כל מנהיג יהודי, צריך ללמוד ממשה דרך ההנהגה. מחשבתו של משה היתה כיצד להיטיב לעם, ולא איך להרבות רכוש וכבוד. בפרשת מטות, הקב"ה הודיע לו שלא ימות, לפני שינקום את נקמת ישראל. "נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים, אחר תאסף אל עמיך" (במדבר לא, ב). אדם אחר במקומו, היה מנסה לדחות את המלחמה. כך ירויח עוד תקופת חיים, להשאר במעמדו ותפקידו. אולם משה רבינו יצא מיד בשמחה למלחמה, ולא איחר מלהשיב כבוד ישראל.
ממשלה חפצה תמיד, להרויח כמה שיותר. מעולם בהיסטוריה לא נשמע, שמנהיג יאמר לאזרחיו לא להביא כסף. חוץ, ממשה רבינו. יהודים הביאו ברצון נדבתם למשכן, כשמשה עצר בעדם. כשאמרו לו שיש כבר כסף מספיק, הודיע:
"ויצו משה, ויעבירו קול במחנה לאמר: איש ואשה, אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש! ויכלא העם מהביא". (שמות לו, ו).
בפרשתנו, כשנודע לו שהוא עומד למות, דאגתו הראשונה היא על העם. הוא מבקש מה', שלא ישאיר את אותם כצאן ללא רועה.
כבר בחיי משה, מתקיים טקס חילופי ההנהגה. כדי למנוע בעתיד טענות, על זכותו של יהושוע לשלטון. כולם רואים שמשה מאציל את הסמכות ליהושוע, ומוסר לו בעין יפה את התפקיד. למשה לא מפריע איבוד הסמכות, העיקר הוא רק טובת העם!
גם הסמכות התורנית העליונה נמסרת, ומשה מלמד את יהושוע תורה ועושהו ככלי מלא וגדוש בחכמה. (רש"י במדבר כז, כג).
בגמרא (בבא בתרא עה.) מסופר, על טקס העברת השלטון. כל העם צפה במשה ויהושוע, וראה את פניהם. פני משה בוערות כפני החמה, ופניו של יהושוע האירו אור נפלא כלבנה. כשם שהשמש משפיעה את אורה על הלבנה, כך משה השפיע את אור תורתו ליהושוע.
הגמרא מספרת, שזקני העדה הצטערו מאד. הם אמרו: "אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה".
דברי הגמרא, טעונים הסבר. ממה התביישו הזקנים? מדוע הבושה היתה דוקא לזקנים, ולא לצעירים?
החיד"א (על מסכת אבות), כותב רעיון מענין. כשאנשים צעירים רואים אדם מבוגר שהגיע למעלה מיוחדת, הם מתפעלים מכך מאד. הם בטוחים שבודאי גם בילדותו היה אדם מיוחד, כשם שהוא עולה על כולם בזקנותו. קשה לצעירים לדמיין, שאדם מיוחד זה היה בצעירותו משתובב בחצר. קשה להם לדמיין את עצמם, באותו מצב שהוא היה בצעירותו. ממילא גם אין להם שאיפות להיות בעתיד כמוהו, כיון שנראה להם שתמיד היה שונה ומיוחד.
אך הזקנים שבדור, שהכירו אותו בילדותו, יודעים את האמת. הוא נולד כילד בין כל הילדים, ועמל קשות להגיע למקום שהגיע. הוא לא נולד אחרת מכולם, אלא רק התאמץ ועבד קשה יותר מחביריו. הם יודעים גם, שאילו היו עמלים כמוהו, היו גם הם יכולים להיות כמותו.
כך גם, קרה עם משה. כולם ראו את פני משה כחמה, ויהושוע כלבנה. הצעירים סברו שכך היא דרך הטבע, משה נולד כאדם מיוחד מכולם, ולכן יהושוע פחות ממנו. יהושוע נולד כאדם מיוחד משאר הזקנים, ולכן שאר הזקנים פחותים אף ממנו.
אולם הזקנים ידעו את האמת, שמשה ויהושוע נולדו כתינוקות רגילים. כל מה שהגיעו, היה בזכות עמל עצום ויגיעה בתורה ובתיקון המידות. אילו היה יהושוע מתאמץ כמשה, גם פניו היו כחמה. אילו הם היו עמלים כיהושוע, גם פניהם היו כלבנה. אוי לאותה בושה, ולאותה כלימה.
בושה נוראה זו תהיה נחלת כל אחד מאיתנו, ביום שנגיע לעולם הבא. כשנראה את חברינו מגיעים למדרגות גבוהות מאתנו, בגלל שהתאמצו במקום שאנחנו התעצלנו.
הבה וננסה לנצל את ימי חיינו, לעמול בהם כראוי בעבודת בוראנו!
==================================
הרב משה ברגמן הוא שליח מישראל בקהילה הדתית הציונית סאן פאולו .
ממשלה חפצה תמיד, להרויח כמה שיותר. מעולם בהיסטוריה לא נשמע, שמנהיג יאמר לאזרחיו לא להביא כסף. חוץ, ממשה רבינו. יהודים הביאו ברצון נדבתם למשכן, כשמשה עצר בעדם. כשאמרו לו שיש כבר כסף מספיק, הודיע:
"ויצו משה, ויעבירו קול במחנה לאמר: איש ואשה, אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש! ויכלא העם מהביא". (שמות לו, ו).
בפרשתנו, כשנודע לו שהוא עומד למות, דאגתו הראשונה היא על העם. הוא מבקש מה', שלא ישאיר את אותם כצאן ללא רועה.
כבר בחיי משה, מתקיים טקס חילופי ההנהגה. כדי למנוע בעתיד טענות, על זכותו של יהושוע לשלטון. כולם רואים שמשה מאציל את הסמכות ליהושוע, ומוסר לו בעין יפה את התפקיד. למשה לא מפריע איבוד הסמכות, העיקר הוא רק טובת העם!
גם הסמכות התורנית העליונה נמסרת, ומשה מלמד את יהושוע תורה ועושהו ככלי מלא וגדוש בחכמה. (רש"י במדבר כז, כג).
בגמרא (בבא בתרא עה.) מסופר, על טקס העברת השלטון. כל העם צפה במשה ויהושוע, וראה את פניהם. פני משה בוערות כפני החמה, ופניו של יהושוע האירו אור נפלא כלבנה. כשם שהשמש משפיעה את אורה על הלבנה, כך משה השפיע את אור תורתו ליהושוע.
הגמרא מספרת, שזקני העדה הצטערו מאד. הם אמרו: "אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה".
דברי הגמרא, טעונים הסבר. ממה התביישו הזקנים? מדוע הבושה היתה דוקא לזקנים, ולא לצעירים?
החיד"א (על מסכת אבות), כותב רעיון מענין. כשאנשים צעירים רואים אדם מבוגר שהגיע למעלה מיוחדת, הם מתפעלים מכך מאד. הם בטוחים שבודאי גם בילדותו היה אדם מיוחד, כשם שהוא עולה על כולם בזקנותו. קשה לצעירים לדמיין, שאדם מיוחד זה היה בצעירותו משתובב בחצר. קשה להם לדמיין את עצמם, באותו מצב שהוא היה בצעירותו. ממילא גם אין להם שאיפות להיות בעתיד כמוהו, כיון שנראה להם שתמיד היה שונה ומיוחד.
אך הזקנים שבדור, שהכירו אותו בילדותו, יודעים את האמת. הוא נולד כילד בין כל הילדים, ועמל קשות להגיע למקום שהגיע. הוא לא נולד אחרת מכולם, אלא רק התאמץ ועבד קשה יותר מחביריו. הם יודעים גם, שאילו היו עמלים כמוהו, היו גם הם יכולים להיות כמותו.
כך גם, קרה עם משה. כולם ראו את פני משה כחמה, ויהושוע כלבנה. הצעירים סברו שכך היא דרך הטבע, משה נולד כאדם מיוחד מכולם, ולכן יהושוע פחות ממנו. יהושוע נולד כאדם מיוחד משאר הזקנים, ולכן שאר הזקנים פחותים אף ממנו.
אולם הזקנים ידעו את האמת, שמשה ויהושוע נולדו כתינוקות רגילים. כל מה שהגיעו, היה בזכות עמל עצום ויגיעה בתורה ובתיקון המידות. אילו היה יהושוע מתאמץ כמשה, גם פניו היו כחמה. אילו הם היו עמלים כיהושוע, גם פניהם היו כלבנה. אוי לאותה בושה, ולאותה כלימה.
בושה נוראה זו תהיה נחלת כל אחד מאיתנו, ביום שנגיע לעולם הבא. כשנראה את חברינו מגיעים למדרגות גבוהות מאתנו, בגלל שהתאמצו במקום שאנחנו התעצלנו.
הבה וננסה לנצל את ימי חיינו, לעמול בהם כראוי בעבודת בוראנו!
==================================
הרב משה ברגמן הוא שליח מישראל בקהילה הדתית הציונית סאן פאולו .