במסגרת תגבור מערך ההגנה של ההתנחלויות צוייד כל שומר במשקפת. האביזר האופטי הזה אינו שמיש במצבים חשוכים, אך עשוי להועיל בלילות ירח או באבטחת גדרות מוארות. לפני לילות אחדים, בהגיע תורי לשמור על התנחלותי, עפרה, הוא סייע לי רבות בזיהוי ממצא מודיעיני חשוב, לאו דווקא של חוליית מחבלים בדרכה לפיגוע.
כשהשקפתי על הכפר הערבי ממול, עין יברוד, הופתעתי לגלות חשיכה גדולה. פנסי הרחוב אמנם האירו, כרגיל, אך את רוב בתי המקום אפפה עלטה מוחלטת. מעט מאוד אורות דלקו בווילות הציוריות של הכפר האמיד הזה, שלעומתו נראית עפרה כמו שכונת מצוקה. מבנים בני חמש ושש קומות היו מואפלים כליל, על אף שהערב היה עדיין צעיר. רק בכשליש מיחידות הדיור הבליח אור בחלונות. היתר ננטשו, כנראה. אין יברוד.
גורם צבאי טען באוזניי למחרת, שמדובר בכפר יוצא דופן, וכי מוקדם להסיק שהפלשתינים מטרנספרים עצמם בהמוניהם. לדבריו, רק בעלי ממון, כמו העין יברודים, מסוגלים לעקור אל מעבר לים או לירדן עד יעבור זעם. כל השאר תקועים פה לצמיתות. כך אמר.
בכל זאת, אפשר להסיק מסקנה חשובה, לא מדעית אמנם, מנטישת עין יברוד. העלטה שם מעידה שהצומוד הפלשתיני המפורסם, הקשר לאדמה, פחות יציב מיחסי הציבור שלו. פלשתינים מעוטי הכנסות נשארים כאן, באש ובמים, אבל מי שיכול עוזב. הוא לא מתאבד, הוא לא מחרף נפשו נוכח פני האויב, הוא פשוט קם והולך, ולעזאזל פלשתין.
גם בעפרה יש הרבה תושבים שמצבם הכלכלי מאפשר עזיבה, אבל כולם נשארים. מחיר הדמים ששילמנו בשנתיים האחרונות, מחיר כבד פי כמה מהמחיר ששילמה עין יברוד, אינו משפיע על עקומת העזיבה. רכזת הקליטה ביישוב, שאחותה הבכורה טמונה כאן בחלקת הנרצחים, אומרת לי שלא ידוע לה אפילו על משפחה אחת שעזבה בגלל הפיגועים. לפי ממצאיה הבדוקים חיים היום בעפרה יותר יהודים מאשר לפני המלחמה. עד סוף הקיץ יצטרפו אליהם כעשר משפחות נוספות. אם ירצה השם.
בליל שבת, אחרי ההלוויה של ארז רונד הי"ד, התקיים בסניף בני עקיבא המקומי מרתון של שיחות נפש לתוך הלילה. שאלתי את בתי אם היו שם דיבורים על עזיבה, והיא לא בדיוק הבינה על מה אני מדבר. רק לאחרונה גילתה שהמונח החדשותי המנוכר, "שטחים", מתייחס למחוז הולדתה. גם המונח "קו ירוק" נתפס אצלה כשמועה רחוקה, מעשיה נוסטלגית של זקנים.
ברוב ההתנחלויות האחרות המצב דומה. אופציית הנטישה איננה עומדת על סדר היום. אפילו לא בתור בדיחה מקברית. מבחינת המתנחלים, הקמפיין החדש של השמאל לעקירת ישובי יש"ע הוא נסיון פאתטי לעורר ויכוח ישן שהוכרע. אחרי אוסלו, אחרי קמפ-דייוויד, אחרי כל הדם שנשפך, שום גדר או הסדר לא יצליחו להזיז את עפרה, כרמי צור, איתמר ואפילו כפר דרום.
צביקי, טנקיסט פצוע יליד עפרה, קיבל לפני ימים אחדים דואר אלקטרוני ממוחמד, חבר נעורים מעין יברוד. בעבר הם רכבו יחדיו על סוסים במשעולי הסביבה. מוחמד כתב לו, באנגלית מצויינת, שהוא לומד עכשיו משפטים בארצות-הברית ומתעתד לעשות שם חיל. יום אחד אולי יבוא לבקר.
===================================
חגי סגל הוא העורך הראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7 ובעל טור בעיתון מעריב.
כשהשקפתי על הכפר הערבי ממול, עין יברוד, הופתעתי לגלות חשיכה גדולה. פנסי הרחוב אמנם האירו, כרגיל, אך את רוב בתי המקום אפפה עלטה מוחלטת. מעט מאוד אורות דלקו בווילות הציוריות של הכפר האמיד הזה, שלעומתו נראית עפרה כמו שכונת מצוקה. מבנים בני חמש ושש קומות היו מואפלים כליל, על אף שהערב היה עדיין צעיר. רק בכשליש מיחידות הדיור הבליח אור בחלונות. היתר ננטשו, כנראה. אין יברוד.
גורם צבאי טען באוזניי למחרת, שמדובר בכפר יוצא דופן, וכי מוקדם להסיק שהפלשתינים מטרנספרים עצמם בהמוניהם. לדבריו, רק בעלי ממון, כמו העין יברודים, מסוגלים לעקור אל מעבר לים או לירדן עד יעבור זעם. כל השאר תקועים פה לצמיתות. כך אמר.
בכל זאת, אפשר להסיק מסקנה חשובה, לא מדעית אמנם, מנטישת עין יברוד. העלטה שם מעידה שהצומוד הפלשתיני המפורסם, הקשר לאדמה, פחות יציב מיחסי הציבור שלו. פלשתינים מעוטי הכנסות נשארים כאן, באש ובמים, אבל מי שיכול עוזב. הוא לא מתאבד, הוא לא מחרף נפשו נוכח פני האויב, הוא פשוט קם והולך, ולעזאזל פלשתין.
גם בעפרה יש הרבה תושבים שמצבם הכלכלי מאפשר עזיבה, אבל כולם נשארים. מחיר הדמים ששילמנו בשנתיים האחרונות, מחיר כבד פי כמה מהמחיר ששילמה עין יברוד, אינו משפיע על עקומת העזיבה. רכזת הקליטה ביישוב, שאחותה הבכורה טמונה כאן בחלקת הנרצחים, אומרת לי שלא ידוע לה אפילו על משפחה אחת שעזבה בגלל הפיגועים. לפי ממצאיה הבדוקים חיים היום בעפרה יותר יהודים מאשר לפני המלחמה. עד סוף הקיץ יצטרפו אליהם כעשר משפחות נוספות. אם ירצה השם.
בליל שבת, אחרי ההלוויה של ארז רונד הי"ד, התקיים בסניף בני עקיבא המקומי מרתון של שיחות נפש לתוך הלילה. שאלתי את בתי אם היו שם דיבורים על עזיבה, והיא לא בדיוק הבינה על מה אני מדבר. רק לאחרונה גילתה שהמונח החדשותי המנוכר, "שטחים", מתייחס למחוז הולדתה. גם המונח "קו ירוק" נתפס אצלה כשמועה רחוקה, מעשיה נוסטלגית של זקנים.
ברוב ההתנחלויות האחרות המצב דומה. אופציית הנטישה איננה עומדת על סדר היום. אפילו לא בתור בדיחה מקברית. מבחינת המתנחלים, הקמפיין החדש של השמאל לעקירת ישובי יש"ע הוא נסיון פאתטי לעורר ויכוח ישן שהוכרע. אחרי אוסלו, אחרי קמפ-דייוויד, אחרי כל הדם שנשפך, שום גדר או הסדר לא יצליחו להזיז את עפרה, כרמי צור, איתמר ואפילו כפר דרום.
צביקי, טנקיסט פצוע יליד עפרה, קיבל לפני ימים אחדים דואר אלקטרוני ממוחמד, חבר נעורים מעין יברוד. בעבר הם רכבו יחדיו על סוסים במשעולי הסביבה. מוחמד כתב לו, באנגלית מצויינת, שהוא לומד עכשיו משפטים בארצות-הברית ומתעתד לעשות שם חיל. יום אחד אולי יבוא לבקר.
===================================
חגי סגל הוא העורך הראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7 ובעל טור בעיתון מעריב.