הטרור שוב גואה, אך בטרם נחליט שהקיץ הקץ על סיסמת "תנו לצה'ל לנצח", הבה נגדיר לעצמנו נצחון מהו, ונאזין לשר החוץ הגרמני, יושקה פישר, מן "הירוקים" (כלומר, השמאל) והדוחפים הראשיים להקמת מדינה פלסטינית. פישר (מעריב, 24.5.02): שיקומה של גרמניה הנאצית החל רק לאחר תבוסתה והחלפת המשטר, וכך יש לנהוג בנושא הפלשתיני.
כיצד הובסה גרמניה? עריה הוחרבו, מליון מאזרחיה ניספו בהפצצות; מנהיגיה נשפטו וחלקם ניתלו; משטר צבאי, שלוש שנות רעב; נקרעו ממנה שטחים תמורת שלום, 12 מליון מתושביה גורשו, ולבסוף הטילו עליה בכח -"חינוך מחדש" ומישטר דמוקרטי.
הניסוי הצליח, והיום גרמניה דמוקרטית ושוחרת שלום.
ואצלנו?
תנאי ראשון החלפת המישטר: הוצאת אש'ף וכל ארגוניו אל מחוץ לחוק, פירוק הרשות הפלסטינית והחזרת אנשיה לתוניס, כולל "צבא השחרור הפלסטיני" על משפחותיו. גירושו של ערפאת בלבד, הינו כמו "חומת מגן" שנקטעה , לא יועיל. מי יחליף אותו - מחמד דחלן, העומד מאחורי מטעני הנפץ ברצועה? נביל שעת' שעוד ב-1996 אמר "כאשר יאמרו לא נדבר על ירושלים, לא נסכים לזכות השיבה - נשוב לאלימות, אך הפעם יהיו לנו 30,000 חיילים חמושים"...?!
לאחר פירוק הרשות הטרוריסטית תועבר השליטה האזרחית לגורמים המקומיים המצפים להזדמנות הזאת, וצה'ל ייסוג מן הערים. לכן, יש להפסיק לאלתר כל מגע עם הרשות הפלסטינית ולקשור יחסים ישירים עם רשויות וחמולות מקומיות. במקום להפעיל לחץ על האוכלסיה הערבית ללא אבחנה, יאותרו כפרים ושכונות שלא הצטרפו להסתה ולטרור, ולהם יינתנו רשיונות עבודה, תעודות מעבר וכל הקלה אפשרית.
תבוטל האבחנה השגוייה, מורשת משה דיין, בין מנהיג טרור פוליטי למבצע בפועל, בין הסתה למעשה. יושקה פישר יודע, שגם עורך ה"שטירמר", יוליוס שטרייכר, שלא הרג ו"רק" הסית נתלה בנירנברג.
משפחות המתאבדים יגורשו ובתיהם ייהרסו. בחוץ עיראק וסעודיה לא ישלחו להם מענקים.
להפסקת ההברחות בגבול מצרים יש ליצור רצועה סטרילית. למפונים, שבבתיהם לא תתגלינה מנהרות, יסופק דיור חילופי.
מול הסחף אצל ערביי ישראל יש להפעיל את חוק האזרחות, המסמיך את שר הפנים לשלול אזרחות ממי שמגלה חוסר נאמנות למדינה, וממילא להופכו לתושב ארעי שניתן לגרשו. הוראה זו מעולם לא ייושמה. כשתייושם, ולו פעם אחת, כשחבר כנסת המייצג את אש'ף יועבר מן הגיהנום הציוני אל גן העדן הערבי, יחסי יהודים-ערבים בישראל ישובו למה שהיו לפני אסון אוסלו.
כדי לחולל את השינוי העמוק בגרמניה לא הבטיחו להם "אופק מדיני", כי אם להיפך שללו מהם את אופק "גזע האדונים הטהור" ו"גרמניה מעל לכל". אפילו "גרמניה השלמה" נעלמה מן האופק. כי בניגוד למנטרה השמאלנית לא הייאוש מפיח את הרוח במיפרשי הטרור, כ'א התקווה,ולכן עיקר הנצחון על גרמניה היה בניתוץ השאיפות הלאומניות והמיתוסים הנאציים. כך גם יימדד הנצחון שלנו בחסימת אופק המדינה הפלסטינית השנייה,הטרוריסטית, במערב הירדן, והחלפתו בשלטון אוטונומי, ותו לא.
גם ליהודים מגיע "אופק",ברבע שנותר להם מן הבית הלאומי שלהם,ואותו יש למלא בעוד יישובים יהודיים שיוקמו ביש'ע. התישבות יהודית מאסיבית כעובדה מוגמרת תקדם השלמה, כמישנת ז'בוטינסקי במאמרו "על קיר הברזל".
הדברים הללו הם כורח המציאות, ועתידים לחוות אותם אלה מבינינו שישרדו את הפיגועים הבאים, פרי פחדנותנו והססנותנו. הם יתרחשו כמו דברים רבים שהימין "הקיצוני" חזה, אך אצולת האינטלקטואלים השמאלנים הציגה אותם כבירבורים של "אספסוף כיכרות" ו"מוכרי חמוצים".
האם צריך תחילה להוציא מיליארדים על גדר ולחכות שדרכה יעבור ה"מגה-פיגוע" המצופה, עם מאות ואולי אלפי נרצחים, חו'ח, האם רק במחיר כזה ננהג סוף סוף ככל אומה בעולם ונבין שרק נצחון מוחץ, כלומר מפלה מוחצת לאויב, ישים קץ להקזת הדם שנעשתה בלתי נסבלת?
האם מוגזם לבקש מקברניטי המדינה לקבל את עצתו של שר החוץ הגרמני?
כיצד הובסה גרמניה? עריה הוחרבו, מליון מאזרחיה ניספו בהפצצות; מנהיגיה נשפטו וחלקם ניתלו; משטר צבאי, שלוש שנות רעב; נקרעו ממנה שטחים תמורת שלום, 12 מליון מתושביה גורשו, ולבסוף הטילו עליה בכח -"חינוך מחדש" ומישטר דמוקרטי.
הניסוי הצליח, והיום גרמניה דמוקרטית ושוחרת שלום.
ואצלנו?
תנאי ראשון החלפת המישטר: הוצאת אש'ף וכל ארגוניו אל מחוץ לחוק, פירוק הרשות הפלסטינית והחזרת אנשיה לתוניס, כולל "צבא השחרור הפלסטיני" על משפחותיו. גירושו של ערפאת בלבד, הינו כמו "חומת מגן" שנקטעה , לא יועיל. מי יחליף אותו - מחמד דחלן, העומד מאחורי מטעני הנפץ ברצועה? נביל שעת' שעוד ב-1996 אמר "כאשר יאמרו לא נדבר על ירושלים, לא נסכים לזכות השיבה - נשוב לאלימות, אך הפעם יהיו לנו 30,000 חיילים חמושים"...?!
לאחר פירוק הרשות הטרוריסטית תועבר השליטה האזרחית לגורמים המקומיים המצפים להזדמנות הזאת, וצה'ל ייסוג מן הערים. לכן, יש להפסיק לאלתר כל מגע עם הרשות הפלסטינית ולקשור יחסים ישירים עם רשויות וחמולות מקומיות. במקום להפעיל לחץ על האוכלסיה הערבית ללא אבחנה, יאותרו כפרים ושכונות שלא הצטרפו להסתה ולטרור, ולהם יינתנו רשיונות עבודה, תעודות מעבר וכל הקלה אפשרית.
תבוטל האבחנה השגוייה, מורשת משה דיין, בין מנהיג טרור פוליטי למבצע בפועל, בין הסתה למעשה. יושקה פישר יודע, שגם עורך ה"שטירמר", יוליוס שטרייכר, שלא הרג ו"רק" הסית נתלה בנירנברג.
משפחות המתאבדים יגורשו ובתיהם ייהרסו. בחוץ עיראק וסעודיה לא ישלחו להם מענקים.
להפסקת ההברחות בגבול מצרים יש ליצור רצועה סטרילית. למפונים, שבבתיהם לא תתגלינה מנהרות, יסופק דיור חילופי.
מול הסחף אצל ערביי ישראל יש להפעיל את חוק האזרחות, המסמיך את שר הפנים לשלול אזרחות ממי שמגלה חוסר נאמנות למדינה, וממילא להופכו לתושב ארעי שניתן לגרשו. הוראה זו מעולם לא ייושמה. כשתייושם, ולו פעם אחת, כשחבר כנסת המייצג את אש'ף יועבר מן הגיהנום הציוני אל גן העדן הערבי, יחסי יהודים-ערבים בישראל ישובו למה שהיו לפני אסון אוסלו.
כדי לחולל את השינוי העמוק בגרמניה לא הבטיחו להם "אופק מדיני", כי אם להיפך שללו מהם את אופק "גזע האדונים הטהור" ו"גרמניה מעל לכל". אפילו "גרמניה השלמה" נעלמה מן האופק. כי בניגוד למנטרה השמאלנית לא הייאוש מפיח את הרוח במיפרשי הטרור, כ'א התקווה,ולכן עיקר הנצחון על גרמניה היה בניתוץ השאיפות הלאומניות והמיתוסים הנאציים. כך גם יימדד הנצחון שלנו בחסימת אופק המדינה הפלסטינית השנייה,הטרוריסטית, במערב הירדן, והחלפתו בשלטון אוטונומי, ותו לא.
גם ליהודים מגיע "אופק",ברבע שנותר להם מן הבית הלאומי שלהם,ואותו יש למלא בעוד יישובים יהודיים שיוקמו ביש'ע. התישבות יהודית מאסיבית כעובדה מוגמרת תקדם השלמה, כמישנת ז'בוטינסקי במאמרו "על קיר הברזל".
הדברים הללו הם כורח המציאות, ועתידים לחוות אותם אלה מבינינו שישרדו את הפיגועים הבאים, פרי פחדנותנו והססנותנו. הם יתרחשו כמו דברים רבים שהימין "הקיצוני" חזה, אך אצולת האינטלקטואלים השמאלנים הציגה אותם כבירבורים של "אספסוף כיכרות" ו"מוכרי חמוצים".
האם צריך תחילה להוציא מיליארדים על גדר ולחכות שדרכה יעבור ה"מגה-פיגוע" המצופה, עם מאות ואולי אלפי נרצחים, חו'ח, האם רק במחיר כזה ננהג סוף סוף ככל אומה בעולם ונבין שרק נצחון מוחץ, כלומר מפלה מוחצת לאויב, ישים קץ להקזת הדם שנעשתה בלתי נסבלת?
האם מוגזם לבקש מקברניטי המדינה לקבל את עצתו של שר החוץ הגרמני?