תם המסע הגדול בן ארבעים השנה בנתיבות המדבר, ודור חדש דור כובשי כנען ניצב בערבות מואב על ירדן יריחו ופניו נשואות לכיבוש ארץ ישראל. עתה הגיעה העת לחלוף משמרות בהנהגה. ומשה רבנו אשר "רץ לפני בני ישראל כסוס במדבר" מצטווה על ידי רבון העולמים: "עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל. וראית אותה ונאספת אל עמיך גם אתה, כאשר נאסף אהרון אחיך" (במדבר כ"ו, יב-יג).
בפרשת "ואתחנן" נווכח לדעת, כי משה אינו משלים עם רוע הגזרה ומתחנן: "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן" (דברים ג', כה), אבל מפרשתנו אנו למדים, כי עוד לפני צרתו האישית מטרידה את משה השאלה הלאומית: מי ימלא את מקומו בהנהגת האומה, והוא פונה לרבונו של עולם ומבקש: "יפקד ה' א-לוהי הרוחות לכל בשר, איש על העדה" (כ"ז, טז).יפה מציין רש"י בעקבות 'הספרי', כי עצם העובדה שמשה אינו ממתין למינוי יורש לאחר מותו, אלא פונה ביוזמתו ומבקש למנות לו ממלא מקום עוד בחייו, נזקפת לזכותו, ויש בה הדרכה נאותה לכל מנהיג ציבור: "להודיע שיבחם של צדיקים שכשהם נפטרים מן העולם, מניחים צרכי עצמם ועוסקים בצרכי ציבור".
אחרי!
ברם משה אינו מסתפק בעצם הבקשה למינוי "איש על העדה", אלא מוצא לנכון להבהיר ולפרט מהן התכונות הנדרשות לאיש זה: "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה" (כ"ז, יז).
'הספרי' מדקדק במילה "לפניהם" וכותב: "לא כדרך שאחרים עושים, שהם משלחים חיילות והם באים לבסוף, אלא 'אשר יצא לפניהם' בראש. 'ואשר יבוא לפניהם' - בראש."
בשעתו כתב מו"ר הרב משה צבי נריה זצ"ל, שסיסמת הקרב של צה"ל: "אחרי!" כאן מקורה, אלא יש להדגיש שאין זו רק סיסמא היפה למפקדי צבא, הנדרשים לצאת לפני חייליהם לעת קרב, אלא הדרכה מחייבת גם למנהיגות האזרחית הנתבעת לבוא לפני העם, בכל תחומי החיים, ולהיות דוגמא אישית במערכות המשפט, החברה והכלכלה.
מי שאינו מיישם בעצמו את הדברים שהוא תובע מאחרים, מאבד את זכותו המוסרית להיות מנהיג ציבור, ומנהיגותו הינה מזויפת מתוכה.
אלא שלאור זאת, יש להתבונן בהמשך דברי משה: "ואשר יוציאם ואשר יביאם", האין כאן כפילות מיותרת? 'הספרי' פירש אמנם: " ' אשר יוציאם ואשר יביאם' בזכויותיו". אך אינו מבהיר כיצד נלמד רעיון זה מלשון הכתוב. דומה כי משה מבקש להדגיש, שאין מנהיג ציבור יכול להסתפק בדוגמא אישית, בחינת "אשר יצא לפניהם", מתוך תקווה שהציבור יבוא מאליו בעקבותיו, אלא עליו לשקוד ולגבש את הכלים למשיכת הציבור אחריו, שאם לא כן עלול הוא לרוץ מהר מידי קדימה ולהותיר את העם הרחק מאחריו.
זכורני, כי בעת הקמת 'גוש אמונים' קיימנו דיונים רבים בשאלה, מה עלינו לעשות כדי להיות 'חלוצים' ולא 'פורשים'. היה ברור לנו כי פריצת הדרך להתיישבות ברחבי יש"ע מחייבת מנהיגות חלוצית מגשימה, הקוראת "אחרי", אך עם זאת ידענו, כי לא די בכך, ואם לא נצליח ליצור אווירה ציבורית אוהדת ולמשוך חוגים רחבים בעקבותינו, עלולים אנו להיות 'פורשים' המנותקים מן הציבור, ולפיכך עלינו לנווט את דרכנו ב"שביל הזהב" המגשר בין "אשר יצא לפניהם" לבין "אשר יוציאם".
איפה הרועה?
אך גם בשני קוים מנחים אלה, לא די, ומשה מוסיף ומשלים: "ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה". לראשונה במקרא, נקרא כאן המנהיג בשם רועה, ובמילה טעונה זו מקופלת אחריותו, מסירותו ואהבתו של המנהיג לעמו. היטיב לבטא נקודה זו הרמב"ם בהלכות מלכים (ב, ו) בבואו לתאר את דמותו של מלך ישראל: "ויהיה חונן ומרחם לקטנים ולגדולים, ויצא ויבוא בחפצם ובטובתם ויחוס על כבוד קטן שבקטנים 'רועה' קראו הכתוב 'לרעות ביעקב עמו', ודרכו של רועה מפורש בקבלה: 'כרועה עדרו ירעה, בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא, עלות ינהל' (ישעיה מ', יא)".
תכונות אלה, המפורטות ע"י משה, מחייבות לא רק כשרון מדיני, צבאי או ארגוני. לכך נדרשת אישיות מוסרית בעלת שאר רוח, ולפיכך בבוא רבון העולמים להנחות את משה למנות את יהושע למנהיג הרי הוא מדגיש: "קח את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת ידך עליו" (כ"ז, יח). אפשר שתאורו של יהושע כאיש רוח, צופן בתוכו חידוש מפתיע אף כלפי משה המכיר את יהושע מקרוב זה שנות דור, משה הכיר עד כה את יהושע במשרתו המסור "ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל" (שמות ל"ג, יא) וכגיבור חיל הלוחם בגבורה בעמלק ונאמן לארץ ישראל בעת חטא המרגלים.
אך הנה עתה מגלה הקב"ה למשה, כי יהושע אינו רק גיבור חיל ואיש ארגון מוכשר; "מסדר ספסלי" בלשון חז"ל. מאחורי אלה מסתתרת אישיות רוחנית אשר סגולותיה הוצנעו עד כה מתוך ענווה והתבטלות כלפי משה. ואיש כזה "אשר רוח בו" ראוי להנהיג את האומה.
מה יקרה לנו פרשה קטנה זו שהיא גדולה, בבואנו לבקש מנהיגות אמת בימים של סער ומבוכה. ונוכח מנהיגות צרת אופקים, השקועה בפוליטיקה ירודה נישא עין לשמים ונייחל דומם: "יפקד ה' א-לוהי הרוחות לכל בשר, איש על העדה".
===================================
הרב חנן פורת הוא ממחדשי הישוב היהודי בגוש עציון, יו"ר תנועת "אורות" ,ועורך הגליון התורני:
"מעט מן האור" שבו התפרסם מאמר זה.
בפרשת "ואתחנן" נווכח לדעת, כי משה אינו משלים עם רוע הגזרה ומתחנן: "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן" (דברים ג', כה), אבל מפרשתנו אנו למדים, כי עוד לפני צרתו האישית מטרידה את משה השאלה הלאומית: מי ימלא את מקומו בהנהגת האומה, והוא פונה לרבונו של עולם ומבקש: "יפקד ה' א-לוהי הרוחות לכל בשר, איש על העדה" (כ"ז, טז).יפה מציין רש"י בעקבות 'הספרי', כי עצם העובדה שמשה אינו ממתין למינוי יורש לאחר מותו, אלא פונה ביוזמתו ומבקש למנות לו ממלא מקום עוד בחייו, נזקפת לזכותו, ויש בה הדרכה נאותה לכל מנהיג ציבור: "להודיע שיבחם של צדיקים שכשהם נפטרים מן העולם, מניחים צרכי עצמם ועוסקים בצרכי ציבור".
אחרי!
ברם משה אינו מסתפק בעצם הבקשה למינוי "איש על העדה", אלא מוצא לנכון להבהיר ולפרט מהן התכונות הנדרשות לאיש זה: "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה" (כ"ז, יז).
'הספרי' מדקדק במילה "לפניהם" וכותב: "לא כדרך שאחרים עושים, שהם משלחים חיילות והם באים לבסוף, אלא 'אשר יצא לפניהם' בראש. 'ואשר יבוא לפניהם' - בראש."
בשעתו כתב מו"ר הרב משה צבי נריה זצ"ל, שסיסמת הקרב של צה"ל: "אחרי!" כאן מקורה, אלא יש להדגיש שאין זו רק סיסמא היפה למפקדי צבא, הנדרשים לצאת לפני חייליהם לעת קרב, אלא הדרכה מחייבת גם למנהיגות האזרחית הנתבעת לבוא לפני העם, בכל תחומי החיים, ולהיות דוגמא אישית במערכות המשפט, החברה והכלכלה.
מי שאינו מיישם בעצמו את הדברים שהוא תובע מאחרים, מאבד את זכותו המוסרית להיות מנהיג ציבור, ומנהיגותו הינה מזויפת מתוכה.
אלא שלאור זאת, יש להתבונן בהמשך דברי משה: "ואשר יוציאם ואשר יביאם", האין כאן כפילות מיותרת? 'הספרי' פירש אמנם: " ' אשר יוציאם ואשר יביאם' בזכויותיו". אך אינו מבהיר כיצד נלמד רעיון זה מלשון הכתוב. דומה כי משה מבקש להדגיש, שאין מנהיג ציבור יכול להסתפק בדוגמא אישית, בחינת "אשר יצא לפניהם", מתוך תקווה שהציבור יבוא מאליו בעקבותיו, אלא עליו לשקוד ולגבש את הכלים למשיכת הציבור אחריו, שאם לא כן עלול הוא לרוץ מהר מידי קדימה ולהותיר את העם הרחק מאחריו.
זכורני, כי בעת הקמת 'גוש אמונים' קיימנו דיונים רבים בשאלה, מה עלינו לעשות כדי להיות 'חלוצים' ולא 'פורשים'. היה ברור לנו כי פריצת הדרך להתיישבות ברחבי יש"ע מחייבת מנהיגות חלוצית מגשימה, הקוראת "אחרי", אך עם זאת ידענו, כי לא די בכך, ואם לא נצליח ליצור אווירה ציבורית אוהדת ולמשוך חוגים רחבים בעקבותינו, עלולים אנו להיות 'פורשים' המנותקים מן הציבור, ולפיכך עלינו לנווט את דרכנו ב"שביל הזהב" המגשר בין "אשר יצא לפניהם" לבין "אשר יוציאם".
איפה הרועה?
אך גם בשני קוים מנחים אלה, לא די, ומשה מוסיף ומשלים: "ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה". לראשונה במקרא, נקרא כאן המנהיג בשם רועה, ובמילה טעונה זו מקופלת אחריותו, מסירותו ואהבתו של המנהיג לעמו. היטיב לבטא נקודה זו הרמב"ם בהלכות מלכים (ב, ו) בבואו לתאר את דמותו של מלך ישראל: "ויהיה חונן ומרחם לקטנים ולגדולים, ויצא ויבוא בחפצם ובטובתם ויחוס על כבוד קטן שבקטנים 'רועה' קראו הכתוב 'לרעות ביעקב עמו', ודרכו של רועה מפורש בקבלה: 'כרועה עדרו ירעה, בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא, עלות ינהל' (ישעיה מ', יא)".
תכונות אלה, המפורטות ע"י משה, מחייבות לא רק כשרון מדיני, צבאי או ארגוני. לכך נדרשת אישיות מוסרית בעלת שאר רוח, ולפיכך בבוא רבון העולמים להנחות את משה למנות את יהושע למנהיג הרי הוא מדגיש: "קח את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת ידך עליו" (כ"ז, יח). אפשר שתאורו של יהושע כאיש רוח, צופן בתוכו חידוש מפתיע אף כלפי משה המכיר את יהושע מקרוב זה שנות דור, משה הכיר עד כה את יהושע במשרתו המסור "ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל" (שמות ל"ג, יא) וכגיבור חיל הלוחם בגבורה בעמלק ונאמן לארץ ישראל בעת חטא המרגלים.
אך הנה עתה מגלה הקב"ה למשה, כי יהושע אינו רק גיבור חיל ואיש ארגון מוכשר; "מסדר ספסלי" בלשון חז"ל. מאחורי אלה מסתתרת אישיות רוחנית אשר סגולותיה הוצנעו עד כה מתוך ענווה והתבטלות כלפי משה. ואיש כזה "אשר רוח בו" ראוי להנהיג את האומה.
מה יקרה לנו פרשה קטנה זו שהיא גדולה, בבואנו לבקש מנהיגות אמת בימים של סער ומבוכה. ונוכח מנהיגות צרת אופקים, השקועה בפוליטיקה ירודה נישא עין לשמים ונייחל דומם: "יפקד ה' א-לוהי הרוחות לכל בשר, איש על העדה".
===================================
הרב חנן פורת הוא ממחדשי הישוב היהודי בגוש עציון, יו"ר תנועת "אורות" ,ועורך הגליון התורני:
"מעט מן האור" שבו התפרסם מאמר זה.