יש לו אומץ ותעוזה של טפשים, לשמעון היקר. חכם, לומד מנסיונו. הוא גם לומד מנסיונם של אחרים. על שימון כלום אינו משפיע. הוא מחזיק בשלו. ואולי נוכל לחדור מעט אל המוח המפותל הזה, על פי דברים שאמר והמצוטטים בספר "ברירת שמשון". בספר, המחמיא מאד לשימון, בעמוד 37 שם, מצוטט פרס האומר על אייזנהאור ש"אין לו מושג קל שבקלים על מה שהוא מדבר. הוא לא הצליח לבטא כראוי את הדברים שידע". ואולי כאן נוכל ללמוד על המומחיות של פרס עצמו. הוא יכול לבטא בצורה משכנעת גם דברים שאין הוא יודע עליהם או מבין בהם דבר וחצי דבר.
אגב, האיש שהוא מדבר עליו היה נשיא ארצות הברית. איש שנבחר על ידי מיליוני אנשים. מסתבר שכולם טפשים, ביחס לפרס הגאון. אייזנהאור היה נשיא המעצמה העולמית. קודם לכך הוא פיקד על הפלישה לאירופה ועל צבאות בנות הברית שם. ועכשיו גם נמצאה התשובה לפשלות שהיו אז. אם המפקד העליון של כוחות הברית, לא הצליח לנסח את הפקודות הנכונות, ממילא לא יכלו לבצע אותן נכון. אבל, מה כולם מבינים לעומת האיש הדגול, שימון יודע הכל. חבל שלא נתנו לו לפקד על המלחמה בגרמנים. מסתבר שהוא סתם אומלל. עליו לפעול במדינונת קטנה, של 5 מיליון בלבד. ולא כראוי לו, לשלוט על 200 מיליון. איש מדהים פרס. היחיד בדורו ובעולמו.
ניסוי ברעל
אפשר להניח שחלק ממסוממי אוסלו הלכו שולל אחר תקוות לבם ופיתויי ראשי המחתרת. היו שחשבו שהם חכמים יותר מכו-לם. כאלה שהדמוקרטיה היא בשבילם לא דרך חיים אלא רק אמצעי להגשמת מאוויי לבם. רוצים, משתמשים. לא רוצים, משליכים. הכל לפי התועלת הנוכחית. ואנשי המחתרת עקפו את כל מנגנוני השלטון והגופים המוסמכים. הם יודעים יותר טוב מהעם ונבחריו, מה טוב להם לחיות הניסוי המסתובבות בממלכה. אגב, לא היה מזיק להם לראות את הסרט "כוכב הקופים". שם מתברר לנוסעים בחללית הזמן שהם נחתו בכוכב מוזר, הנשלט על ידי קופים אינטליגנטים. ושם בני אדם הם הניצודים והמשמשים לחיות שעשועים או לחיות ניסויים. ורק בהמשך מתברר להם שהם נחתו ב...כדור הארץ. (שעבר בינתיים מלחמה גרעינית).
יתכן והיו בין הנגררים במחתרת אוסלו, גם תמימים. אך היו גם רמאים, שידעו שכל ההבטחות שלהם, כל הדיבורים על חלונות בטחון, מרדפים חמים, חזרה ברגע שההסכמים יופרו,- הכל שקר. כל מטרתם היתה ליצור מצב שאין ממנו חזרה. הם רצו לכפות, בדרך אנטי דמוקרטית ומנוגדת לחוק, מציאות שנוחה להם. הם כשלו והכשילו. אבל, לפחות בעת הזאת, הם יכולים לחזור בהם. הניסוי בבני אדם- נכשל. התוצאות הן איומות. לכולם. אלא שהם מחזיקים באיוולתם. כמו כלב (זה רק ביטוי עממי ולא השוואת אנשים לבעלי חיים) השב אל קיאו. הכבוד האישי שלהם חשוב להם יותר מהמחיר שכל המזרח התיכון משלם. אוסלו היא רעל. גם אם יוסיפו לרעל צבע וטעם, הוא נותר רעל. גם אם ילוו אותו במערכת הסברה ותעמולה- הוא נותר רעל. רעל שממית. חלק מהאנשים מיד, חלק לאחר זמן, בגוויעה איטית. אך הוא בסך הכל רק רעל.
בכוח הזכות
אך האיש בשלו. פה-הרס אינו בוש להכריז, גם עתה, שהתהליך לא הסתיים. מאות הנרצחים, המשפחות הבוכות, המפולת המדינית, כלום לא משפיע עליו. פרס מעמיד אותו כתהליך גורלי. או שישראל תעצור את הרכבת, או שנגיע, ח"ו, ליהודי האחרון? יש כבר אי- לגיטימציה, במקומות שונים, ברחבי העולם, לעצם קיומה של ישראל. ואפילו בבית ספר, בהרצליה, בלב המדינה, יכול מורה להכריז שלמדינת ישראל אין זכות קיום מוסרית. ויש לו על מי לסמוך. אם שר החוץ הישראלי טוען שתהליך אוסלו הוא מוסרי, הרי שממילא אין זכות קיום למדינה. הם עומדים זה מול זה, ולא זה בצד זה.
וכדאי להבין את התמונה הזו. את ההיבט המוסרי הזה. אם ההיסטוריה והצדק הטבעי הם שקובעים, הרי שאנחנו קדמנו לערבים בארץ ישראל. הם כבשו אותה רק לפני כ- 1400 שנה. (ונתעלם לרגע מרש"י הראשון בתורה) אם הכיבוש אינו מוסרי, הרי שהכובש הערבי חייב לפנות את השטחים שכבש בארץ לא לו, ולהחזיר אותה לבעליה. ואם הצדק הוא בצד אלו שהם החזקים והאחרונים בשטח- שלא לאמר שטחים- הרי שאנחנו פה. ושליטתנו ביש"ע, בבקעה ובגולן, היא ממושכת יותר מזו של הערבים. (שבעצם לא היו פה אף פעם ישות מדינית.. ) כך, שבכל זווית, כוחנית או מוסרית, צודקת או של ישיבה וחזקה, הצדק האנושי ולגבי האלוקי, זה ברור מאליו- הוא בצדנו. אם ברעם יושבת על אדמות בירעם הערבית, הרי שמבין הבתים מבצבצים חורבות בתי הכנסת של ברעם העתיקה. שילה שבה אל ימי המשכן היהודי ששכן בה. שכם היא עירו של יעקב, וחברון היא בעלת יוחסין יהודיים מאז אברהם אבינו והכתרת דוד המלך.
אכן, לחיים יש דינמיקה משלהם. בעולם הכוחני שאנו חיים בו אין די בכוח הזכות. וצריך לפעול גם בדרכים אחרות. יש הכרח ללוות את הצדק והמוסר גם בכוח. ונדמה שזו זכות מיוחדת של דורנו, דור התקומה, שאנו יכולים בכלל לשלב את כוח הזכות עם זכות הכוח. להפסיק להיות תלויים בחסד לאומים, שמעולם לא השפיע עלינו שפע, ולבטוח באלוקי ישראל. וה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום.
===================================
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.
אגב, האיש שהוא מדבר עליו היה נשיא ארצות הברית. איש שנבחר על ידי מיליוני אנשים. מסתבר שכולם טפשים, ביחס לפרס הגאון. אייזנהאור היה נשיא המעצמה העולמית. קודם לכך הוא פיקד על הפלישה לאירופה ועל צבאות בנות הברית שם. ועכשיו גם נמצאה התשובה לפשלות שהיו אז. אם המפקד העליון של כוחות הברית, לא הצליח לנסח את הפקודות הנכונות, ממילא לא יכלו לבצע אותן נכון. אבל, מה כולם מבינים לעומת האיש הדגול, שימון יודע הכל. חבל שלא נתנו לו לפקד על המלחמה בגרמנים. מסתבר שהוא סתם אומלל. עליו לפעול במדינונת קטנה, של 5 מיליון בלבד. ולא כראוי לו, לשלוט על 200 מיליון. איש מדהים פרס. היחיד בדורו ובעולמו.
ניסוי ברעל
אפשר להניח שחלק ממסוממי אוסלו הלכו שולל אחר תקוות לבם ופיתויי ראשי המחתרת. היו שחשבו שהם חכמים יותר מכו-לם. כאלה שהדמוקרטיה היא בשבילם לא דרך חיים אלא רק אמצעי להגשמת מאוויי לבם. רוצים, משתמשים. לא רוצים, משליכים. הכל לפי התועלת הנוכחית. ואנשי המחתרת עקפו את כל מנגנוני השלטון והגופים המוסמכים. הם יודעים יותר טוב מהעם ונבחריו, מה טוב להם לחיות הניסוי המסתובבות בממלכה. אגב, לא היה מזיק להם לראות את הסרט "כוכב הקופים". שם מתברר לנוסעים בחללית הזמן שהם נחתו בכוכב מוזר, הנשלט על ידי קופים אינטליגנטים. ושם בני אדם הם הניצודים והמשמשים לחיות שעשועים או לחיות ניסויים. ורק בהמשך מתברר להם שהם נחתו ב...כדור הארץ. (שעבר בינתיים מלחמה גרעינית).
יתכן והיו בין הנגררים במחתרת אוסלו, גם תמימים. אך היו גם רמאים, שידעו שכל ההבטחות שלהם, כל הדיבורים על חלונות בטחון, מרדפים חמים, חזרה ברגע שההסכמים יופרו,- הכל שקר. כל מטרתם היתה ליצור מצב שאין ממנו חזרה. הם רצו לכפות, בדרך אנטי דמוקרטית ומנוגדת לחוק, מציאות שנוחה להם. הם כשלו והכשילו. אבל, לפחות בעת הזאת, הם יכולים לחזור בהם. הניסוי בבני אדם- נכשל. התוצאות הן איומות. לכולם. אלא שהם מחזיקים באיוולתם. כמו כלב (זה רק ביטוי עממי ולא השוואת אנשים לבעלי חיים) השב אל קיאו. הכבוד האישי שלהם חשוב להם יותר מהמחיר שכל המזרח התיכון משלם. אוסלו היא רעל. גם אם יוסיפו לרעל צבע וטעם, הוא נותר רעל. גם אם ילוו אותו במערכת הסברה ותעמולה- הוא נותר רעל. רעל שממית. חלק מהאנשים מיד, חלק לאחר זמן, בגוויעה איטית. אך הוא בסך הכל רק רעל.
בכוח הזכות
אך האיש בשלו. פה-הרס אינו בוש להכריז, גם עתה, שהתהליך לא הסתיים. מאות הנרצחים, המשפחות הבוכות, המפולת המדינית, כלום לא משפיע עליו. פרס מעמיד אותו כתהליך גורלי. או שישראל תעצור את הרכבת, או שנגיע, ח"ו, ליהודי האחרון? יש כבר אי- לגיטימציה, במקומות שונים, ברחבי העולם, לעצם קיומה של ישראל. ואפילו בבית ספר, בהרצליה, בלב המדינה, יכול מורה להכריז שלמדינת ישראל אין זכות קיום מוסרית. ויש לו על מי לסמוך. אם שר החוץ הישראלי טוען שתהליך אוסלו הוא מוסרי, הרי שממילא אין זכות קיום למדינה. הם עומדים זה מול זה, ולא זה בצד זה.
וכדאי להבין את התמונה הזו. את ההיבט המוסרי הזה. אם ההיסטוריה והצדק הטבעי הם שקובעים, הרי שאנחנו קדמנו לערבים בארץ ישראל. הם כבשו אותה רק לפני כ- 1400 שנה. (ונתעלם לרגע מרש"י הראשון בתורה) אם הכיבוש אינו מוסרי, הרי שהכובש הערבי חייב לפנות את השטחים שכבש בארץ לא לו, ולהחזיר אותה לבעליה. ואם הצדק הוא בצד אלו שהם החזקים והאחרונים בשטח- שלא לאמר שטחים- הרי שאנחנו פה. ושליטתנו ביש"ע, בבקעה ובגולן, היא ממושכת יותר מזו של הערבים. (שבעצם לא היו פה אף פעם ישות מדינית.. ) כך, שבכל זווית, כוחנית או מוסרית, צודקת או של ישיבה וחזקה, הצדק האנושי ולגבי האלוקי, זה ברור מאליו- הוא בצדנו. אם ברעם יושבת על אדמות בירעם הערבית, הרי שמבין הבתים מבצבצים חורבות בתי הכנסת של ברעם העתיקה. שילה שבה אל ימי המשכן היהודי ששכן בה. שכם היא עירו של יעקב, וחברון היא בעלת יוחסין יהודיים מאז אברהם אבינו והכתרת דוד המלך.
אכן, לחיים יש דינמיקה משלהם. בעולם הכוחני שאנו חיים בו אין די בכוח הזכות. וצריך לפעול גם בדרכים אחרות. יש הכרח ללוות את הצדק והמוסר גם בכוח. ונדמה שזו זכות מיוחדת של דורנו, דור התקומה, שאנו יכולים בכלל לשלב את כוח הזכות עם זכות הכוח. להפסיק להיות תלויים בחסד לאומים, שמעולם לא השפיע עלינו שפע, ולבטוח באלוקי ישראל. וה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום.
===================================
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.