"אין לזה שום משמעות מדינית", אמר הזאב לכיפה אדומה, "זו בסך הכל גדר ביטחונית, מכשול קו התפר לעצירת מחבלים, כמו שיש לנו ברצועת עזה". שטויות במיץ. אילו זו היתה גדר ביטחונית, היו מקימים אותה במקום אחר לגמרי, 15 ק"מ מזרחה משם. הגדר שהתחילו לבנות השבוע, פחות או יותר על הקו הירוק, היא גדר פוליטית ולא ביטחונית. מבחינה ביטחונית היא תהיה יותר נטל מנכס. הגדר תצמצם עד לאפס את מרחב ההתרעה לגבי כפר סבא ופתח תקוה, ראש העין ומודיעין, בת חפר וכוכב יאיר. כל הכוחות ששומרים היום על כפר סבא מעומק השטח ירותקו לתחזוקת הגדר, והם יופעלו רק אחרי שמחבל יחצה אותה והאלקטרוניקה תתריע. אלא שבין חציית הגדר לבין הפיגוע במרכז השכונה או הקניון אין שום מרחב שבו אפשר לתפוס את המחבל.
וזה הבלוף העיקרי, אבל לא היחיד, בהשוואה של גדר השרון לגדר של עזה. נכון שכמעט כל המחבלים המתאבדים באו מהשומרון ולא מעזה, אבל לא נכון שמחבלים לא עוברים את הגדר שסביב רצועת עזה. אין קושי לחצות אותה, והיא נחצתה מאות פעמים. בחלק מהמיקרים נעשו גם פיגועים בפועל, כמו הריגת החיילים במוצב ליד כרם שלום, וחדירה לנחל עוז, והנחת מטענים בשדות עלומים. ברוב המיקרים המחבלים נתפסו לפני שהספיקו לבצע את משימתם. ליד מושב ברכיה התגלו חגורות הנפץ במחבוא שבו הוסתרו לקראת ביצוע. כי גדר היא לא מכשול אלא מערכת אזעקה. אין גדר שקשה לעבור אותה. כל גדר אפשר בקלות לחתוך ואפשר לטפס מעליה, ואפשר לחפור מתחתיה, ואם היא מחשמלת אפשר בקלות לשתק אותה. לעבור קל מאוד. מה שקשה הוא לעבור בלי להתגלות, וזה מה שהופך את הגדר של עזה ליעילה. מחבל שעבר את הגדר (בקלות) יודע שתוך שעה שעתיים יגלו שהוא עבר, ויתחילו לרדוף אחריו. כדי לעשות פיגוע, הוא צריך לפעול לפני הזמן הזה. הוא צריך למצוא לו מטרה במרחק הליכה של פחות משעה מהמקום שבו הוא חצה את הגדר. וסביב עזה אין מטרות כאלה. לא זה המצב בקו התפר. שם יש מטרות בשפע, שם אפשר לחדור ומייד להעלם. שם אפשר בקלות יחסית, גם אם אתה נראה ערבי, לעלות על אוטובוס או לעצור מונית.
וכאן הבלוף השני. הסיבה האמיתית לכך שכמעט כל המחבלים המתאבדים באו מהשומרון ולא מעזה, היא לא הגדר שאיננה בשרון וישנה בעזה, אלא דווקא משהו שיש בשרון ואין בעזה: מישהו שמחכה בצד השני. בעזה הגדר מפרידה בין אזור שכולו ערבי לאזור שכולו יהודי, וחוליית מחבלים שמסתובבת בו בולטת בשטח כמו אוהד של מכבי ביציע של ביתר, ואילו בקו התפר זו תהיה גדר שמשני צידיה יש אוכלוסיה ערבית. רוב המחבלים המתאבדים חצו את הקו הירוק ברגל, כי גם היום כשאין גדר, יש מחסומים ויש סיורים ויש תצפיות ממטוסים, וקשה מאוד לעבור ברכב. אבל כאשר המחבל מגיע רגלית לצד שלנו, בדרך כלל מישהו מחכה לו כאן ודואג לו להסעה. מבחינה זו, בכמה מקומות בקו התפר הגדר תהיה דומה יותר לגדר בתוך רפיח. זו שכל הזמן מעבירים מעליה ומתחתיה נשק וסמים ואנשים ממצרים ובחזרה, ואף אחד לא יכול לבלום את זה.
אם מישהו רוצה להקים גדר יעילה שתגן על כפר סבא וחדרה, הוא צריך להקים אותה הרחק מזרחה מן הקו הירוק, ולהמשיך לקיים בין הגדר הזו לבין כפר סבא את המכשולים והמחסומים הקיימים שם היום. מי שהמליצו ומי שהחליטו להקים את הגדר על הקו הירוק יודעים את זה. הם יודעים שהגדר שלהם לא תועיל לביטחון, אולי להיפך. אבל הם רוצים את הגדר בגלל המשמעות המדינית שלה. הגדר היא עובדה בשטח. כמו ההתיישבות. רק לכיוון ההפוך. הגדר אומרת, באמצעות עובדות בשטח: עד כאן שלנו, מכאן והלאה לא שלנו. המתיישבים נוהגים להשתמש בדימוי "תוקע יתדות בשטח". כאן זה לא דימוי, ממש תוקעים יתדות, ויתדות בשטח הן הדבר שקובע את העתיד.
מקימי הגדר יודעים את זה. הם מוכרים לנו כאילו אין לזה משמעות מדינית, כי הם רוצים לרתום במרמה לעגלה שלהם את הפחד של תושבי השרון, חדרה ועפולה. אבל כל מה שיש בזה הוא רק משמעות מדינית. לקבוע בשטח עובדות, לסמן את הגבול העתידי של המדינה, ולקבוע אפילו את גבולות החברה, מי בפנים ומי מחוץ לגדר.
==================================
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".
וזה הבלוף העיקרי, אבל לא היחיד, בהשוואה של גדר השרון לגדר של עזה. נכון שכמעט כל המחבלים המתאבדים באו מהשומרון ולא מעזה, אבל לא נכון שמחבלים לא עוברים את הגדר שסביב רצועת עזה. אין קושי לחצות אותה, והיא נחצתה מאות פעמים. בחלק מהמיקרים נעשו גם פיגועים בפועל, כמו הריגת החיילים במוצב ליד כרם שלום, וחדירה לנחל עוז, והנחת מטענים בשדות עלומים. ברוב המיקרים המחבלים נתפסו לפני שהספיקו לבצע את משימתם. ליד מושב ברכיה התגלו חגורות הנפץ במחבוא שבו הוסתרו לקראת ביצוע. כי גדר היא לא מכשול אלא מערכת אזעקה. אין גדר שקשה לעבור אותה. כל גדר אפשר בקלות לחתוך ואפשר לטפס מעליה, ואפשר לחפור מתחתיה, ואם היא מחשמלת אפשר בקלות לשתק אותה. לעבור קל מאוד. מה שקשה הוא לעבור בלי להתגלות, וזה מה שהופך את הגדר של עזה ליעילה. מחבל שעבר את הגדר (בקלות) יודע שתוך שעה שעתיים יגלו שהוא עבר, ויתחילו לרדוף אחריו. כדי לעשות פיגוע, הוא צריך לפעול לפני הזמן הזה. הוא צריך למצוא לו מטרה במרחק הליכה של פחות משעה מהמקום שבו הוא חצה את הגדר. וסביב עזה אין מטרות כאלה. לא זה המצב בקו התפר. שם יש מטרות בשפע, שם אפשר לחדור ומייד להעלם. שם אפשר בקלות יחסית, גם אם אתה נראה ערבי, לעלות על אוטובוס או לעצור מונית.
וכאן הבלוף השני. הסיבה האמיתית לכך שכמעט כל המחבלים המתאבדים באו מהשומרון ולא מעזה, היא לא הגדר שאיננה בשרון וישנה בעזה, אלא דווקא משהו שיש בשרון ואין בעזה: מישהו שמחכה בצד השני. בעזה הגדר מפרידה בין אזור שכולו ערבי לאזור שכולו יהודי, וחוליית מחבלים שמסתובבת בו בולטת בשטח כמו אוהד של מכבי ביציע של ביתר, ואילו בקו התפר זו תהיה גדר שמשני צידיה יש אוכלוסיה ערבית. רוב המחבלים המתאבדים חצו את הקו הירוק ברגל, כי גם היום כשאין גדר, יש מחסומים ויש סיורים ויש תצפיות ממטוסים, וקשה מאוד לעבור ברכב. אבל כאשר המחבל מגיע רגלית לצד שלנו, בדרך כלל מישהו מחכה לו כאן ודואג לו להסעה. מבחינה זו, בכמה מקומות בקו התפר הגדר תהיה דומה יותר לגדר בתוך רפיח. זו שכל הזמן מעבירים מעליה ומתחתיה נשק וסמים ואנשים ממצרים ובחזרה, ואף אחד לא יכול לבלום את זה.
אם מישהו רוצה להקים גדר יעילה שתגן על כפר סבא וחדרה, הוא צריך להקים אותה הרחק מזרחה מן הקו הירוק, ולהמשיך לקיים בין הגדר הזו לבין כפר סבא את המכשולים והמחסומים הקיימים שם היום. מי שהמליצו ומי שהחליטו להקים את הגדר על הקו הירוק יודעים את זה. הם יודעים שהגדר שלהם לא תועיל לביטחון, אולי להיפך. אבל הם רוצים את הגדר בגלל המשמעות המדינית שלה. הגדר היא עובדה בשטח. כמו ההתיישבות. רק לכיוון ההפוך. הגדר אומרת, באמצעות עובדות בשטח: עד כאן שלנו, מכאן והלאה לא שלנו. המתיישבים נוהגים להשתמש בדימוי "תוקע יתדות בשטח". כאן זה לא דימוי, ממש תוקעים יתדות, ויתדות בשטח הן הדבר שקובע את העתיד.
מקימי הגדר יודעים את זה. הם מוכרים לנו כאילו אין לזה משמעות מדינית, כי הם רוצים לרתום במרמה לעגלה שלהם את הפחד של תושבי השרון, חדרה ועפולה. אבל כל מה שיש בזה הוא רק משמעות מדינית. לקבוע בשטח עובדות, לסמן את הגבול העתידי של המדינה, ולקבוע אפילו את גבולות החברה, מי בפנים ומי מחוץ לגדר.
==================================
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".