מדינת ישראל מתחבטת בשאלה, כיצד להתמודד עם רוצחים מתאבדים ( מונח שכדאי להשתמש בו בעתיד ). מצד אחד היא עושה כל מאמץ למנוע מהם לחדור למרכזי אוכלוסיה יהודית, כדי למנוע מעשי טבח נוראים. ומצד שני מנסים למצוא דרכים אחרות כדי להרתיע את הרוצח הפוטנציאלי מלבצע זממו.
בעבר הצעתי שיש לאתר את המוטיבים שמעודדים רוצח להפוך ל"רוצח מתאבד" והם :
א. הרוצח המתאבד או בלשון בני עמו ה"שהיד" הקדוש , בטוח שיגיע לגן העדן ושם יזכה למנעמים שלא יזכה איש, אלא אם יהיה "שהיד" : 70 בתולות , יין , מגדנות ומה לא?
ב. משפחתו של רוצח מתאבד זוכה למענק חד פעמי גבוה ( יש אומרים כ- 25 אלף דולר ) ועוד תגמול חודשי שמאפשר לה לחיות בכבוד.
ג. הרחוב הפלסטיני מתנהג עם משפחת הרוצח בכבוד רב, עולים אליהם לרגל בכירי הרשות הפלסטינית ואפילו לפעמים ה"ראיס" בכבודו ובעצמו, והשכנים צופים במחזה ועיניהם כלות. כך שמעודדים הם רוצחים פוטנציאלים נוספים.
גם אם רוב הציבור היהודי או המערבי מגחך לגבי מנעמי גן העדן, יש להבין שכדי להלחם באויב יש להבין את מניעיו ואמונתו ולכן במקום לגחך יש להאמין לו, הוא בטוח שיגיע לגן העדן ועל הנלחמים בו למנוע זאת ממנו. כיצד? בכך שיטמאו אותו, טומאת חזיר שתמנע את הגעתו ל"מחוז חפצו ".
משום מה נרתעת ממשלת ישראל ממעשה זה, קבורה בנבלת חזיר, מעשה שמדינה מתקדמת כבריטניה לא נבהלה ועשתה זאת. כשלא מענישים את הרוצח, שכבר אינו בחיים, נותרה רק משפחתו אותה יש להעניש ולקוות שבדרך זו לא רק ננקום באלה שגידלו רוצח נתעב, אלא נרתיע את האחרים.
בהגיון של המזרח התיכון לא ה"חדש" שנמצא רק בהזיותיו של שמעון פרס יש נקמת דם. לא סגנון הנקמה ברוצח, על פי האמונה היהודית, אלא נקמת הדם ארוכת החרב והשנים נגד כל משפחתו, כפי שמקובל בחברה הערבית. הבן השהיד- זוכה לגן עדן ומשפחתו "זוכה" בחיי גיהינום. אבל "הגיון " זה לא יכול לחול עלינו, העולם ה"נאור" שמוכן לגנות בחצי פה את מעשי הטבח ביהודים מזדעק כבר היום נגד אפשרות של גירוש משפחותיהם וברור שיצא נגדנו במלוא העוצמה אם נחמיר יותר ולמשל נפגע בהם פיזית.
גם מבחינה מוסרית יהודית, לא נמצא תומכים להתנהג "כמוהם", את הרוצחים מגנים גם בשמאל המתון ומכנים אותם "רוצחים שפלים", אבל אם נפגע במשפחותיהם גופנית הרי שהזעם יוטח בנותני ההוראה ולכן עונש מסוג זה, הוא תיאורטי בלבד.
הריסת הבית והגליית המשפחה יש בהם מהענישה הסבירה, עונש שממשלת ישראל רוצה לבצעו. רוצח מתאבד שידע שכאשר הוא מתענג על חיי גן העדן, זוכה משפחתו לחיי גיהינום, רכושה נהרס ובני המשפחה יוצאים לגלות מתחומי "פלשתין הקדושה" שלמנעה הקריב עצמו אבל פגע אנושות גם במשפחתו, אז יתכן ויחשוב פעמיים.
על אפקטיביות הענישה, ניתן ללמוד מעוצמת התגובה בשטח : סאיב עריקאת "עמיתו של שמעון פרס לשיחות, אמר כי גירוש משפחות השאהידים יהווה פשע כנגד האנושות ומנוגד לכל אמנה בינלאומית. ארגון המרצחים "גדודי חללי אל אקצה" מאיים כי יפגע במשפחות של נציגי ציבור יהודים. והאמינו לי, שככל שהם מאיימים יותר כך הם חוששים יותר שממשלת ישראל אכן תוציא את החלטתה לפועל.
כנגד החלטה לגרש משפחות רוצחים יוצאת כמובן הקהילה האירופית וכל ארגון שמתיימר להיות ארגון של זכויות אזרח, זעקתם לא עולה השמיימה כשאנחנו קוברים את יקירנו. כמובן שנמצאים מחרים ומתחרים בזועקים גם צמד ה"יוסים " יוסי שריד ויוסי ביילין, שתוך כדי בניית מפלגתם החדשה מסתייגים מהחלטה לגרוש משפחות רוצחים מתאבדים, הם טוענים איך לא? כי צעד כזה מראה שהטרור ניצח.
המפתיע מכולם הוא היועץ המשפטי לראש הממשלה ,מר אליקים רובינשטיין, אשר טוען שהגירוש יהיה חוקי רק אם יוכח שבני המשפחה עסקו בטרור. ליועץ המכובד יש לומר שמשפחה שחינכה את בנה מינקות לטבוח יהודים וללכת בדרך ה"שוהאדה " היא משפחת טרור שדינה כדין כל מרצח.
יש לחזק את ידי ממשלת ישראל בתביעתה לגרש את משפחות הרוצחים. את הגירוש של בני משפחות הרוצחים לא הייתי מבצע לעזה, אלא מחוץ לגבולות הארץ המובטחת. גם לא גירוש בנוסח "המתבצרים בכנסיית המולד" שגורשו לבתי מלון באירופה. הגירוש צריך להתבצע למדינות ערב שכנות ולא לאפשר להם ולצאצאיהם דריסת רגל בארץ ישראל .
================================
אל"מ (מיל.) משה לשם הוא יו"ר עמותת "שנית גמלא לא תיפול".
בעבר הצעתי שיש לאתר את המוטיבים שמעודדים רוצח להפוך ל"רוצח מתאבד" והם :
א. הרוצח המתאבד או בלשון בני עמו ה"שהיד" הקדוש , בטוח שיגיע לגן העדן ושם יזכה למנעמים שלא יזכה איש, אלא אם יהיה "שהיד" : 70 בתולות , יין , מגדנות ומה לא?
ב. משפחתו של רוצח מתאבד זוכה למענק חד פעמי גבוה ( יש אומרים כ- 25 אלף דולר ) ועוד תגמול חודשי שמאפשר לה לחיות בכבוד.
ג. הרחוב הפלסטיני מתנהג עם משפחת הרוצח בכבוד רב, עולים אליהם לרגל בכירי הרשות הפלסטינית ואפילו לפעמים ה"ראיס" בכבודו ובעצמו, והשכנים צופים במחזה ועיניהם כלות. כך שמעודדים הם רוצחים פוטנציאלים נוספים.
גם אם רוב הציבור היהודי או המערבי מגחך לגבי מנעמי גן העדן, יש להבין שכדי להלחם באויב יש להבין את מניעיו ואמונתו ולכן במקום לגחך יש להאמין לו, הוא בטוח שיגיע לגן העדן ועל הנלחמים בו למנוע זאת ממנו. כיצד? בכך שיטמאו אותו, טומאת חזיר שתמנע את הגעתו ל"מחוז חפצו ".
משום מה נרתעת ממשלת ישראל ממעשה זה, קבורה בנבלת חזיר, מעשה שמדינה מתקדמת כבריטניה לא נבהלה ועשתה זאת. כשלא מענישים את הרוצח, שכבר אינו בחיים, נותרה רק משפחתו אותה יש להעניש ולקוות שבדרך זו לא רק ננקום באלה שגידלו רוצח נתעב, אלא נרתיע את האחרים.
בהגיון של המזרח התיכון לא ה"חדש" שנמצא רק בהזיותיו של שמעון פרס יש נקמת דם. לא סגנון הנקמה ברוצח, על פי האמונה היהודית, אלא נקמת הדם ארוכת החרב והשנים נגד כל משפחתו, כפי שמקובל בחברה הערבית. הבן השהיד- זוכה לגן עדן ומשפחתו "זוכה" בחיי גיהינום. אבל "הגיון " זה לא יכול לחול עלינו, העולם ה"נאור" שמוכן לגנות בחצי פה את מעשי הטבח ביהודים מזדעק כבר היום נגד אפשרות של גירוש משפחותיהם וברור שיצא נגדנו במלוא העוצמה אם נחמיר יותר ולמשל נפגע בהם פיזית.
גם מבחינה מוסרית יהודית, לא נמצא תומכים להתנהג "כמוהם", את הרוצחים מגנים גם בשמאל המתון ומכנים אותם "רוצחים שפלים", אבל אם נפגע במשפחותיהם גופנית הרי שהזעם יוטח בנותני ההוראה ולכן עונש מסוג זה, הוא תיאורטי בלבד.
הריסת הבית והגליית המשפחה יש בהם מהענישה הסבירה, עונש שממשלת ישראל רוצה לבצעו. רוצח מתאבד שידע שכאשר הוא מתענג על חיי גן העדן, זוכה משפחתו לחיי גיהינום, רכושה נהרס ובני המשפחה יוצאים לגלות מתחומי "פלשתין הקדושה" שלמנעה הקריב עצמו אבל פגע אנושות גם במשפחתו, אז יתכן ויחשוב פעמיים.
על אפקטיביות הענישה, ניתן ללמוד מעוצמת התגובה בשטח : סאיב עריקאת "עמיתו של שמעון פרס לשיחות, אמר כי גירוש משפחות השאהידים יהווה פשע כנגד האנושות ומנוגד לכל אמנה בינלאומית. ארגון המרצחים "גדודי חללי אל אקצה" מאיים כי יפגע במשפחות של נציגי ציבור יהודים. והאמינו לי, שככל שהם מאיימים יותר כך הם חוששים יותר שממשלת ישראל אכן תוציא את החלטתה לפועל.
כנגד החלטה לגרש משפחות רוצחים יוצאת כמובן הקהילה האירופית וכל ארגון שמתיימר להיות ארגון של זכויות אזרח, זעקתם לא עולה השמיימה כשאנחנו קוברים את יקירנו. כמובן שנמצאים מחרים ומתחרים בזועקים גם צמד ה"יוסים " יוסי שריד ויוסי ביילין, שתוך כדי בניית מפלגתם החדשה מסתייגים מהחלטה לגרוש משפחות רוצחים מתאבדים, הם טוענים איך לא? כי צעד כזה מראה שהטרור ניצח.
המפתיע מכולם הוא היועץ המשפטי לראש הממשלה ,מר אליקים רובינשטיין, אשר טוען שהגירוש יהיה חוקי רק אם יוכח שבני המשפחה עסקו בטרור. ליועץ המכובד יש לומר שמשפחה שחינכה את בנה מינקות לטבוח יהודים וללכת בדרך ה"שוהאדה " היא משפחת טרור שדינה כדין כל מרצח.
יש לחזק את ידי ממשלת ישראל בתביעתה לגרש את משפחות הרוצחים. את הגירוש של בני משפחות הרוצחים לא הייתי מבצע לעזה, אלא מחוץ לגבולות הארץ המובטחת. גם לא גירוש בנוסח "המתבצרים בכנסיית המולד" שגורשו לבתי מלון באירופה. הגירוש צריך להתבצע למדינות ערב שכנות ולא לאפשר להם ולצאצאיהם דריסת רגל בארץ ישראל .
================================
אל"מ (מיל.) משה לשם הוא יו"ר עמותת "שנית גמלא לא תיפול".