בין כל אירועי הטרור הנוראים שאנו עוברים בשבועות האחרונים מצאו בני דודינו השמאלנים מתל אביב זמן להתכנס ולשמוע לקח מפיו של אחד ממאורות הדור, הסופר א.ב. יהושע. וכך אמר האיש הדגול "הפלסטינאים נמצאים היום במצב טירופי שמזכיר את זה שבו נמצא העם הגרמני בתקופת הנאצים. הפלסטינאים הם לא הראשונים שהעם היהודי גרם להם לטירוף הדעת. זה לא העם הראשון שהכנסנו לטירופים, ראינו כבר מה קרה עם הגרמנים." (ההדגשות שלי נ.ש.)
אם לשחזר את הרעיון הכללי כפי שהובע בציטוט דלעיל ובכמה הסברים נוספים, הפטנט הוא כזה: לעם היהודי יש מין תכונה מיוחדת של התעלקות והידבקות לעמים אחרים, התעלקנו על הגרמנים, נדבקנו לפלסטינאים, וזה מה שגורם להם לרצוח אותנו מרוב עצבים.
זה מדהים. דברי ההבל והבלע הללו מהממים הן ברמת ההבל והן ברמת הבלע. מדהים לראות אדם המעלה ברבים תיאוריה גזענית ואנטישמית כל כך, שהיא גם מופרכת מן הבחינה ההיסטורית. הרי תורת הגזע הנאצית היא שיא האינטיליגנציה והמדע ליד אוסף השטויות של יהושע. עוד יותר מדהים לשמוע כי ציבור הבהמות הבולשביקיות שהיה עד להופעתו של הגזען הנאלח הזה לא קם, לא הגיב ולא מחה. הייל יהושע.
אבל לא כל כך חשוב מה אומר א.ב. יהושע, מה אומרים עוז וגרוסמן,או מה אומר מנדלה מוכר ספרים כזה או אחר. החשוב הוא להבין את המצב בו אנו נמצאים ואת האיומים העומדים בפנינו. בנושא הזה יש באמת קצת מקום למחשבה, ואם בספקולציות היסטוריות עסקינן, הנה התיאוריה שלי.
יש, אכן, משהו משותף בין האנטישמיות הגרמנית והמלחמה הפלסטינאית. בשני המקרים מדובר על שנאה בונת זהות. מי שמכיר את תולדותיה המדיניות והתרבותיות של גרמניה בעת החדשה יודע כי שאלת הזהות הגרמנית ומציאת המכנה המשותף באוסף הערים והנסיכויות מהן הורכבה המדינה הגרמנית היתה שאלה קריטית שהעסיקה את טובי המוחות. זה היה כר פורה לפריחת האנטישמיות, מפני שזו סיפקה קריטריון זול ופשוט לגרמניות - לא צריך להבין את קאנט, לא צריך לשנן את גיתה, מספיק לשנוא יהודים כדי להיות גרמני טוב. אין קל משנאת הזר ליצירת זהות עצמית.
קל להבחין בדמיון אצל הפלסטינאים. אם להיות כנים, אין יותר מדי תוכן תרבותי המגדיר את מרחב הזהות הפלסטיני. בלי לשפוט את החלטתה של קבוצת אנשים להגדיר עצמה כעם ולהאבק על זכויות, גם עיור יכול להבחין בכך שהפלסטינאים יוצרים זהות דרך המאבק הרצחני שלהם. זה מה שהופך את שנאתם לנו לדבר כל כך מר ומורעל - אין להם משהו אחר. אין להם סופרים, אין משוררים, אין להם היסטוריה ולא תרומה למדע או לטכנולוגיה. כל מה שיש להם להנחיל לבניהם הוא מיתוס הפדאין, מאבו ג'ילדה עד השהידים. שנאה, רצח, טבח. באין דבר אחר, גם זו תרבות ועצמיות.
אבל אם כבר מזכירים את המושג של שנאה בונת זהות, אסור לשכוח את השמאל הישראלי. אינני מתכוין כאן לשמאל במובן המקובל, אין לזה קשר (אף שיש קורלציה) לשאלת גבולות המדינה. מה שקוראים בישראל שמאל הוא המשכו של אותו ניואנס בתנועה הציונית שרצה להקים עם חדש בארץ חדשה. אוסף אנשים שרצו להתנתק מן המורשת התרבותית היהודית ולהעמיד משהו חדש. מה? זאת לא ידעו בבירור. היה סוציאליזם מפאיניקי, היה פשיזם רביזיוניסטי והיה אף הרעיון האבסורדי של הכנעניות, של חיבור אל מורשת היבוסים והחתים. העיקר להתנתק. העיקר להעמיד משהו חדש.
הטרגדיה שאנו עומדים בפניה היום, לאחר קריסת האידאולוגיות, מקורה בכך שהשמאל הישראלי מצא לו שיטה חדשה להגדרת זהותו: שנאת ישראל. שנאת היהודי, שנאת המתנחל, שנאת הדתי. השנאה הטורפנית והחייתית הזו הפכה ממש לסמל המסחרי של השמאל הקיצוני בארץ. השאלה המרכזית העומדת בפני הציבור שלנו, בעיני, היא לגבי השותפות: האם אנו ממשיכים להתיחס לקבוצה הזו כאל אחינו האבודים או מוציאים את שלש מאות השופרות מהארון ומנתקים את היחסים. אף שאינני מסתיר את רגשותי בנושא, זה כנראה עדיין חומר למחשבה.
================================
ד"ר נדב שנרב הוא ד"ר לפיזיקה.
אם לשחזר את הרעיון הכללי כפי שהובע בציטוט דלעיל ובכמה הסברים נוספים, הפטנט הוא כזה: לעם היהודי יש מין תכונה מיוחדת של התעלקות והידבקות לעמים אחרים, התעלקנו על הגרמנים, נדבקנו לפלסטינאים, וזה מה שגורם להם לרצוח אותנו מרוב עצבים.
זה מדהים. דברי ההבל והבלע הללו מהממים הן ברמת ההבל והן ברמת הבלע. מדהים לראות אדם המעלה ברבים תיאוריה גזענית ואנטישמית כל כך, שהיא גם מופרכת מן הבחינה ההיסטורית. הרי תורת הגזע הנאצית היא שיא האינטיליגנציה והמדע ליד אוסף השטויות של יהושע. עוד יותר מדהים לשמוע כי ציבור הבהמות הבולשביקיות שהיה עד להופעתו של הגזען הנאלח הזה לא קם, לא הגיב ולא מחה. הייל יהושע.
אבל לא כל כך חשוב מה אומר א.ב. יהושע, מה אומרים עוז וגרוסמן,או מה אומר מנדלה מוכר ספרים כזה או אחר. החשוב הוא להבין את המצב בו אנו נמצאים ואת האיומים העומדים בפנינו. בנושא הזה יש באמת קצת מקום למחשבה, ואם בספקולציות היסטוריות עסקינן, הנה התיאוריה שלי.
יש, אכן, משהו משותף בין האנטישמיות הגרמנית והמלחמה הפלסטינאית. בשני המקרים מדובר על שנאה בונת זהות. מי שמכיר את תולדותיה המדיניות והתרבותיות של גרמניה בעת החדשה יודע כי שאלת הזהות הגרמנית ומציאת המכנה המשותף באוסף הערים והנסיכויות מהן הורכבה המדינה הגרמנית היתה שאלה קריטית שהעסיקה את טובי המוחות. זה היה כר פורה לפריחת האנטישמיות, מפני שזו סיפקה קריטריון זול ופשוט לגרמניות - לא צריך להבין את קאנט, לא צריך לשנן את גיתה, מספיק לשנוא יהודים כדי להיות גרמני טוב. אין קל משנאת הזר ליצירת זהות עצמית.
קל להבחין בדמיון אצל הפלסטינאים. אם להיות כנים, אין יותר מדי תוכן תרבותי המגדיר את מרחב הזהות הפלסטיני. בלי לשפוט את החלטתה של קבוצת אנשים להגדיר עצמה כעם ולהאבק על זכויות, גם עיור יכול להבחין בכך שהפלסטינאים יוצרים זהות דרך המאבק הרצחני שלהם. זה מה שהופך את שנאתם לנו לדבר כל כך מר ומורעל - אין להם משהו אחר. אין להם סופרים, אין משוררים, אין להם היסטוריה ולא תרומה למדע או לטכנולוגיה. כל מה שיש להם להנחיל לבניהם הוא מיתוס הפדאין, מאבו ג'ילדה עד השהידים. שנאה, רצח, טבח. באין דבר אחר, גם זו תרבות ועצמיות.
אבל אם כבר מזכירים את המושג של שנאה בונת זהות, אסור לשכוח את השמאל הישראלי. אינני מתכוין כאן לשמאל במובן המקובל, אין לזה קשר (אף שיש קורלציה) לשאלת גבולות המדינה. מה שקוראים בישראל שמאל הוא המשכו של אותו ניואנס בתנועה הציונית שרצה להקים עם חדש בארץ חדשה. אוסף אנשים שרצו להתנתק מן המורשת התרבותית היהודית ולהעמיד משהו חדש. מה? זאת לא ידעו בבירור. היה סוציאליזם מפאיניקי, היה פשיזם רביזיוניסטי והיה אף הרעיון האבסורדי של הכנעניות, של חיבור אל מורשת היבוסים והחתים. העיקר להתנתק. העיקר להעמיד משהו חדש.
הטרגדיה שאנו עומדים בפניה היום, לאחר קריסת האידאולוגיות, מקורה בכך שהשמאל הישראלי מצא לו שיטה חדשה להגדרת זהותו: שנאת ישראל. שנאת היהודי, שנאת המתנחל, שנאת הדתי. השנאה הטורפנית והחייתית הזו הפכה ממש לסמל המסחרי של השמאל הקיצוני בארץ. השאלה המרכזית העומדת בפני הציבור שלנו, בעיני, היא לגבי השותפות: האם אנו ממשיכים להתיחס לקבוצה הזו כאל אחינו האבודים או מוציאים את שלש מאות השופרות מהארון ומנתקים את היחסים. אף שאינני מסתיר את רגשותי בנושא, זה כנראה עדיין חומר למחשבה.
================================
ד"ר נדב שנרב הוא ד"ר לפיזיקה.