השבוע עבר עלינו בשקט יחסי אחד הארועים שאולי יצויין בספרי ההיסטוריה כרגע שבו "באמת" הסתיימה המאה ה-20 והתחילה המאה החדשה. נשיא רוסיה, פוטין, בא לשבת לשולחן של נאט"ו. הוא עוד לא חבר אלא רק שותף, אבל זה רק עניין פורמלי. בפועל הוא היה שם והצטלם עם כולם, והתמונה הזאת היא שאומרת: בוקר טוב המאה ה-21, נגמר הסיפור שהעיב על שמי העולם לאורך כל המאה שעברה, והנה אנחנו כאן בסיפור חדש לגמרי.
לכאורה זה חזון אחרית הימים. וצולם זאב עם כבש ונמר עם גדי ירים כוסית. ולכאורה זה הרגע לפרק את נאט"ו, שהרי נאט"ו היא לא פורום דיפלומטי ולא מרכז לחילופי תרבות וספורט. היא ברית צבאית שהוקמה בגלל המתיחות בין שני הגושים, וקיימת רק כדי לקדם את פני הרעה של סכנת השתלטות רוסית-קומוניסטית על כל אירופה. עכשיו גמרנו, אין רוסיה הקומוניסטית, אין כבר ברית ורשה, כל העולם מסתדר בשלשות מאחורי ארצות הברית. אפשר לסגור את הבסטה. אבל מהתמונות שצולמו השבוע לא נראה שהזמינו את פוטין למסיבת סיום. אז מי בעצם האוייב, נגד מי כל הנאט"ו הזו, שעולה לא מעט מיליארדים גם לאמריקה וגם לאירופה, ובמוקדם או במאוחר גם רוסיה תתחיל לשלם.
התשובה היא שזה עוד לא ידוע. המאה ה-21 מתחילה בבוקר ערפילי, כמו בסצינה היצ'קוקית. לא רואים מי נמצא שם בערפל, אבל ידוע שיש שם מישהו והוא מאיים. כי לא באמת כל העולם הסתדר בשלשות מאחורי ארצות הברית, אלא רק מי שיש לו מדים והוא יודע להסתדר בשלשות. מסביב צופים במסדר המוני אנשים אחרים שכאילו רק מסתכלים ועוד מעט יילכו הביתה, אלא שאין להם לאן ללכת. והרושם הוא שהם לא ממש אוהבים את ארצות הברית ואת נאט"ו, שעכשיו כוללת גם את רוסיה. במאה ה-20 קראו להם העולם השלישי, ואולי זה המונח שיכול לתאר הכי טוב את רגע הפתיחה של המאה ה-21: העולם השלישי מסתכל לתוך העיניים של העולם הראשון, והשאלה היא מי יהיה השני.
כי אי אפשר שלישי בלי שני. זה מהמתימטיקה של הפוליטיקה. המצב שבו העולם מונהג בידי מעצמה אחת, הוא מצב זמני ומנוגד לטבע האדם. בכל מדינה יש שתי מפלגות עיקריות, בכל מפלגה יש שני מחנות מרכזיים, וכן הלאה. ככה זה במדינה וככה במועצה המקומית, ובמערכת העיתון, בהנהלת המתנ"ס ובוועד הבית. וכך זה גם בגלובלי. בכל מקום שיש מוקד כוח, צומח מולו מוקד נגדי. חייב לצמוח. כי בעל הכוח חייב לפגוע ולעורר כעס ושנאה, הוא הרי זה שחותך עניינים ומחלק משאבים, והרי על כל שקל שראובן מרוויח, יש איזה שמעון שהפסיד אותו.
לארצות הברית יש כבר היום ערימה גדולה מאוד של שונאים. חסר רק מישהו שיאחד אותם לכוח גדול, ובמוקדם או במאוחר יקום מישהו כזה. במאה ה-19 זה היה אוטו פון ביסמרק שחולל את גרמניה, במאה ה-20 אלה היו לנין וסטלין שבראו את ברית המועצות. במאה ה-21 עדיין לא ידוע מי יהיה האיש ומי תהיה המעצמה, אבל כבר ברור לגמרי שזה לא יימשך כך. לא יהיה עולם חד מעצמתי לאורך זמן. מול אמריקה, מכל חלקי האופוזיציה מישהו יקים קואליציה.
אולי זו תהיה סין ואולי יפן. אבל שתי אלה יכלו כבר מזמן לגשת למיכרז ולא עשו את זה. נדמה לי שהעולם מתחיל לנחש (ורק לא מדברים על זה במפורש מחשש להתקף לב) מי יגש, מי הולך להתמודד על תפקיד המעצמה העולמית השנייה: האיסלם. ביסמרק של המאה ה-21 הולך להיות ערבי.
נכון שהאיסלם והעולם הערבי במיוחד, נראים היום רחוקים מרחק של חמישים שנה מאחדות ומצבירת עוצמה ומשאבים של מעצמה עולמית. אבל רוסיה של 1917 נראתה יותר גרוע, וחוץ מזה, מה שהיה לוקח חמישים שנה במאה הקודמת, יכול להתקצר לחמש בעולם של היום. הצופים בסרט של היצ'קוק רואים רק את הערפל ויודעים שיש שם מישהו. בנאט"ו כבר מנחשים מי זה, ויודעים שפוטין הוא בן ברית. גם בן-לאדן כבר ניחש. אני לא יודע אם זה יתפתח בעוד 5 שנים או 30. אבל קרוב לוודאי שהעולם הולך להיות שוב דו-גושי: גוש מעצמתי בהנהגת נשיא ארה"ב, מול גוש מעצמתי בהנהגת מוסלמי.
ואנחנו שוב נהיה תקועים בדיוק על השפיץ של קו החיכוך ביניהם. למה זה תמיד קורה לנו?
===================================
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".
לכאורה זה חזון אחרית הימים. וצולם זאב עם כבש ונמר עם גדי ירים כוסית. ולכאורה זה הרגע לפרק את נאט"ו, שהרי נאט"ו היא לא פורום דיפלומטי ולא מרכז לחילופי תרבות וספורט. היא ברית צבאית שהוקמה בגלל המתיחות בין שני הגושים, וקיימת רק כדי לקדם את פני הרעה של סכנת השתלטות רוסית-קומוניסטית על כל אירופה. עכשיו גמרנו, אין רוסיה הקומוניסטית, אין כבר ברית ורשה, כל העולם מסתדר בשלשות מאחורי ארצות הברית. אפשר לסגור את הבסטה. אבל מהתמונות שצולמו השבוע לא נראה שהזמינו את פוטין למסיבת סיום. אז מי בעצם האוייב, נגד מי כל הנאט"ו הזו, שעולה לא מעט מיליארדים גם לאמריקה וגם לאירופה, ובמוקדם או במאוחר גם רוסיה תתחיל לשלם.
התשובה היא שזה עוד לא ידוע. המאה ה-21 מתחילה בבוקר ערפילי, כמו בסצינה היצ'קוקית. לא רואים מי נמצא שם בערפל, אבל ידוע שיש שם מישהו והוא מאיים. כי לא באמת כל העולם הסתדר בשלשות מאחורי ארצות הברית, אלא רק מי שיש לו מדים והוא יודע להסתדר בשלשות. מסביב צופים במסדר המוני אנשים אחרים שכאילו רק מסתכלים ועוד מעט יילכו הביתה, אלא שאין להם לאן ללכת. והרושם הוא שהם לא ממש אוהבים את ארצות הברית ואת נאט"ו, שעכשיו כוללת גם את רוסיה. במאה ה-20 קראו להם העולם השלישי, ואולי זה המונח שיכול לתאר הכי טוב את רגע הפתיחה של המאה ה-21: העולם השלישי מסתכל לתוך העיניים של העולם הראשון, והשאלה היא מי יהיה השני.
כי אי אפשר שלישי בלי שני. זה מהמתימטיקה של הפוליטיקה. המצב שבו העולם מונהג בידי מעצמה אחת, הוא מצב זמני ומנוגד לטבע האדם. בכל מדינה יש שתי מפלגות עיקריות, בכל מפלגה יש שני מחנות מרכזיים, וכן הלאה. ככה זה במדינה וככה במועצה המקומית, ובמערכת העיתון, בהנהלת המתנ"ס ובוועד הבית. וכך זה גם בגלובלי. בכל מקום שיש מוקד כוח, צומח מולו מוקד נגדי. חייב לצמוח. כי בעל הכוח חייב לפגוע ולעורר כעס ושנאה, הוא הרי זה שחותך עניינים ומחלק משאבים, והרי על כל שקל שראובן מרוויח, יש איזה שמעון שהפסיד אותו.
לארצות הברית יש כבר היום ערימה גדולה מאוד של שונאים. חסר רק מישהו שיאחד אותם לכוח גדול, ובמוקדם או במאוחר יקום מישהו כזה. במאה ה-19 זה היה אוטו פון ביסמרק שחולל את גרמניה, במאה ה-20 אלה היו לנין וסטלין שבראו את ברית המועצות. במאה ה-21 עדיין לא ידוע מי יהיה האיש ומי תהיה המעצמה, אבל כבר ברור לגמרי שזה לא יימשך כך. לא יהיה עולם חד מעצמתי לאורך זמן. מול אמריקה, מכל חלקי האופוזיציה מישהו יקים קואליציה.
אולי זו תהיה סין ואולי יפן. אבל שתי אלה יכלו כבר מזמן לגשת למיכרז ולא עשו את זה. נדמה לי שהעולם מתחיל לנחש (ורק לא מדברים על זה במפורש מחשש להתקף לב) מי יגש, מי הולך להתמודד על תפקיד המעצמה העולמית השנייה: האיסלם. ביסמרק של המאה ה-21 הולך להיות ערבי.
נכון שהאיסלם והעולם הערבי במיוחד, נראים היום רחוקים מרחק של חמישים שנה מאחדות ומצבירת עוצמה ומשאבים של מעצמה עולמית. אבל רוסיה של 1917 נראתה יותר גרוע, וחוץ מזה, מה שהיה לוקח חמישים שנה במאה הקודמת, יכול להתקצר לחמש בעולם של היום. הצופים בסרט של היצ'קוק רואים רק את הערפל ויודעים שיש שם מישהו. בנאט"ו כבר מנחשים מי זה, ויודעים שפוטין הוא בן ברית. גם בן-לאדן כבר ניחש. אני לא יודע אם זה יתפתח בעוד 5 שנים או 30. אבל קרוב לוודאי שהעולם הולך להיות שוב דו-גושי: גוש מעצמתי בהנהגת נשיא ארה"ב, מול גוש מעצמתי בהנהגת מוסלמי.
ואנחנו שוב נהיה תקועים בדיוק על השפיץ של קו החיכוך ביניהם. למה זה תמיד קורה לנו?
===================================
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".