מימין עומדים הדתיים. יהדותם ניכרת בהופעתם ובשמירת מצוות התורה. באמצע עומד רובו הגדול של עם ישראל – המסורתי, הימני כולל רובם הגדול של הלא אשכנזים. האמצע הזה חש כיהודי, דבק בזהות היהודית אך משמעותה של הזהות הזו אינה מבוררת אצלו באופן מודע ומסודר. האמצע הזה – ה "סתם ישראלים"... נתון כל הזמן להשפעתה של קבוצה קטנה העומדת משמאל. קבוצה זו נראית מבחינה חיצונית בדיוק כמו ה"סתם ישראלים", קשה מאוד להבחין ביניהם. אך ההבדל בין השמאל ל "סתם ישראלים" הוא הבדל תהומי. בעוד אלה דבקים בזהותם היהודית – מבקש השמאל לחסלה.

מלאכתו של השמאל קלה. הוא ממילא נראה דומה, הוא מציע את כל פיתויי העולם החדש,
הוא משחרר מגיבנת הזהות היהודית המעיקה, הוא מציע פתרונות קסם לכל הקשיים, ומעל לכל הצטרפות לשמאל פירושה שינוי סטטוס - מאספסוף לגזע האדונים.
אז ה"סתם ישראלי" נתון כל הזמן במערכה פנימית. השמאל מפציץ אותו כל הזמן (באמצעות התקשורת והאליטות העומדות לרשותו) בתעמולה אנטי לאומית - אנטי יהודית.

כנראה שמאז היותנו לעם במעמד הר סיני – שתל היושב במרומים בלבנו מן גן השמדה עצמית שכזה. בכל יהודי יש גם את הרצון לברוח מכל זה – לא להיות יהודי. "נתנה ראש ונשובה מצרימה" היא סיסמא הנשמעת בכל הדורות – לא רק בקרב דור המדבר. כך שהתעמולה האנטישמית של השמאל – יש לה את המחילה הזו לליבם של ה"סתם ישראלים". הם נשטפים בתעמולה הזו כבר שנים רבות, ועל אף שהם מחוברים לזהותם היהודית ומעוניינים לשמר אותה – הם גם טיפ-טיפה אנטישמים, איש איש כמידתו.

המודל הזה הוא כמובן פשטני – יש כפות סרוגות עם אנטישמיות כלפי חרדים, ויש שמאלנים שעדיין לא מחקו סופית את זהותם היהודית. אך במודל הזה יש אמת בסיסית בהבנת החברה הישראלית, ובלעדיו לא ניתן להבין את מהלכיו האחרונים של שרון.

*

החלוקה ל'אספסוף' ול'גזע אדונים' – אינה נחלתו של השמאל בלבד. הימין הטמיעה אותה בקרבו. הליכוד סבל תמיד באופן כרוני מן המחלה הזו. בגין כשהגיע לשלטון מיהר לצרף אליו את ויצמן ודיין בכדי לזכות בלגיטימצית גזע האדונים. לנתניהו לא היתה האפשרות הפוליטית למהלך דומה, אך כל התנהלותו היתה התרפסות חסרת תקדים בפני השמאל - די אם נזכיר כי נתניהו שמעולם לא התנזר מחשיפה תקשורתית, סירב להתראיין כראש ממשלה בעיתון 'מקור ראשון' או בערוץ 7 , שלא ידבק בו חלילה כתם האספסוף... בהמשך התברר כיצד גמל לו "גזע האדונים"...

שרון מיהר גם הוא - ללא כל צורך – לחבר אליו את פרס וחבורת חדלי האישים מן העבודה. הרוב העצום שקיבל מן האספסוף – לא הספיק לו בכדי לשלוט – הוא צריך היה את הלגיטימציה השמאלנית.

עומד שרון מול מרכז הליכוד – זה ששלח אותו לתפקיד, ובעיניו הוא רואה אספסוף. עבורו מקור הלגיטימיות והכח הוא השמאל. כך ללא הנד עפעף, הוא מודיע לחברי המרכז שדחו את ניסיון ההתחמקות מהחלטה שניסה להעביר בזה הרגע, שהוא מצפצף מראש על ההחלטה שעוד מעט תתקבל – ויוצא מהאולם.

בתוך האולם שריקות בוז – ולאחר מכן הצבעה פה אחד נגד מדינה פלסטינית. אך ההימור של שרון מתברר לכאורה כמוצלח מאוד. השמאל – באמצעות התקשורת כמובן – ממהר להציג את שרון כמדינאי דגול, העומד בפרץ בפני האספסוף תאב המלחמה. הבגידה בשולחיו, ההתכחשות לכל הבטחותיו קודם שנבחר, הרס כל ערך דמוקרטי ותרבותי בסיסי – כל אלה מסובבים חיש קל
בתקשורת הישראלית. מערכת התעמולה השמאלנית גומרת את ההלל על שרון, והציבור הרחב שאינו רוצה להזדהות חלילה כאספסוף, מפנים את העניין ומבטא בסקרים אהדה גוברת לשרון.


כך בורח שרון מבוחריו שלו אל חיקו של השמאל – כשמדובר בנושאים לאומיים. אך בזה לא מסתיים העניין. השמאל הנלחם בזהות היהודית – עושה זאת גם מול מאפייניה הלאומיים של הזהות הזו(ארץ ישראל), וגם מול מאפייניה הדתיים (תורת ישראל). כששרון נלחם במאפיינים הלאומיים ומתריס נגד אנשיו שימשיך לדבוק בתוכניתו למסור את לב הארץ לאויב – הוא זוכה מיידית לתיגמול המצופה מהשמאל. אך שרון מבין גם שאם יספק גם את צידו השני של המטבע – כלומר יילחם במאפיינים הדתיים – אזי יוכתר שוב כ 'אריק מלך ישראל' – וכך אכן קורה.

אין לפיטורי שרי ש"ס ולמצב הכלכלי ולא כלום. ש"ס צדקה ברוב טענותיה נגד התוכנית, וסקרי דעת הקהל הראו שגם הציבור סובר כך. אך לשרון נקלעה הזדמנות פז לפרוט על הנימים האנטישמיים - על אותו גן השמדה עצמית החבוי בלב ה "סתם ישראלים", והמגובה היטב בתקשורת. כמו הפריץ הקלסי שהפנה את האספסוף (האמיתי) המתוסכל נגד היהודים, כך שרון הפנה את תשומת הלב הציבורית מן המצב הכלכלי אל אותה שנאת חרדים קמאית. שרון שהשפיל את החרדים והעז לעשות מה ששום מנהיג שמאל לא עשה לפניו – גרף שוב את כל הקופה.

גם העביר את התוכנית הכושלת, אבל ובעיקר גרף פופולאריות אינסופית בסיוע מסיבי של התקשורת והשמאל. עכשיו עם פופולאריות שכזו, הוא ערוך ומוכן לקרב נגד האויב האמיתי
נתניהו. נתניהו שמבין שלשרון הלך קלף בלתי צפוי – מנסה לתקן את עצמו, הוא מודיע בראיון לעיתון גרמני שהוא בעצם בעד מדינה פלסטינית, ומן הסתם יצא גם הוא בקרוב נגד החרדים...

*

אז מה יהיה...
שרון כקודמיו בהנהגת הליכוד, יגלה מהר מאוד שקבלת לגיטימציה מן השמאל, כמוה כקבלת הלוואה מהמאפיה. הוא לעולם לא יהיה מסוגל לעמוד בתשלומי הריבית וינושל מכל רכושו. הוא יפסיד לא רק את כהונת ראש הממשלה וכהונת מנהיג הליכוד – הוא יפסיד (או שמה כבר הפסיד)
בראש וראשונה את כבודו. שרון יגמור יותר נמוך מבגין. אצל בגין לפחות לא נלווה לתהליך הגורם האוטו-אנטישמי.

ומה לגבי ש"ס...
זו קנתה את עולמה בשעה אחת. המוטציה העדתית חרדית הזו – זו שבלעדיה הסכמי אוסלו לא היו באים לעולם, צפויה היתה לחזור לממדיה הטבעיים (4 חכ"ים?) בבחירות הבאות. רוב בוחריה שייכים באופן טבעי לליכוד. הם צפויים היו לחזור בבחירות הבאות אל עצמם ואל מפלגתם. כל שצריך היה הליכוד לעשות לשם כך הוא להציע להם זהות יהודית חלופית מגובשת.

שרון ריסק את התהליך הזה. כל שצריכה עכשיו ש"ס לעשות בכדי למנוע זאת – הוא לשמור את עצמה מכל משמר מחוץ לממשלה. את שרון כבר יפיל השמאל – והליכודניקים הפוטנציאליים שבש"ס – כבר ילמדו את הליכוד של שרון את לקח ההשפלה.

=======================================

משה פייגלין הוא ראש תנועת "מנהיגות יהודית" ומועמד לראשות הליכוד.