במדינת ישראל אנשים גורשו מיישוביהם מפני שהאמינו במרקסיזם וסטלין במקום בסטלין ומרקסיזם. יש כאן יישובים של אחדות העבודה ויישובים של מפ"ם, יש יישובים שלא מקבלים דתיים ויישובים שלא מקבלים חילוניים, ויש יישובים של יוצאי ארנטינה ויישובים של עובדי התעשיה האווירית. ורק יישוב של יהודים אסור שיהיה. מה זה יהודים? אין דבר כזה. אין יהודים ואין ערבים, יש רק אזרחים. אני אזרח אתה אזרח היא אזרחית הן אזרחינה.
במדינת ישראל, אם יהודי יקנה לו בית בכפר ערבי, יהרגו אותו ואת הערבי שמכר לו. ואם בכל זאת הוא יצליח לקנות, לגור ולהשאר בחיים תחת שמירה כבדה, שלושים ארגוני שמאל וזכויות האדם יתחלפו ביניהם בהפגנות נגד הפרובוקציה של היהודי המכוער שתוקע את עצמו בכוח לתוך אוכלוסיה פלשתינית. בסוף הוא יגורש משם ושום בג"ץ לא יעזור לו. המדינה תטען שיש בעיה של שלום הציבור או משהו כזה, ואם היא לא תטען נכון, השופטים יאמרו לה מה לטעון. אגב, הוא לא חייב להיות יהודי. מיישובים ערבים בישראל גורשו גם ערבים, אם הם סייעו לישראל. אחדים מהם גורשו משורה ארוכה של כפרים בישראל, עד שנאלצו לחזור למקומות שמהם באו, ושם - כדי שהצדק ייעשה, והדמוקרטיה תראה, ועקרון השוויון יהיה בלתי תלוי - תלו אותם על עמודי חשמל.
שיטת העוורון המתחסד
גולדה מאיר אמרה שאין בעיה פלשתינית, בחוגים מסויימים אומרים שאצלם אין שום מקרה של אלימות במשפחה, ובאנגליה הויקטוריאנית אמרו שלאשה הגונה אין יצר מיני. שיטת העוורון המתחסד, שמתמודדת עם העולם על ידי כיסוי העיניים, לא מועילה בשום תחום, ובמיוחד לא לביצור הדמוקרטיה.
הדמוקרטיה שונאת עיניים קשורות. בישראל הדמוקרטית כולנו אזרחים ואזרחיות, אבל יש יהודים ויש ערבים, ואלה שני עמים שונים. הערבים לא רוצים להיות יהודים, והיהודים לא רוצים להיות ערבים, ובין שני העמים יש מתחים לאומיים לא קטנים, ובעיקר יש ביניהם תחרות לגיטימית על אדמות.
ובתחרות על האדמות שני העמים משתדלים במאורגן להשיג הישגים באמצעות בנייה, רכישה והתיישבות. ועדת המעקב של המועצות הערביות עוסקת בהגנה על האדמות הערביות, וההסתדרות הציונית עוסקת בהגנה על האדמות היהודיות. לא יכול להיות שההתארגנות הזאת היא נאורה והאחרת גזענית, כי שתיהן עושות אותו דבר.
ובאשר למדינה, היא צריכה לאפשר את התחרות, וגם לוודא שהמיעוט לא נדרס על ידי הרוב, אבל היא לא יכולה להיות לגמרי מהאו"ם. בסופו של דבר היא המדינה היחידה של העם היהודי, והיא הוקמה כדי לשמור במיוחד על האינטרסים שלו.
העם העני ביותר בעולם
על רוב ומיעוט וגזענות, יש כאן מקום לעוד הערה: על פי החוקים הבלתי כתובים של התקינות הפוליטית השטחית, אין סימטריה בין רוב למיעוט. למיעוט מותר להתארגן על בסיס אתני ואפילו גזעי, וזה לא נחשב לגזענות. ואילו לרוב אסור אפילו לחשוב במונחים של זכויותיו הלאומיות או הקיבוציות. ארגון להגנה על זכויות השחורים הוא משהו נאצל, והתארגנות בקשר לזכויות הלבנים היא עניין מסריח. אפשר להתווכח עם הגישה הנוצרית הזאת, שהיא לדעתי בלתי צודקת, והאפליה שבה איננה מתקנת אלא מקלקלת.
אבל גם לפי הגישה הנוצרית המקובלת, בתחרות על האדמה בין העם היהודי והעם הערבי, יש טעות אופטית מגוחכת. זה הרי לא עניין של מדינת ישראל אלא של כל האזור. מדובר בוויכוח בין מיעוט של חמישה מיליון וחצי יהודים לבין רוב של מאתיים מיליון ערבים. במזרח התיכון, האומה הערבית מחזיקה ביותר מ-99.7 אחוז של השטח, וליהודים אין אפילו רבע של אחוז אחד. אילו היה בא אברהם אבינו, אוסף את כולנו ואומר: ישמעאל ויצחק בניי, הרי אחים אתם, למה תריבו. חלקו ביניכם את האדמה בצדק וביושר, רק לפי גודל האוכלוסיה והצפיפות היחסית - התוצאה היתה שהאומה הערבית היתה צריכה לתת ליהודים שטחים בסדר גודל של פי 11 מכל שטח ישראל כולל יהודה ושומרון.
במונחי קרקע ומים, משפחת קעדאן, שרוצה להתיישב ביישוב היהודי קציר, שייכת לרוב העשיר, לא סתם עשיר, מולטי-מיליונר. ואילו אגודת קציר שייכת לעם היהודי, שהוא כנראה העני ביותר בעולם אם מדברים על קרקע ומים. אז מה אתה נדחף - מיליונר - לתוך כבשת הרש של העניים?
השעון של בית הכנסת
בדרך כלל, בוויכוח על שעון הקיץ והחורף, כשכולם אומרים לש"ס תתביישו לכם, על איזה שטויות אתם מתעקשים, אני דווקא עם ש"ס. לא בגלל שהם צודקים ולא בגלל שהנושא חשוב, אלא שאם כל העניין הזה הוא באמת שטות, ולא שווה לריב עליו, אז למה אתם החילונים מתעקשים? הרי יש פה שני צדדים שמתעקשים על שטות.
אבל הפעם גם אני נשברתי. תגידו, ש"ס, אתם השתגעתם? את השמש הרי אי אפשר להזיז. אתם רוצים לגמור את הצום בשבע ולא בשמונה? תזיזו את השעון בבית הכנסת.
====================================
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".
במדינת ישראל, אם יהודי יקנה לו בית בכפר ערבי, יהרגו אותו ואת הערבי שמכר לו. ואם בכל זאת הוא יצליח לקנות, לגור ולהשאר בחיים תחת שמירה כבדה, שלושים ארגוני שמאל וזכויות האדם יתחלפו ביניהם בהפגנות נגד הפרובוקציה של היהודי המכוער שתוקע את עצמו בכוח לתוך אוכלוסיה פלשתינית. בסוף הוא יגורש משם ושום בג"ץ לא יעזור לו. המדינה תטען שיש בעיה של שלום הציבור או משהו כזה, ואם היא לא תטען נכון, השופטים יאמרו לה מה לטעון. אגב, הוא לא חייב להיות יהודי. מיישובים ערבים בישראל גורשו גם ערבים, אם הם סייעו לישראל. אחדים מהם גורשו משורה ארוכה של כפרים בישראל, עד שנאלצו לחזור למקומות שמהם באו, ושם - כדי שהצדק ייעשה, והדמוקרטיה תראה, ועקרון השוויון יהיה בלתי תלוי - תלו אותם על עמודי חשמל.
שיטת העוורון המתחסד
גולדה מאיר אמרה שאין בעיה פלשתינית, בחוגים מסויימים אומרים שאצלם אין שום מקרה של אלימות במשפחה, ובאנגליה הויקטוריאנית אמרו שלאשה הגונה אין יצר מיני. שיטת העוורון המתחסד, שמתמודדת עם העולם על ידי כיסוי העיניים, לא מועילה בשום תחום, ובמיוחד לא לביצור הדמוקרטיה.
הדמוקרטיה שונאת עיניים קשורות. בישראל הדמוקרטית כולנו אזרחים ואזרחיות, אבל יש יהודים ויש ערבים, ואלה שני עמים שונים. הערבים לא רוצים להיות יהודים, והיהודים לא רוצים להיות ערבים, ובין שני העמים יש מתחים לאומיים לא קטנים, ובעיקר יש ביניהם תחרות לגיטימית על אדמות.
ובתחרות על האדמות שני העמים משתדלים במאורגן להשיג הישגים באמצעות בנייה, רכישה והתיישבות. ועדת המעקב של המועצות הערביות עוסקת בהגנה על האדמות הערביות, וההסתדרות הציונית עוסקת בהגנה על האדמות היהודיות. לא יכול להיות שההתארגנות הזאת היא נאורה והאחרת גזענית, כי שתיהן עושות אותו דבר.
ובאשר למדינה, היא צריכה לאפשר את התחרות, וגם לוודא שהמיעוט לא נדרס על ידי הרוב, אבל היא לא יכולה להיות לגמרי מהאו"ם. בסופו של דבר היא המדינה היחידה של העם היהודי, והיא הוקמה כדי לשמור במיוחד על האינטרסים שלו.
העם העני ביותר בעולם
על רוב ומיעוט וגזענות, יש כאן מקום לעוד הערה: על פי החוקים הבלתי כתובים של התקינות הפוליטית השטחית, אין סימטריה בין רוב למיעוט. למיעוט מותר להתארגן על בסיס אתני ואפילו גזעי, וזה לא נחשב לגזענות. ואילו לרוב אסור אפילו לחשוב במונחים של זכויותיו הלאומיות או הקיבוציות. ארגון להגנה על זכויות השחורים הוא משהו נאצל, והתארגנות בקשר לזכויות הלבנים היא עניין מסריח. אפשר להתווכח עם הגישה הנוצרית הזאת, שהיא לדעתי בלתי צודקת, והאפליה שבה איננה מתקנת אלא מקלקלת.
אבל גם לפי הגישה הנוצרית המקובלת, בתחרות על האדמה בין העם היהודי והעם הערבי, יש טעות אופטית מגוחכת. זה הרי לא עניין של מדינת ישראל אלא של כל האזור. מדובר בוויכוח בין מיעוט של חמישה מיליון וחצי יהודים לבין רוב של מאתיים מיליון ערבים. במזרח התיכון, האומה הערבית מחזיקה ביותר מ-99.7 אחוז של השטח, וליהודים אין אפילו רבע של אחוז אחד. אילו היה בא אברהם אבינו, אוסף את כולנו ואומר: ישמעאל ויצחק בניי, הרי אחים אתם, למה תריבו. חלקו ביניכם את האדמה בצדק וביושר, רק לפי גודל האוכלוסיה והצפיפות היחסית - התוצאה היתה שהאומה הערבית היתה צריכה לתת ליהודים שטחים בסדר גודל של פי 11 מכל שטח ישראל כולל יהודה ושומרון.
במונחי קרקע ומים, משפחת קעדאן, שרוצה להתיישב ביישוב היהודי קציר, שייכת לרוב העשיר, לא סתם עשיר, מולטי-מיליונר. ואילו אגודת קציר שייכת לעם היהודי, שהוא כנראה העני ביותר בעולם אם מדברים על קרקע ומים. אז מה אתה נדחף - מיליונר - לתוך כבשת הרש של העניים?
השעון של בית הכנסת
בדרך כלל, בוויכוח על שעון הקיץ והחורף, כשכולם אומרים לש"ס תתביישו לכם, על איזה שטויות אתם מתעקשים, אני דווקא עם ש"ס. לא בגלל שהם צודקים ולא בגלל שהנושא חשוב, אלא שאם כל העניין הזה הוא באמת שטות, ולא שווה לריב עליו, אז למה אתם החילונים מתעקשים? הרי יש פה שני צדדים שמתעקשים על שטות.
אבל הפעם גם אני נשברתי. תגידו, ש"ס, אתם השתגעתם? את השמש הרי אי אפשר להזיז. אתם רוצים לגמור את הצום בשבע ולא בשמונה? תזיזו את השעון בבית הכנסת.
====================================
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".