יעקב אבינו לפני פטירתו אסף את בניו, הוכיח ובירך אותם (בראשית מט, ב). את שמעון ולוי בניו הוכיח, על מעשי ריבות כמו מכירת יוסף והריגת תושבי שכם. הוא גם ביקש מהקב"ה: "בקהלם אל תחד כבודי". רש"י מסביר שיעקב צפה ברוח הקודש, מעשים גרועים נוספים שיהיו מצאצאי שבטים אלו. משבט שמעון יצאו אלו, שרצו להתחתן עם נשים נכריות (במדבר כה, יד). זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון, היה ראש המבקשים נישואי תערובת. משבט לוי יצא קרח, שניסה לקחת את המנהיגות ממשה.
יעקב אבינו ביקש, ששמו לא יהיה מוזכר בעת שיקרו מעשים אלו. לכן, כשמספרת לנו התורה בפרשתנו על מוצאו המשפחתי של קרח, מוזכר: "קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" (במדבר טז, א). המשך הייחוס, עד יעקב אביו של לוי, חסר. כך גם בסיפור נישואי התערובת, מוזכרת שושלת משפחתו של זמרי עד שמעון, ולא עד יעקב.
לעומת זאת, מסופר גם על 24 משמרות (קבוצות) של משוררים מבני קרח ושבט לוי, שזכו לשרת במקדש (דברי הימים א' ו, כג). כולם היו נביאים וצדיקים , ושם מוזכרת שושלת הייחוס המלאה, עד יעקב אבינו (ראה רש"י במדבר טז, אז).
בקשתו של יעקב, טעונה הסבר. מה משנה ליעקב, אם יוזכר בפירוש שמו או לא? העובדות לא ישתנו, ובכל המקרים הוא אבי השושלת. מדוע אכפת לו, שלא יכתב כך בתורה?
נוכל להבין זאת, כשנזכר בסיפור חייו של יעקב. יעקב הוא היחיד משלושת האבות, שלא זכה למנוחה ושלוה מעולם. עוד טרם לידתו, רב עם עשיו בבטן אמו. הוא נולד תוך כדי מאבק על הבכורה, כשידו אוחזת בעקב עשיו, כרמז לחייו מלאי המאבקים.
בגיל צעיר נאבק לקנות את הבכורה, ונאלץ לגנוב את ברכות אביו. רב עם לבן, שוב עם עשיו, ואף נאבק עם מלאך ה' (בראשית לב, כה). בסוף ימיו קפצה עליו צרת מכירת יוסף, וירידה לגלות מצרים.
כשנמצאים תמיד תוך כדי מאבקים, קשה לשמור על רמת מוסריות גבוהה. אנשי צבא בזמן קרב, מאבדים לפעמים את חוש הצדק. אולם יעקב ידע לשמור על צדקתו למרות הנסיון הקשה, וזכה לברכת ה' עד יום מותו. מעלתו של יעקב מיוחדת בכך, שהגיע אליה למרות מאבקים תמידיים. למרות שחי בין רשעים כלבן ועשיו, לא למד ממעשיהם.
את הכח והעוצמה לנהל בהתמדה מאבקים צודקים, הנחיל יעקב גם לבניו. במיוחד ירשו זאת, שמעון ולוי. אך הכח העצום שירשו מיעקב, לא תמיד נוצל לטובה. שמעון ולוי הרגו את אנשי שכם, ויזמו את מכירת יוסף. יעקב צפה בנבואה, שהכח התוסס עלול להוביל נפילות נוספות. כמו שאכן קרה, עם קרח וזמרי. כעת נבין, מדוע התפלל ששמו לא יופיע. יעקב ידע שמעשים אלו הגיעו כתוצאה מהתכונות שהוריש לבניו, אך הם לא משתמשים בהם כפי שרצה. הוא רצה ששמעון ולוי ידעו, שהם לוקחים כח חיובי ממנו, אך משתמשים בו לרעה. לא לשם כך, נוצרה תכונה זאת בעם היהודי.
נוכל להבין זאת היטב, אם נתבונן באש. אש היא כח עצום, היכול להניע מטוסי ענק. לולי האש מזונותינו לא היו מבושלים, וכל ההתפתחות העולמית היתה נעצרת. אך אש יכולה להיות גם כח נורא, השורף ומכלה מגדלי ענק. הכל תלוי, איך משתמשים בה.
כך גם תכונות של גבורה, יכולות להביא למטרות חיוביות מאד, אם יודעים להשתמש בהם נכון. כגודל הטובה שיכולה לצמוח, כך גם הקלקול וההשחתה שיכול להיות.
יעקב הביע את מורת רוחו ממעשה קרח וזמרי, בכך שביקש ששמו לא יוזכר. אך יעקב גם ידע, ששבטים אלו במיוחד יכולים להגיע בכוחות אלו למעלות גבוהות מאד. הכל תלוי, איך ינהלו וינהגו את הכח שנמסר בידם. הנביאים הגדולים ביותר, כמו משה אהרון ושמואל, יצאו משבט לוי. גם 24 קבוצות משוררים נביאים, ושם נזכר שמו של יעקב. משבט שמעון יצאו, סופרים ומורים חשובים ביותר. הם מלמדי התינוקות של העם היהודי, האחראים על החינוך היקר לנו מכל (רש"י בראשית מט, ז).
רק במקום ששמעון ולוי ניצלו את ירושת יעקב לטובה, נזכר שמו של יעקב. רק למטרות אלו, הוא הנחיל לנו את תכונות אלו.
=====================================
הרב משה ברגמן הוא שליח מישראל בקהילה הדתית הציונית סאן פאולו .
יעקב אבינו ביקש, ששמו לא יהיה מוזכר בעת שיקרו מעשים אלו. לכן, כשמספרת לנו התורה בפרשתנו על מוצאו המשפחתי של קרח, מוזכר: "קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" (במדבר טז, א). המשך הייחוס, עד יעקב אביו של לוי, חסר. כך גם בסיפור נישואי התערובת, מוזכרת שושלת משפחתו של זמרי עד שמעון, ולא עד יעקב.
לעומת זאת, מסופר גם על 24 משמרות (קבוצות) של משוררים מבני קרח ושבט לוי, שזכו לשרת במקדש (דברי הימים א' ו, כג). כולם היו נביאים וצדיקים , ושם מוזכרת שושלת הייחוס המלאה, עד יעקב אבינו (ראה רש"י במדבר טז, אז).
בקשתו של יעקב, טעונה הסבר. מה משנה ליעקב, אם יוזכר בפירוש שמו או לא? העובדות לא ישתנו, ובכל המקרים הוא אבי השושלת. מדוע אכפת לו, שלא יכתב כך בתורה?
נוכל להבין זאת, כשנזכר בסיפור חייו של יעקב. יעקב הוא היחיד משלושת האבות, שלא זכה למנוחה ושלוה מעולם. עוד טרם לידתו, רב עם עשיו בבטן אמו. הוא נולד תוך כדי מאבק על הבכורה, כשידו אוחזת בעקב עשיו, כרמז לחייו מלאי המאבקים.
בגיל צעיר נאבק לקנות את הבכורה, ונאלץ לגנוב את ברכות אביו. רב עם לבן, שוב עם עשיו, ואף נאבק עם מלאך ה' (בראשית לב, כה). בסוף ימיו קפצה עליו צרת מכירת יוסף, וירידה לגלות מצרים.
כשנמצאים תמיד תוך כדי מאבקים, קשה לשמור על רמת מוסריות גבוהה. אנשי צבא בזמן קרב, מאבדים לפעמים את חוש הצדק. אולם יעקב ידע לשמור על צדקתו למרות הנסיון הקשה, וזכה לברכת ה' עד יום מותו. מעלתו של יעקב מיוחדת בכך, שהגיע אליה למרות מאבקים תמידיים. למרות שחי בין רשעים כלבן ועשיו, לא למד ממעשיהם.
את הכח והעוצמה לנהל בהתמדה מאבקים צודקים, הנחיל יעקב גם לבניו. במיוחד ירשו זאת, שמעון ולוי. אך הכח העצום שירשו מיעקב, לא תמיד נוצל לטובה. שמעון ולוי הרגו את אנשי שכם, ויזמו את מכירת יוסף. יעקב צפה בנבואה, שהכח התוסס עלול להוביל נפילות נוספות. כמו שאכן קרה, עם קרח וזמרי. כעת נבין, מדוע התפלל ששמו לא יופיע. יעקב ידע שמעשים אלו הגיעו כתוצאה מהתכונות שהוריש לבניו, אך הם לא משתמשים בהם כפי שרצה. הוא רצה ששמעון ולוי ידעו, שהם לוקחים כח חיובי ממנו, אך משתמשים בו לרעה. לא לשם כך, נוצרה תכונה זאת בעם היהודי.
נוכל להבין זאת היטב, אם נתבונן באש. אש היא כח עצום, היכול להניע מטוסי ענק. לולי האש מזונותינו לא היו מבושלים, וכל ההתפתחות העולמית היתה נעצרת. אך אש יכולה להיות גם כח נורא, השורף ומכלה מגדלי ענק. הכל תלוי, איך משתמשים בה.
כך גם תכונות של גבורה, יכולות להביא למטרות חיוביות מאד, אם יודעים להשתמש בהם נכון. כגודל הטובה שיכולה לצמוח, כך גם הקלקול וההשחתה שיכול להיות.
יעקב הביע את מורת רוחו ממעשה קרח וזמרי, בכך שביקש ששמו לא יוזכר. אך יעקב גם ידע, ששבטים אלו במיוחד יכולים להגיע בכוחות אלו למעלות גבוהות מאד. הכל תלוי, איך ינהלו וינהגו את הכח שנמסר בידם. הנביאים הגדולים ביותר, כמו משה אהרון ושמואל, יצאו משבט לוי. גם 24 קבוצות משוררים נביאים, ושם נזכר שמו של יעקב. משבט שמעון יצאו, סופרים ומורים חשובים ביותר. הם מלמדי התינוקות של העם היהודי, האחראים על החינוך היקר לנו מכל (רש"י בראשית מט, ז).
רק במקום ששמעון ולוי ניצלו את ירושת יעקב לטובה, נזכר שמו של יעקב. רק למטרות אלו, הוא הנחיל לנו את תכונות אלו.
=====================================
הרב משה ברגמן הוא שליח מישראל בקהילה הדתית הציונית סאן פאולו .