פרשת קורח עומדת בסימן מחלוקת קשה על ההנהגה, ומסתיימת בעונש מחריד לקורח ועדתו: "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה" (במדבר ט"ו, לג). במבט ראשון ניתן לראות במעשה זה צעד יוצא דופן, שחומרתו נודעת מעצם הערעור על מנהיגותו של משה אדון הנביאים. ברם חכמים במסכת סנהדרין (ק"י ע"א) לומדים מכאן הלכה לדורות: אמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו! שנאמר: ולא יהיה כקורח ועדתו" (י"ז, ה).
האמנם מבקשים חז"ל לפסול כל מחלוקת ולקבוע כי אינה לגיטימית? הן התלמוד כולו רצוף מחלוקות בין גדולי ישראל! על כרחנו עלינו לאמץ בנדון, את ההבחנה החדה המצוינת במשנה בפרקי אבות (ה', יז), בין מחלוקת שהיא לשם שמים כגון מחלוקת הלל ושמאי, לבין מחלוקת שאינה לשם שמים כגון מחלוקת קורח ועדתו.
המחלוקת שמפניה אנו מצווים להשמר, הינה אפוא, מחלוקת שאינה לשם שמים, ומניעיה שנאה וקנאה, כבוד ושררה.אך כיצד נוכל להבחין בין שתי מחלוקות אלה? הן פעמים רבות עוטה דווקא מחלוקת שאינה לשם שמים, איצטלה של "לשם שמים" ומדברת גבוהה גבוהה "על ה' ועל משיחו"?
ואף אם נשכיל לאתר מחלוקת כגון זו, כיצד יעלה בידינו להסיר את המסווה מעל פניה ולחשוף את פרצופה האמיתי?
עם שאלות אלה מתמודדת פרשת קורח, והיא מלמדת אותנו שיעור מאלף, לא רק בתאולוגיה אלא גם בפסיכולוגיה. "תירוצים לתירוצים אין לי!". קורח ועדתו באים לכאורה בטענה מוסרית והגיונית שכולה "לשם שמים": "הלא כל העדה קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" (ט"ו, ג) קורח בא לערער על עצם הצורך בקיומה של הנהגה נבחרת מורמת מעם, ולתבוע את עלבונה של כל העדה הקדושה, בשם השוויון והאחווה.
טיעוניו של קורח מחייבים התמודדות תיאולוגית עמוקה להבהרת המדרגות שבקדושה: הן קדושה הבאה כסגולה טבעית, והן זו הנרכשת בבחירה חופשית, 'בעמל נורא' (עיין אורות עמ' ל"ב-ל"ג).
אך ראה זה פלא: משה רבנו אינו טורח כלל להשיב על טענותיו של קורח, אלא מציע לו לעמוד ב"מבחן המחתות" כדי לברר במי יבחר ה'. האמנם זו הדרך לברר סוגיות יסוד באמונה?
אכן כן! זהו בדיוק הלקח העולה מן הפרשה. משה יודע היטב שכל טעוניו של קורח אינם לשם שמים, שכן אילו ביקש קורח באמת ובתמים לברר את סוגיית "מדרגות הקדושה" היה פונה אליו ומבקש: "ילמדנו רבנו" ולא משתלח דווקא ב"ענו מכל האדם", בלשון רמיה, ארסית ובוטה: "ומדוע תתנשאו על קהל ה' ".
טענותיו של קורח מלמדת יותר מכל, על תאוות השררה המקננת בו עצמו, ועל רצונו להתנשא בחינת "כל הפוסל במומו פוסל". כל תשובה עניינית, נוכח התפרצות יצרים זו, תהיה 'ברכה לבטלה'. שכן קורח אינו מחפש כלל תשובות, וכל קושיותיו אינן אלא תירוצים למגמותיו הנסתרות.
סיפור נאה, הממחיש את הדברים. מספרים על ר' חיים מבריסק:
פעם באו אליו שניים מתלמידיו שפרקו מעל עצמם עול תורה ומצוות, וביקשו ממנו שיתרץ להם קושיות גדולות שהתעוררו בהם בנושאי אמונה. השיב להם ר' חיים: "אם הקושיות שלכם הן קושיות, אשתדל להשיב להן תירוצים. אבל אם הקושיות שלכם אינן אלא תירוצים, תירוצים לתירוצים אין לי!".
השאלה אינה אפוא מה להשיב לקורח, אלא כיצד לחשוף לעיני כל את מזימתו, ולכך נועד מבחן המחתות. אילו היה קורח נאמן לטענתו היה אסור לו להתפתות ולהסכים למבחן זה, שכן אם "כל העדה כולם קדושים" אין כלל מקום לנבחרים. יתר על כן: גם אם יש מקום ל"בחירות", הרי זכאים כל ישראל להיות מועמדים, שהרי כולם קדושים, ומדוע יתייצבו לבחירה רק קורח ועדתו? אבל קורח ש"פיקח היה", נסחף בלהט יצריו, למלכודת שטמן לו משה, ובעצם הסכמתו להשתתף במבחן חשף את תשוקתו לשררה.
עתה משנחשף קורח, וכל טיעוניו הדמגוגיים נתגלו כעורבא-פרח, יכול היה משה לגעור בו ובעדתו:
"המעט כי הבדיל א-לוהי ישראל אתכם מעדת ישראל ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי אתך, ובקשתם גם כהונה?!" (ט"ז, ט-י) לכאורה היכן ביקש קורח כהונה? הן טענתו היתה, שאין כל צורך בכהונה? אלא שבעצם הענותו לעמוד לבחירה, הוכיח קורח במעשים החזקים ממילים כי נושא הוא את עיניו לכהונה, ומכאן ואילך חבל על הזמן
ובכל זאת מוצא משה לנכון להוסיף עוד הערה השומטת את הקרקע לחלוטין מתחת רגלי קורח. משה עוקץ כביכול את קורח ושואל: אם כל כך חרד אתה לשוויון המעמדות, מדוע לא ערערת על בחירת הלויים מתוך העדה?
שותק אתה במבוכה ובכן אשיב במקומך: בשעה שנבחרו הלויים, נבחרת גם אתה עמם, אבל עכשיו כשנבחר אהרון לכהונה ולא נבחרת אתה, נזכרת לפתע בעקרון השוויון והחלטת להרים את נס המרד ובכן קשוט עצמך תחילה. קצת עקביות לא תזיק לך
אבל קורח לא חיפש עקביות ולא ביקש שוויון. הקנאה התאווה והכבוד עמדו בראש מעייניו, והם הורידו אותו חיים שאולה.
ולנו לא נותר אלא להתבונן משתאים בתהום היצרים המעבירה אדם על דעתו, ולשנן לעצמנו את הלקח: "ולא יהיה כקורח ועדתו".
===========================
הרב חנן פורת הוא ממחדשי הישוב היהודי בגוש עציון, יו"ר תנועת "אורות" ,ועורך הגליון התורני: "מעט מן האור" שבו התפרסם מאמר זה.
האמנם מבקשים חז"ל לפסול כל מחלוקת ולקבוע כי אינה לגיטימית? הן התלמוד כולו רצוף מחלוקות בין גדולי ישראל! על כרחנו עלינו לאמץ בנדון, את ההבחנה החדה המצוינת במשנה בפרקי אבות (ה', יז), בין מחלוקת שהיא לשם שמים כגון מחלוקת הלל ושמאי, לבין מחלוקת שאינה לשם שמים כגון מחלוקת קורח ועדתו.
המחלוקת שמפניה אנו מצווים להשמר, הינה אפוא, מחלוקת שאינה לשם שמים, ומניעיה שנאה וקנאה, כבוד ושררה.אך כיצד נוכל להבחין בין שתי מחלוקות אלה? הן פעמים רבות עוטה דווקא מחלוקת שאינה לשם שמים, איצטלה של "לשם שמים" ומדברת גבוהה גבוהה "על ה' ועל משיחו"?
ואף אם נשכיל לאתר מחלוקת כגון זו, כיצד יעלה בידינו להסיר את המסווה מעל פניה ולחשוף את פרצופה האמיתי?
עם שאלות אלה מתמודדת פרשת קורח, והיא מלמדת אותנו שיעור מאלף, לא רק בתאולוגיה אלא גם בפסיכולוגיה. "תירוצים לתירוצים אין לי!". קורח ועדתו באים לכאורה בטענה מוסרית והגיונית שכולה "לשם שמים": "הלא כל העדה קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" (ט"ו, ג) קורח בא לערער על עצם הצורך בקיומה של הנהגה נבחרת מורמת מעם, ולתבוע את עלבונה של כל העדה הקדושה, בשם השוויון והאחווה.
טיעוניו של קורח מחייבים התמודדות תיאולוגית עמוקה להבהרת המדרגות שבקדושה: הן קדושה הבאה כסגולה טבעית, והן זו הנרכשת בבחירה חופשית, 'בעמל נורא' (עיין אורות עמ' ל"ב-ל"ג).
אך ראה זה פלא: משה רבנו אינו טורח כלל להשיב על טענותיו של קורח, אלא מציע לו לעמוד ב"מבחן המחתות" כדי לברר במי יבחר ה'. האמנם זו הדרך לברר סוגיות יסוד באמונה?
אכן כן! זהו בדיוק הלקח העולה מן הפרשה. משה יודע היטב שכל טעוניו של קורח אינם לשם שמים, שכן אילו ביקש קורח באמת ובתמים לברר את סוגיית "מדרגות הקדושה" היה פונה אליו ומבקש: "ילמדנו רבנו" ולא משתלח דווקא ב"ענו מכל האדם", בלשון רמיה, ארסית ובוטה: "ומדוע תתנשאו על קהל ה' ".
טענותיו של קורח מלמדת יותר מכל, על תאוות השררה המקננת בו עצמו, ועל רצונו להתנשא בחינת "כל הפוסל במומו פוסל". כל תשובה עניינית, נוכח התפרצות יצרים זו, תהיה 'ברכה לבטלה'. שכן קורח אינו מחפש כלל תשובות, וכל קושיותיו אינן אלא תירוצים למגמותיו הנסתרות.
סיפור נאה, הממחיש את הדברים. מספרים על ר' חיים מבריסק:
פעם באו אליו שניים מתלמידיו שפרקו מעל עצמם עול תורה ומצוות, וביקשו ממנו שיתרץ להם קושיות גדולות שהתעוררו בהם בנושאי אמונה. השיב להם ר' חיים: "אם הקושיות שלכם הן קושיות, אשתדל להשיב להן תירוצים. אבל אם הקושיות שלכם אינן אלא תירוצים, תירוצים לתירוצים אין לי!".
השאלה אינה אפוא מה להשיב לקורח, אלא כיצד לחשוף לעיני כל את מזימתו, ולכך נועד מבחן המחתות. אילו היה קורח נאמן לטענתו היה אסור לו להתפתות ולהסכים למבחן זה, שכן אם "כל העדה כולם קדושים" אין כלל מקום לנבחרים. יתר על כן: גם אם יש מקום ל"בחירות", הרי זכאים כל ישראל להיות מועמדים, שהרי כולם קדושים, ומדוע יתייצבו לבחירה רק קורח ועדתו? אבל קורח ש"פיקח היה", נסחף בלהט יצריו, למלכודת שטמן לו משה, ובעצם הסכמתו להשתתף במבחן חשף את תשוקתו לשררה.
עתה משנחשף קורח, וכל טיעוניו הדמגוגיים נתגלו כעורבא-פרח, יכול היה משה לגעור בו ובעדתו:
"המעט כי הבדיל א-לוהי ישראל אתכם מעדת ישראל ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי אתך, ובקשתם גם כהונה?!" (ט"ז, ט-י) לכאורה היכן ביקש קורח כהונה? הן טענתו היתה, שאין כל צורך בכהונה? אלא שבעצם הענותו לעמוד לבחירה, הוכיח קורח במעשים החזקים ממילים כי נושא הוא את עיניו לכהונה, ומכאן ואילך חבל על הזמן
ובכל זאת מוצא משה לנכון להוסיף עוד הערה השומטת את הקרקע לחלוטין מתחת רגלי קורח. משה עוקץ כביכול את קורח ושואל: אם כל כך חרד אתה לשוויון המעמדות, מדוע לא ערערת על בחירת הלויים מתוך העדה?
שותק אתה במבוכה ובכן אשיב במקומך: בשעה שנבחרו הלויים, נבחרת גם אתה עמם, אבל עכשיו כשנבחר אהרון לכהונה ולא נבחרת אתה, נזכרת לפתע בעקרון השוויון והחלטת להרים את נס המרד ובכן קשוט עצמך תחילה. קצת עקביות לא תזיק לך
אבל קורח לא חיפש עקביות ולא ביקש שוויון. הקנאה התאווה והכבוד עמדו בראש מעייניו, והם הורידו אותו חיים שאולה.
ולנו לא נותר אלא להתבונן משתאים בתהום היצרים המעבירה אדם על דעתו, ולשנן לעצמנו את הלקח: "ולא יהיה כקורח ועדתו".
===========================
הרב חנן פורת הוא ממחדשי הישוב היהודי בגוש עציון, יו"ר תנועת "אורות" ,ועורך הגליון התורני: "מעט מן האור" שבו התפרסם מאמר זה.