"כי תאמר בלבבך:
רבים הגויים האלה ממני
איכה אוכל להורישם?
לא תירא מהם!" (דברים ז' יז-יח)
תחזיותיו של האלוף עוזי דיין על "ביטול הרוב היהודי בארץ ישראל תוך 18 שנה" באו לשמאל כמים קרים לצמא במדבר. לאחר כל תחזיות והזיות השמאל על "המזרח התיכון החדש" עלו כצפוי בעשן הטרור, צריך היה למצוא סיבה אחרת למסור את חלקי ארץ ישראל לערפאת ומרעיו, והנה נמצאה הסיבה: "שד דמוגרפי" מאיים עלינו, אנו עומדים או-טו-טו לאבד את הרוב היהודי, ואם לא נמסור מייד את יש"ע הערבים יהיו רוב "בין הירדן לים". ורק אם נמסור את יש"ע נישאר עם רוב יהודי ונשמור על "אופיה היהודי של מדינת ישראל".
אמנם, הניסיון והשכל הישר היו כבר אמורים ללמד אותנו להתייחס בחוסר אמון לכל מה שיוצא מבית מדרשם של אנשי "תהליך אוסלו". כל מה שהם הביאו עלינו עד היום התברר כאסון קולוסאלי, וכל תחזיותיהם התבררו כטעות פאטאלית הגובלת בפשע. אבל, כשהמדובר בתחזית "מדעית" עלולים להיות כאלו שיתייחסו לצפי כאל עובדות מדעיות ויכניסו דעה זו למעגל השיקולים. ולכן, צריך להתייחס לאזהרה הזאת באופן ענייני.
ראשית, ראוי להתייחס בספקנות מוחלטת ל"עובדות הדמוגרפיות". כזכור, אזהרות כאלו נשמעו כבר לרוב, ותמיד התבדו. מעולם לא התממשו החזיונות החמורים שניבאו לנו צופי השחורות הדמוגרפיות. סך הכל, אחוז הערבים בארץ ישראל (כולל יש"ע), לא עלה באופן משמעותי בעשרות השנים האחרונות. ונותר מאז מלחמת ששת הימים כשליש מהאוכלוסיה בארץ (כ- 34% אוכלוסיה ערבית לעומת 64% אוכלוסיה יהודית).
אך, אני רוצה להתייחס לשאלה מזוית אחרת לחלוטין: עבור יהודי שרשי, החי בארץ ישראל מכוחה של זכות היסטורית, השאלה הדמוגרפית אינה לב העניין. זכותנו על ארץ ישראל, וזכותנו הבלעדית להקים בה ישות לאומית ריבונית, אינה תלויה כלל המספרים. הארץ הזאת היתה ארצנו גם כשהיינו בה מיעוט קטן ומבוטל.
לפני 500 או 1000 שנה היו בארץ כמה אלפי יהודים. "חבר הלאומים" ב- 1919 הכיר בזכות העם היהודי על הארץ בלא קשר למספרם בה כ- 50,000 יהודים. ב- 1948 היו בארץ סה"כ 600,000 יהודים. מעולם לא הועלה השיקול המספרי כגורם קובע בשאלת הזיקה או השייכות של הארץ לעם ישראל. לכן, עבורנו אין זה משנה כלל אם יהיו כאן יותר ערבים או יותר יהודים. כמובן, נעדיף שיהיו כאן יותר יהודים, אך לעולם, הזכות על הארץ הזאת היא בידי העם היהודי.
מדינת ישראל מעצם הגדרתה נוסדה כמדינה יהודית; אמנם, צורת המשטר שנקבעה בה היא דמוקרטית, אך מהותה נקבעה כיהודית; ואם קיימת סתירה בין המהות לבין צורת המשטר ודאי שהמהות היא הקובעת. על המחוקקים לקבוע מסמרות ברורות בעניין זה כבר כעת, ללא שום נקיפות מצפון או בעיות מוסר. הצדק המוחלט הוא שמדינת ישראל, המדינה היהודית היחידה מאז ומעולם, בארץ שהיתה אך ורק ארצו של העם היהודי, כך הוגדרה וכזו תישאר. מי שרוצה מדינה אחרת יחפש נא אותה במקום אחר.
.
אך הדבר המוזר והחמור הוא, שדווקא אלו שאינם מחזיקים בדעה זו, אלו שעבורם מקור זהותה ומהותה של מדינת ישראל היא הדמוקרטיה וזכויות הרוב, דווקא הם עושים הכל כדי למנוע מהרוב היהודי להבטיח את זכויותיו ואת עדיפותו המספרית.
הם מונעים כל צעד שיתן העדפה לגידול האוכלוסיה היהודית, ולשיקום העם היהודי ששליש מבניו הושמד בשואה. הם נלחמים נגד עידוד ילודה יהודית ותמיכה ביוצאי צבא, הם נאבקים כדי להעניק זכויות התיישבות לערבים בתוך ישובים יהודיים, ועוד ועוד.
גם בתחום החינוכי והתרבותי, מכורי ה"דמוקרטיה", החרדים ל"אופיה היהודי של מדינת ישראל", הם אלו ההורסים את התשתית היהודית בחינוך ובתרבות, מחלישים בהתמדה את הזהות היהודית וביטוייה בתקשורת ובחיים הציבוריים, מעודדים התבוללות ועירעור הבסיס הדמוגרפי היהודי במדינה, ובקיצור פועלים ככל יכלתם להגשמת תחזיתם בדבר ה"שד הדמוגרפי" שיהרוס לטעמם את המדינה. ולהוסיף חטא על פשע, כדי לשמור את מה שהם מכנים "אופיה היהודי של המדינה" הם מטיפים למסור לאויב את לב המולדת היהודית ההיסטורית ולעקור את השורשים היהודים התנ"כיים, פה בארץ חמדת אבות.
ואילו דווקא אלו שהשאלת הרוב היהודי איננה קריטית לגביהם הם אלו המבטיחים את העתיד הדמוגרפי היהודי. הם בעלי המשפחות הגדולות, הם המעניקים לידיהם חינוך יהודי שורשי השומר על הזהות ועל השייכות היהודית, הם המבטיחים שילידיהם ימשיכו במסורת ובמורשת היהודית ובזכותם יוכלו הוזי הדמוקרטיה המבקשים להלך עלינו אימים ולנופף בשד הדמוגרפיה, להמשיך לחיות במדינה יהודית הנשענת על רוב יהודי מוצק ואיתן.
וכנגד כל אלה המבקשים להפחיד אותנו בשד הדמוגרפי נכריז בקוק צלול: "לא תירא מהם!"
===========================
נעם ארנון הוא דובר הישוב ביהודי בחברון.
רבים הגויים האלה ממני
איכה אוכל להורישם?
לא תירא מהם!" (דברים ז' יז-יח)
תחזיותיו של האלוף עוזי דיין על "ביטול הרוב היהודי בארץ ישראל תוך 18 שנה" באו לשמאל כמים קרים לצמא במדבר. לאחר כל תחזיות והזיות השמאל על "המזרח התיכון החדש" עלו כצפוי בעשן הטרור, צריך היה למצוא סיבה אחרת למסור את חלקי ארץ ישראל לערפאת ומרעיו, והנה נמצאה הסיבה: "שד דמוגרפי" מאיים עלינו, אנו עומדים או-טו-טו לאבד את הרוב היהודי, ואם לא נמסור מייד את יש"ע הערבים יהיו רוב "בין הירדן לים". ורק אם נמסור את יש"ע נישאר עם רוב יהודי ונשמור על "אופיה היהודי של מדינת ישראל".
אמנם, הניסיון והשכל הישר היו כבר אמורים ללמד אותנו להתייחס בחוסר אמון לכל מה שיוצא מבית מדרשם של אנשי "תהליך אוסלו". כל מה שהם הביאו עלינו עד היום התברר כאסון קולוסאלי, וכל תחזיותיהם התבררו כטעות פאטאלית הגובלת בפשע. אבל, כשהמדובר בתחזית "מדעית" עלולים להיות כאלו שיתייחסו לצפי כאל עובדות מדעיות ויכניסו דעה זו למעגל השיקולים. ולכן, צריך להתייחס לאזהרה הזאת באופן ענייני.
ראשית, ראוי להתייחס בספקנות מוחלטת ל"עובדות הדמוגרפיות". כזכור, אזהרות כאלו נשמעו כבר לרוב, ותמיד התבדו. מעולם לא התממשו החזיונות החמורים שניבאו לנו צופי השחורות הדמוגרפיות. סך הכל, אחוז הערבים בארץ ישראל (כולל יש"ע), לא עלה באופן משמעותי בעשרות השנים האחרונות. ונותר מאז מלחמת ששת הימים כשליש מהאוכלוסיה בארץ (כ- 34% אוכלוסיה ערבית לעומת 64% אוכלוסיה יהודית).
אך, אני רוצה להתייחס לשאלה מזוית אחרת לחלוטין: עבור יהודי שרשי, החי בארץ ישראל מכוחה של זכות היסטורית, השאלה הדמוגרפית אינה לב העניין. זכותנו על ארץ ישראל, וזכותנו הבלעדית להקים בה ישות לאומית ריבונית, אינה תלויה כלל המספרים. הארץ הזאת היתה ארצנו גם כשהיינו בה מיעוט קטן ומבוטל.
לפני 500 או 1000 שנה היו בארץ כמה אלפי יהודים. "חבר הלאומים" ב- 1919 הכיר בזכות העם היהודי על הארץ בלא קשר למספרם בה כ- 50,000 יהודים. ב- 1948 היו בארץ סה"כ 600,000 יהודים. מעולם לא הועלה השיקול המספרי כגורם קובע בשאלת הזיקה או השייכות של הארץ לעם ישראל. לכן, עבורנו אין זה משנה כלל אם יהיו כאן יותר ערבים או יותר יהודים. כמובן, נעדיף שיהיו כאן יותר יהודים, אך לעולם, הזכות על הארץ הזאת היא בידי העם היהודי.
מדינת ישראל מעצם הגדרתה נוסדה כמדינה יהודית; אמנם, צורת המשטר שנקבעה בה היא דמוקרטית, אך מהותה נקבעה כיהודית; ואם קיימת סתירה בין המהות לבין צורת המשטר ודאי שהמהות היא הקובעת. על המחוקקים לקבוע מסמרות ברורות בעניין זה כבר כעת, ללא שום נקיפות מצפון או בעיות מוסר. הצדק המוחלט הוא שמדינת ישראל, המדינה היהודית היחידה מאז ומעולם, בארץ שהיתה אך ורק ארצו של העם היהודי, כך הוגדרה וכזו תישאר. מי שרוצה מדינה אחרת יחפש נא אותה במקום אחר.
.
אך הדבר המוזר והחמור הוא, שדווקא אלו שאינם מחזיקים בדעה זו, אלו שעבורם מקור זהותה ומהותה של מדינת ישראל היא הדמוקרטיה וזכויות הרוב, דווקא הם עושים הכל כדי למנוע מהרוב היהודי להבטיח את זכויותיו ואת עדיפותו המספרית.
הם מונעים כל צעד שיתן העדפה לגידול האוכלוסיה היהודית, ולשיקום העם היהודי ששליש מבניו הושמד בשואה. הם נלחמים נגד עידוד ילודה יהודית ותמיכה ביוצאי צבא, הם נאבקים כדי להעניק זכויות התיישבות לערבים בתוך ישובים יהודיים, ועוד ועוד.
גם בתחום החינוכי והתרבותי, מכורי ה"דמוקרטיה", החרדים ל"אופיה היהודי של מדינת ישראל", הם אלו ההורסים את התשתית היהודית בחינוך ובתרבות, מחלישים בהתמדה את הזהות היהודית וביטוייה בתקשורת ובחיים הציבוריים, מעודדים התבוללות ועירעור הבסיס הדמוגרפי היהודי במדינה, ובקיצור פועלים ככל יכלתם להגשמת תחזיתם בדבר ה"שד הדמוגרפי" שיהרוס לטעמם את המדינה. ולהוסיף חטא על פשע, כדי לשמור את מה שהם מכנים "אופיה היהודי של המדינה" הם מטיפים למסור לאויב את לב המולדת היהודית ההיסטורית ולעקור את השורשים היהודים התנ"כיים, פה בארץ חמדת אבות.
ואילו דווקא אלו שהשאלת הרוב היהודי איננה קריטית לגביהם הם אלו המבטיחים את העתיד הדמוגרפי היהודי. הם בעלי המשפחות הגדולות, הם המעניקים לידיהם חינוך יהודי שורשי השומר על הזהות ועל השייכות היהודית, הם המבטיחים שילידיהם ימשיכו במסורת ובמורשת היהודית ובזכותם יוכלו הוזי הדמוקרטיה המבקשים להלך עלינו אימים ולנופף בשד הדמוגרפיה, להמשיך לחיות במדינה יהודית הנשענת על רוב יהודי מוצק ואיתן.
וכנגד כל אלה המבקשים להפחיד אותנו בשד הדמוגרפי נכריז בקוק צלול: "לא תירא מהם!"
===========================
נעם ארנון הוא דובר הישוב ביהודי בחברון.