שני טעמים עיקריים למצדדים במדינה פלסטינית במערב א'י : פחד מפני "השד הדמוגרפי" וצדק לעם הפלסטיני.
הנימוק הדמוגרפי מופרך. ערביי יש'ע כפופים לשלטון אזרחי פלסטיני ואינם מצביעים לכנסת. פיסית לחצם האקולוגי, הפוליטי והטרוריסטי לא ייעלם, גם אם במקום אוטונומיה תבוא מדינה. להיפך, מדינה שולטת על הכניסות אליה, וערפאת כבר הבטיח להזרים אל תוך השטח מיליונים!
אשר לצדק, האם מגיעות לפלסטינים שתי מדינות בא'י? האחת - בירדן, שבה הם העם היחיד, 70% (השאר בדוויים), והשניה ביש'ע, שהם מבקשים לקרוא לה "פלסטין"? איך אכלו היהודים את הלוקש הזה, "עם ירדני" ו"עם פלסטיני" באותה הארץ ובני אותן המשפחות? מה גם, ששתי גדות הירדן, עד גבול עיראק, נועדו עפ'י החלטת האומות לשמש כ-"בית לאומי לעם היהודי", ובשנת 1922 כבר חילקו הבריטים את הארץ והיקצו שלושה רבעים ממנה, במיוחד בעבור הפלסטינים? החלוקה הראשונה הזאת של א"י איפשרה מוצא מן הסכסוך בין העמים, אלולא תבעו הערבים חלוקה שניה, בתוך א"י המערבית, כדי להקים מדינה פלסטינית שניה.
מצידנו, המדינה הפלסטינית הראשונה תוסיף להיקרא "ירדן" ותשלוט בה השושלת ההאשמית, המשטר היציב ביותר בעולם הערבי. כך או כך, היא תלוייה בשלטוננו בבקעת הירדן, להצילה מסיפוח ל"פלסטין", והיא זקוקה להגנתנו מול סוריה שפלשה לתוכה ב"ספטמבר השחור" (1970) ונהדפה ע'י טור טנקים שלנו. מפני פלישה עיראקית ממזרח מגין עליה רק האיום שלנו להגיב ע'י כניסה ממערב.
זו הברית הבלתי כתובה בין ישראל לירדן, הקיימת שנים לפני חתימת הסכם השלום הפורמלי.
שאלת השאלות היא, איך תגענה שתי המדינות להבנה נוספת, מה לעשות עם חבל יהודה ושומרון הממוקם ביניהן, ואשר מכל בחינה שהיא גיאוגרפית, כלכלית, היסטורית, בטחונית - שייך לישראל, לבד מכך ש-90% מתושביו הם אותו עם פלסטיני, ועל כן המדינה הפלסטינית ממזרח היא מדינתם.
מתוך הראייה הזאת מתבקש הסדר תלת-מימדי : השטח - בריבונות ישראל. אזרחות התושבים הערבים - עבר-ירדנית, והשלטון יתחלק : גבולות, יחסי חוץ, בטחון כולל ותשתיות-על - בידי ישראל, שלטון-בית - בידי התושבים הערבים. בבחירות הכלליות יצביעו בעמאן ולמימשל העצמי שלהם יצביעו כאן. בנוסף, ניתן להעניק למדינה הפלסטינית-ירדנית מעמד מיוחד ביש'ע: מעורבות-יתר בכלכלה, בעניני הגירה ותנועה חפשית, איחוד משפחות, שיקום פליטים וכיו'צב.
כך, מדינה פלסטינית אחת במזרח תהא מתכון לשלום, בעוד מדינה פלסטינית שניה מערבה לירדן היא מתכון לטרור, לאירידנטה, ובסופו של דבר למלחמה.
האוטונומיה, גבולותיה לא יהיו בהכרח הקו הירוק ובוודאי לא אזורי אי, בי, סי שיבוטלו. שטחים שישראל לא תחיל את האוטונומיה עליהם, תושביהם יקבלו אזרחות ישראלית, ואלו חבלים בישראל כמו אום-אל-פחם יכול שיצורפו לאוטונומיה ותושביהם יהיו לאזרחי המדינה הפלסטינית במזרח. תחילה, תוחל הריבונות הישראלית עד לירדן ומיד אח'כ תחוקק הכנסת חוק אוטונומיה. מפני שאוטונומיה מחוץ למסגרת ריבונית סופה לתבוע עצמאות, וסרט-האימה הזה רץ עכשיו.
אין בתכנית הזאת "טרנספר", אך בהסכמת שתי המדינות ובמימון בינלאומי יוכלו בהחלט פליטים רבים למצוא שיקום קבע במרחבים הגדולים במזרח.
שום הסדר לא יקום, כל עוד קיימת הרשות הפלסטינית, שבמהותה הינה נציגת תפוצת הפליטים הערבים ונציגת דרישתם ל"זכות שיבה" לתוך הקו הירוק. ישראל חייבת להשיג נצחון מוחץ על הרשות הזאת, מסוג הנצחון הצבאי על גרמניה ויפן שהביא שם לפתרונות מדיניים ולהנהגת משטרים דמוקרטיים.
התייחסתי לערביי א'י כאל "עם פלסטיני", למרות שעוד יתברר, אם הציבור הזה, שרק בתגובה לציונות מנסה להתגבש לעם, אכן יצליח בכך בטווחים היסטוריים.
לסיכום: מימוש הזכות הנצחית הקנוייה ליהודים על א'י אינו חייב לגרור בהכרח התנגשות כוחנית עם השאיפות הלאומיות של השכנים. אולם, שלום ושיתוף פעולה ייתכנו רק על בסיס חלוקה אחת של ארץ ישראל. שתי חלוקות פירושן מלחמת-נצח.
=======================================
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר , וחבר הנהלת מועצת יש"ע.
הנימוק הדמוגרפי מופרך. ערביי יש'ע כפופים לשלטון אזרחי פלסטיני ואינם מצביעים לכנסת. פיסית לחצם האקולוגי, הפוליטי והטרוריסטי לא ייעלם, גם אם במקום אוטונומיה תבוא מדינה. להיפך, מדינה שולטת על הכניסות אליה, וערפאת כבר הבטיח להזרים אל תוך השטח מיליונים!
אשר לצדק, האם מגיעות לפלסטינים שתי מדינות בא'י? האחת - בירדן, שבה הם העם היחיד, 70% (השאר בדוויים), והשניה ביש'ע, שהם מבקשים לקרוא לה "פלסטין"? איך אכלו היהודים את הלוקש הזה, "עם ירדני" ו"עם פלסטיני" באותה הארץ ובני אותן המשפחות? מה גם, ששתי גדות הירדן, עד גבול עיראק, נועדו עפ'י החלטת האומות לשמש כ-"בית לאומי לעם היהודי", ובשנת 1922 כבר חילקו הבריטים את הארץ והיקצו שלושה רבעים ממנה, במיוחד בעבור הפלסטינים? החלוקה הראשונה הזאת של א"י איפשרה מוצא מן הסכסוך בין העמים, אלולא תבעו הערבים חלוקה שניה, בתוך א"י המערבית, כדי להקים מדינה פלסטינית שניה.
מצידנו, המדינה הפלסטינית הראשונה תוסיף להיקרא "ירדן" ותשלוט בה השושלת ההאשמית, המשטר היציב ביותר בעולם הערבי. כך או כך, היא תלוייה בשלטוננו בבקעת הירדן, להצילה מסיפוח ל"פלסטין", והיא זקוקה להגנתנו מול סוריה שפלשה לתוכה ב"ספטמבר השחור" (1970) ונהדפה ע'י טור טנקים שלנו. מפני פלישה עיראקית ממזרח מגין עליה רק האיום שלנו להגיב ע'י כניסה ממערב.
זו הברית הבלתי כתובה בין ישראל לירדן, הקיימת שנים לפני חתימת הסכם השלום הפורמלי.
שאלת השאלות היא, איך תגענה שתי המדינות להבנה נוספת, מה לעשות עם חבל יהודה ושומרון הממוקם ביניהן, ואשר מכל בחינה שהיא גיאוגרפית, כלכלית, היסטורית, בטחונית - שייך לישראל, לבד מכך ש-90% מתושביו הם אותו עם פלסטיני, ועל כן המדינה הפלסטינית ממזרח היא מדינתם.
מתוך הראייה הזאת מתבקש הסדר תלת-מימדי : השטח - בריבונות ישראל. אזרחות התושבים הערבים - עבר-ירדנית, והשלטון יתחלק : גבולות, יחסי חוץ, בטחון כולל ותשתיות-על - בידי ישראל, שלטון-בית - בידי התושבים הערבים. בבחירות הכלליות יצביעו בעמאן ולמימשל העצמי שלהם יצביעו כאן. בנוסף, ניתן להעניק למדינה הפלסטינית-ירדנית מעמד מיוחד ביש'ע: מעורבות-יתר בכלכלה, בעניני הגירה ותנועה חפשית, איחוד משפחות, שיקום פליטים וכיו'צב.
כך, מדינה פלסטינית אחת במזרח תהא מתכון לשלום, בעוד מדינה פלסטינית שניה מערבה לירדן היא מתכון לטרור, לאירידנטה, ובסופו של דבר למלחמה.
האוטונומיה, גבולותיה לא יהיו בהכרח הקו הירוק ובוודאי לא אזורי אי, בי, סי שיבוטלו. שטחים שישראל לא תחיל את האוטונומיה עליהם, תושביהם יקבלו אזרחות ישראלית, ואלו חבלים בישראל כמו אום-אל-פחם יכול שיצורפו לאוטונומיה ותושביהם יהיו לאזרחי המדינה הפלסטינית במזרח. תחילה, תוחל הריבונות הישראלית עד לירדן ומיד אח'כ תחוקק הכנסת חוק אוטונומיה. מפני שאוטונומיה מחוץ למסגרת ריבונית סופה לתבוע עצמאות, וסרט-האימה הזה רץ עכשיו.
אין בתכנית הזאת "טרנספר", אך בהסכמת שתי המדינות ובמימון בינלאומי יוכלו בהחלט פליטים רבים למצוא שיקום קבע במרחבים הגדולים במזרח.
שום הסדר לא יקום, כל עוד קיימת הרשות הפלסטינית, שבמהותה הינה נציגת תפוצת הפליטים הערבים ונציגת דרישתם ל"זכות שיבה" לתוך הקו הירוק. ישראל חייבת להשיג נצחון מוחץ על הרשות הזאת, מסוג הנצחון הצבאי על גרמניה ויפן שהביא שם לפתרונות מדיניים ולהנהגת משטרים דמוקרטיים.
התייחסתי לערביי א'י כאל "עם פלסטיני", למרות שעוד יתברר, אם הציבור הזה, שרק בתגובה לציונות מנסה להתגבש לעם, אכן יצליח בכך בטווחים היסטוריים.
לסיכום: מימוש הזכות הנצחית הקנוייה ליהודים על א'י אינו חייב לגרור בהכרח התנגשות כוחנית עם השאיפות הלאומיות של השכנים. אולם, שלום ושיתוף פעולה ייתכנו רק על בסיס חלוקה אחת של ארץ ישראל. שתי חלוקות פירושן מלחמת-נצח.
=======================================
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר , וחבר הנהלת מועצת יש"ע.