הראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7.
מאמריו של מר סגל מתפרסמים בעיתון מעריב