איווי המוות של השמאל

מה המשותף למפלגת העבודה/מרץ, התקשורת הישראלית והבין לאומית, תהליך אוסלו, הורדת המאחזים, גדר ההפרדה ו - מצעד הגאווה...
לכאורה התשובה פשוטה – השמאל. כלומר כל הגורמים הללו הנם בצורה זו או אחרת תולדות של הגישה השמאלנית.

ומה תמציתה של אותה גישה. מקובל לראות בשמאל אידאולוגיה השואפת לשחרר את האדם. לשחררו מן העבדות המעמדית לשולטים בהון ובאמצעי הייצור, לשחררו מן העבדות ללאום ולמתיימרים ולהובילו בשמו אל שדות הקטל, לשחררו מצפורני הדת והמסורת המתיימרים לשלוט בחייו, לשחררו מכבלי המוסר השמרני הצבוע, ממסגרות משפחתיות שאבד עליהן הכלח – בקיצור – השמאל רואה ומציג עצמו כתנועת שחרור - תנועה המבקשת לתת לחיים לפרוץ ולפרוח.

אך ראה זה פלא – בכל נקודה הסטורית בה הגיע השמאל לשלטון מוחלט, תמצא רק מוות. אין לכל אורך ההסטוריה האנושית, אידאולוגיה, אשר יצרה מוות וסבל בהיקפים מדהימים כמו האידאולוגיות השמאלניות על גלגוליהן. הפשיזם אינו מתקרב כלל אל שפת הבור האפל שכרה השמאל בתולדות המין האנושי, ואפילו הנציזם לא הצליח להגיע להיקפי המוות שהביא השמאל על המין האנושי. מן המפלגה הקומוניסטית של סטאלין , ועד ה'חמר-רוז' של פול פוט . ממשטר האימים של פידל קסטרו ועד מחנה מיליארד העבדים של מאו בסין העממית.

בסדר – ישאל השואל – אבל מה הקשר בין המטורפים הללו לשמאלנים החביבים שלנו – הרי יוסי בילין אינו מבקש להקים 'גולגים' בדימונה, וחיים רמון אינו חסיד של רצח עם שיטתי. מובן שאין הדבר כך – סביר להניח שרוב רובם של השמאלנים החביבים שלנו אכן מאמינים שהם תנועה משחררת – גם סטלין האמין בכך, אך המבחן הוא מבחן התוצאה.

שימו לב מהי התוצאה של הפעילות השמאלנית החביבה, זו שלא בוצעה מתוך שלטון מוחלט, זו הנאלצת לפעול במעטה של ססמאות שלום וחופש. מהי תוצאת הפעילות של כל הגורמים שהוזכרו בפתיחת מאמר זה, לאן הובילה אותנו מפלגת העבודה/מרץ, לאן דחקה אותנו התקשורת הישראלית והבין לאומית, מה משמעותו של תהליך אוסלו באוטובוסים, בקניונים ובטרמפיאדות, את מי מתגמל מעודד וממריץ פינוי המאחזים, מה משמעותה של גדר ההפרדה (ע"ע גבולות אושויץ – אבא אבן), ולסיום – איך קוטעים את מעגל החיים אם לא בעידוד ופירוק התא המשפחתי.

השמאל אינו תנועת חיים ושחרור – זוהי אידאולוגיה שבבסיסה איווי המוות. בכל מקום אליו מגיע השמאל שם נמצא המוות. בין במישרין – כאשר מדובר בשלטון אבסולוטי, בין בעקיפין כאשר השמאל עוטף עצמו בססמאות הבל ומציג עצמו כתנועה משחררת.

איווי המוות בא לידי ביטוי ברצון להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. הסדר, הגבולות, וההפרדה – יוצרים את החיים – הבלאגן משמעותו מוות. הקב"ה מבדיל בין האור והחושך הים והיבשה המים והשמים – עיון קצר בסיפור הבריאה מראה לנו שכל תהליך יצירת החיים – כל כולו הבדלה על גבי הבדלה. גם מבט אל המקרוסקופ מנקודת הפריית הביצית מראה לנו שהחיים הם הבדלה על גבי הבדלה. התא מתחלק, ושוב מתחלק – אלוקים מבדיל בין תא לתא וכך נוצרים החיים.

כל סדרי המין האנושי בנויים מאותן הבדלות – בין עמים, בין קהילות, בין מעמדות– ההבדלה יוצרת את החיים.

ומה מבקש השמאל – השמאל מבקש לחזור לתוהו ובוהו. לחסל את הגבולות המדיניים, הלאומיים, המעמדיים, המשפחתיים – השמאל מבקש לערבב שוב הכל, ולחזור לתוהו ובוהו ולמוות.

לשמור על הסדר – דורש מאמץ. לשמור על החיים זה קשה – מאוד מפתה לתת לכל להתערבב ולהתמכר לפולחן המוות.

את השיעור הנורא הזה לומדת כיום החברה הישראלית לאחר עשור אוסלו. בכל פעם שבא איש שמאל עם רעיון עוועים חדש – מוטב לנו לזכור מהוא כח המשיכה העומד בבסיסו של אותו אדם.

===================================

משה פייגלין הוא ראש תנועת "מנהיגות יהודית" ומועמד לראשות הליכוד.