לא היתה גדר שחצצה בין נועה אלון הי"ד, לבין הכביש שממנו פרץ הרוצח צמא הדם. גם על גל הקטנה לא היתה חומת מגן או אפילו שכפ"ץ קטנטן. וכי לכמה חומר קרמי זקוקה ילדה בת 5. אבל מה שהיה שם, בגבעה הצרפתית, היו עמודי פלדה מאסיבית. הם נשתלו שם, מכוערים אם גם צבועים, מכיוון שפעם היה שם פיגוע של דריסה.
ועשו יציקות חזקות נגד המכוניות הדורסות. נו, אז הפעם לא דרסו. לא בגלל העמודים אלא בגלל המחשבה היוצרת- מוות שמצאה דרך אחרת להרוג יהודים. גם רמי צדקיהו הי"ד, בסתם רחוב ירושלמי, נרצח בלי שיחידת המאבטחים המיוחדת של משרד התחבורה בדקה את הנוסעים. אבל, המוט המיוחד החוצץ בין הנהג לנוסעים, פרי מוח יוצר מיגון, בגלל המחבל מקו 300, היה בודאי במקומו. הוא לא עזר הפעם בפיגוע שלא חזר על עצמו. ועכשיו גם נשמע ויכוחים מייגעים אם הרוצח באיתמר, נכנס מהקטע המגודר, או שהוא חתך 7 שניות על פי תחקיר החדירה בבית אל או במקום אחר - את הגדר במספריים.
התעלמות מן העיקר
איבדנו את הפרופורציות. השבלונה המחשבתית השתלטה על השכל וההגיון. כל פיגוע, מוסיף עוד מאבטחים. כל ירי מביא לביצורים ועמדות נוספות. כל חדירה לעיבוי של עוד גדר ועוד גדר. מילות המפתח הן מיגון ואבטחה. נוסיף שכבות מיגון ונהפוך יותר ויותר מסורבלים. כל רכב ימוגן. כל אדם יחבוש קסדה ואפודי מגן - רגילים, קרמיים או מקורי עכביש בבטן עז- שיחולקו על פי קטעי כביש מסוכנים יותר ופחות. הרכב הממוגן, אגב, משקלו יגדל ומהירותו תפחת. זה בודאי גם מניע את הכלכלה. צפיפות בכבישים המחייבת סלילת כבישים חדשים. שחיקת צמיגים ותוספת דלק. החום ברכב הסגור יפעיל יותר מזגנים. מי אמר שהאינתיפאדה רק מביאה נזקים.
ישראלי ממוצע עובר כעשר בדיקות גופניות. בכניסה לבנק ולבית הקפה, לביטוח הלאומי או לחתונה. בכל משרד ממשלתי עדר של אנשי בטחון בוחן את הנכנס במבטים מביכים. שגעון אמיתי. לגבי האקדח האישי, זה נתון לגחמה הרגעית של איש הבטחון. או שהוא שואל לעצם המצאותו של הכלי המסוכן, או שהוא מעביר מכשיר מצפצף סנטימטר אחרי סנטימטר על הגוף. וזה לפני השער המצפצף. יש מקומות שאתה נדרש להפקידו. פרוצדורה מסודרת וממוסמכת, שמתמשכת רגעים ארוכים כי בינתיים צריך לבדוק אנשים שנכנסים. (מי שיוצא, יכול לסחוב עמו מחשב, בלי שיופרע, כמובן. כי הוא לא סיכון בטחוני, הוא סתם גנב חכם.) יש מקומות שאתה נכנס עם נשק. אגב, לשאלה התמימה למה צריך בכלל להפקיד נשק, אם הרישוי שלו מסודר- טרם קיבלתי תשובה הגיונית אחת.
הבעיה היא בראש
קו בר- לב, השתלט בקונצפציה שלו על הראש החושב היהודי. הוא רוסק בתעלת סואץ. אבל המבקר החריף ביותר שלו, האלוף אריאל שרון, חוזר ומקים אותו בלבה של הארץ. ומה שחמור יותר מכך, הקו משתלט על הקבעון חסר ההגיון המלחמתי שלנו. המשאבים שלנו, החשיבה המבצעית, טובי המוחות היוצרים, כולם מתמקדים בתפיסה המתגוננת. בתסריטים לפיגועים, בניתוח הפיגועים שהיו ובנסיון להבין את מגמות הרצח של האויב. כשהתשובה מונחת קרוב, ורק "הושט היד וגע" בה. והיא כל כך פשוטה. שהאויב יהיה שקוע בניתוח כוונותינו, שהוא יטריד את מוחו וזמנו בשאלה: איך, מתי ומהיכן יגיח צה"ל. בבודדת או בצרור, במסתערב או בטנקים, האם היה זה טיל ממטוס או רק פגז.
כבר משה רבנו הגדיר את ביטוי העוצמה ב"במחנים אם במבצרים". זה אינו נתון גיאוגרפי. גם לא פיזי- מבני. זו גישה עמוקה יותר של תחושת עוצמה והכרה עצמית. בגן חיות אנו כולאים את הקופים כדי שלא יברחו. את הברדלס, כדי שהוא לא יפגע בנו. הגדר שומרת על האדם מפני החיה הטורפת, ולכן היא שכלואה בכרוב. הסוהר הוא זה שקובע אם ומתי יצא האסיר מבין הסורגים. אף ששניהם נתונים מעבר לגדר. הגידור, הוא שמגן על החברה מפני המתנכלים לה.
תשתית הטרור
צריך לטפל בתשתית הטרור. בחומרה, בקשיחות וללא פשרות. אבל, צריך ראשית לכל, להגדיר אותה. לסמן את מיקומה. תשתית הטרור נמצאת ברוממה, בתקשורת. באלו הנוטעים בערבים מחשבה שיש להם סיכויים בדרך הטרור. תשתית הטרור מסתמכת על התעמולה השיטתית ההופכת את ערי יש"ע, בהן יושבים ערבים, לערים פלשטינאיות. הטרור נתלה בשטויות שפולטים א.ב.ג ובעיקר, חטא יהושע ו(חסר) עוז עמוס. הטרור פורח על תשתית ה"שטחים" שמחדירים עורכי העיתונים ושדרני התקשורת האלקטרונית. המש"תפים הישראלים מזינים את החשיבה המעוותת שככל שיירצחו יותר ישראלים, היהודים יברחו יותר מהר מארצם שלהם. תשתית הטרור נסמכת על הגדר שחצתה את לבם של ישראלים. גדר החוצצת בין ההיסטוריה והזכויות שלהם, לבין העכשוויזם שהם מנופפים בו. הטרור פורח בערוגות של העשבים השוטים המלינים על היחס שהם מקבלים מעמיתיהם בעולם, כשהם עצמם שתלו שם את זרעי השנאה. התשתית אינה פיזית. היא ערכית ומחשבתית. את המלחמה צריך לנהל בחזית הזאת. בשורשים וביסודות.
=============================
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.
ועשו יציקות חזקות נגד המכוניות הדורסות. נו, אז הפעם לא דרסו. לא בגלל העמודים אלא בגלל המחשבה היוצרת- מוות שמצאה דרך אחרת להרוג יהודים. גם רמי צדקיהו הי"ד, בסתם רחוב ירושלמי, נרצח בלי שיחידת המאבטחים המיוחדת של משרד התחבורה בדקה את הנוסעים. אבל, המוט המיוחד החוצץ בין הנהג לנוסעים, פרי מוח יוצר מיגון, בגלל המחבל מקו 300, היה בודאי במקומו. הוא לא עזר הפעם בפיגוע שלא חזר על עצמו. ועכשיו גם נשמע ויכוחים מייגעים אם הרוצח באיתמר, נכנס מהקטע המגודר, או שהוא חתך 7 שניות על פי תחקיר החדירה בבית אל או במקום אחר - את הגדר במספריים.
התעלמות מן העיקר
איבדנו את הפרופורציות. השבלונה המחשבתית השתלטה על השכל וההגיון. כל פיגוע, מוסיף עוד מאבטחים. כל ירי מביא לביצורים ועמדות נוספות. כל חדירה לעיבוי של עוד גדר ועוד גדר. מילות המפתח הן מיגון ואבטחה. נוסיף שכבות מיגון ונהפוך יותר ויותר מסורבלים. כל רכב ימוגן. כל אדם יחבוש קסדה ואפודי מגן - רגילים, קרמיים או מקורי עכביש בבטן עז- שיחולקו על פי קטעי כביש מסוכנים יותר ופחות. הרכב הממוגן, אגב, משקלו יגדל ומהירותו תפחת. זה בודאי גם מניע את הכלכלה. צפיפות בכבישים המחייבת סלילת כבישים חדשים. שחיקת צמיגים ותוספת דלק. החום ברכב הסגור יפעיל יותר מזגנים. מי אמר שהאינתיפאדה רק מביאה נזקים.
ישראלי ממוצע עובר כעשר בדיקות גופניות. בכניסה לבנק ולבית הקפה, לביטוח הלאומי או לחתונה. בכל משרד ממשלתי עדר של אנשי בטחון בוחן את הנכנס במבטים מביכים. שגעון אמיתי. לגבי האקדח האישי, זה נתון לגחמה הרגעית של איש הבטחון. או שהוא שואל לעצם המצאותו של הכלי המסוכן, או שהוא מעביר מכשיר מצפצף סנטימטר אחרי סנטימטר על הגוף. וזה לפני השער המצפצף. יש מקומות שאתה נדרש להפקידו. פרוצדורה מסודרת וממוסמכת, שמתמשכת רגעים ארוכים כי בינתיים צריך לבדוק אנשים שנכנסים. (מי שיוצא, יכול לסחוב עמו מחשב, בלי שיופרע, כמובן. כי הוא לא סיכון בטחוני, הוא סתם גנב חכם.) יש מקומות שאתה נכנס עם נשק. אגב, לשאלה התמימה למה צריך בכלל להפקיד נשק, אם הרישוי שלו מסודר- טרם קיבלתי תשובה הגיונית אחת.
הבעיה היא בראש
קו בר- לב, השתלט בקונצפציה שלו על הראש החושב היהודי. הוא רוסק בתעלת סואץ. אבל המבקר החריף ביותר שלו, האלוף אריאל שרון, חוזר ומקים אותו בלבה של הארץ. ומה שחמור יותר מכך, הקו משתלט על הקבעון חסר ההגיון המלחמתי שלנו. המשאבים שלנו, החשיבה המבצעית, טובי המוחות היוצרים, כולם מתמקדים בתפיסה המתגוננת. בתסריטים לפיגועים, בניתוח הפיגועים שהיו ובנסיון להבין את מגמות הרצח של האויב. כשהתשובה מונחת קרוב, ורק "הושט היד וגע" בה. והיא כל כך פשוטה. שהאויב יהיה שקוע בניתוח כוונותינו, שהוא יטריד את מוחו וזמנו בשאלה: איך, מתי ומהיכן יגיח צה"ל. בבודדת או בצרור, במסתערב או בטנקים, האם היה זה טיל ממטוס או רק פגז.
כבר משה רבנו הגדיר את ביטוי העוצמה ב"במחנים אם במבצרים". זה אינו נתון גיאוגרפי. גם לא פיזי- מבני. זו גישה עמוקה יותר של תחושת עוצמה והכרה עצמית. בגן חיות אנו כולאים את הקופים כדי שלא יברחו. את הברדלס, כדי שהוא לא יפגע בנו. הגדר שומרת על האדם מפני החיה הטורפת, ולכן היא שכלואה בכרוב. הסוהר הוא זה שקובע אם ומתי יצא האסיר מבין הסורגים. אף ששניהם נתונים מעבר לגדר. הגידור, הוא שמגן על החברה מפני המתנכלים לה.
תשתית הטרור
צריך לטפל בתשתית הטרור. בחומרה, בקשיחות וללא פשרות. אבל, צריך ראשית לכל, להגדיר אותה. לסמן את מיקומה. תשתית הטרור נמצאת ברוממה, בתקשורת. באלו הנוטעים בערבים מחשבה שיש להם סיכויים בדרך הטרור. תשתית הטרור מסתמכת על התעמולה השיטתית ההופכת את ערי יש"ע, בהן יושבים ערבים, לערים פלשטינאיות. הטרור נתלה בשטויות שפולטים א.ב.ג ובעיקר, חטא יהושע ו(חסר) עוז עמוס. הטרור פורח על תשתית ה"שטחים" שמחדירים עורכי העיתונים ושדרני התקשורת האלקטרונית. המש"תפים הישראלים מזינים את החשיבה המעוותת שככל שיירצחו יותר ישראלים, היהודים יברחו יותר מהר מארצם שלהם. תשתית הטרור נסמכת על הגדר שחצתה את לבם של ישראלים. גדר החוצצת בין ההיסטוריה והזכויות שלהם, לבין העכשוויזם שהם מנופפים בו. הטרור פורח בערוגות של העשבים השוטים המלינים על היחס שהם מקבלים מעמיתיהם בעולם, כשהם עצמם שתלו שם את זרעי השנאה. התשתית אינה פיזית. היא ערכית ומחשבתית. את המלחמה צריך לנהל בחזית הזאת. בשורשים וביסודות.
=============================
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.