פרשת השבוע שלנו פורשת בפנינו מערכת מסועפת של "חוקים סוציאליים" המתמודדים עם בעיות המחסור והעוני בחברה, ובכללם "מעשר עני" ומתן צדקה, הלוואה ללא ריבית, ושמיטת כספים בשנת השבע.
ברם, בסופו של דבר, דומה שאין בתורה מתיימרת לבטל כליל את מציאות העוני, ותשובתה לשאלה שבכותרת: "האם יש עולם ללא עניים?" הינה מפוכחת ופסימית: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" (דברים ט"ו, יא).
קביעה זו מבטאת לכאורה מציאות שאינה בטלה לעולם. ואכן האמורא שמואל קובע שכלל זה תקף אף בימות המשיח: "אמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שעבוד מלכויות בלבד, שנאמר: כי לא יחדל אביון מן הארץ" (שבת קנ"א ע"ב).
הווי אומר: אל לנו לצפות שבימות המשיח ישתנו סדרי בראשית והעוני יבטל מן העולם.
אך, האמנם זו דעת התורה במלואה ? הנה בפרשתנו גופה, אנו מוצאים בשורה הפוכה לחלוטין: "אפס כי יהיה בך אביון, כי ברך יברכך ה' " (דברים ט"ו, ד). רש"י בעקבות הספרי מבקש ליישב סתירה זו וכה דבריו: " 'אפס כי לא יהיה בך אביון', ולהלן הוא אומר: 'כי לא יחדל אביון'. אלא בזמן שאתם עושים רצונו של מקום, אביונים באחרים ולא בכם. וכשאין אתם עושים רצונו של מקום, אביונים בכם".
ואולם פסוקים ספורים מאוחר יותר אומרת התורה במפורש: "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון" (ט"ו, ז). האמנם בדור שאינו עושה רצונו של מקום אנו עוסקים בפסוק זה, ולדור זה מצווה התורה "פתוח תפתח את ידך לו" (ט"ו, ח) אתמהה? יתירה מזו: היש לך דור שעושה רצונו של מקום יותר מדורו של משיח שעליו נאמר: "ועמך כולם צדיקים", והנה אף על דור זה נאמר לדעת שמואל: "כי לא יחדל אביון מן הארץ".
ובאמת שאלה זו ניתן להקשות גם על הרמב"ם ההולך בעקביות בדרכו של שמואל וקובע בפסקנות בהלכות מלכים: "אל יעלה על הלב שבימיות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג" (הלכות מלכים י"ב, א). ואילו בסוף אותו פרק, כותב הרמב"ם: ובאותו הזמן, לא יהיה שם לא רעב, ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויים כעפר" (הלכות מלכים י"ב, ה). הרי שלדבריו לא יהיה רעב ועוני בימות המשיח בניגוד לדעת שמואל.
חוק כנגד חוק
דומה שהמפתח לישוב הסתירה בין פסוקי התורה, נעוץ בהבחנה בין שתי מערכות חוקים, המתמודדות זו כנגד זו; מערכת חוקי הטבע ומערכת חוקי התורה. התורה מכירה בעיקרון: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ", כחוק טבע, שכן בני האדם לא נולדו שווים לא בכשרונותיהם ולא בנסיבות חייהם, וממילא לא ניתן לבטל כלאחר יד את הפערים הכלכליים ביניהם.
ברם, התורה מנחה אותנו לבנות מערכת חוקים חברתית-מוסרית, שבאמצעותה ניתן להתמודד עם חוקי הטבע, ואף מוסיפה כי לכך תסייע ברכת ה' אשר תאפשר לקיים את ה"חוקים הסוציאליים" בעין יפה. אם נתבונן, נגלה שהדברים מדוייקים לשון הכתובים: התורה מבשרת "אפס כי לא יהיה בך אביון" אך תולה זאת בשני תנאים: האחד: "כי ברך יברכך ה' בארץ", והשני: (שבו תלוי גם הראשון) "רק אם שמוע תשמע בקול ה' א-לוהיך, לשמור לעשות את כל המצווה הזאת".
נראה שהביטוי "המצווה הזאת" מתמקד במצוות שמיטת כספים, בה עוסקת התורה בפרשייה זו, והרי היא אומרת בפשטות: אם תסיר מאחיך האביון מקץ שבע שנים את עול החובות המשעבדו ללא מוצא, ותאפשר לו לפתוח דף חדש או אז "לא יהיה בך אביון".
לפירוש זה מכוון 'החזקוני' הכותב בשם ה"בכור שור": " 'אפס כי לא יהיה בך אביון' אם תשמרו שמיטין ויובלין. כי העני אם יש עליו חוב משמיטין אותו, וביובל חוזרין נחלותיו וממכריו, ונמצא שלא יהיה בך אביון".
זוהי בדיוק כוונת התורה גם בהמשך דבריה: "אפס כי לא יחדל אביון מקרב הרץ על כן אנכי מצווך לאמור פתח תפתח את ידך". הווי אומר: כדי להתמודד ולנצח את חוק הטבע לפיו "לא יחדל אביון" עליך לפתוח את ידך בעין יפה ולתת לו "די מחסורו אשר יחסר לו" ואז לא יהיה בך אביון.
נמצא אפוא שאף דברי הספרי "כאן בזמן שעושים רצונו של מקום" אינם חייבים להסמך רק על מעשה ניסים, אלא הינם פועל יוצא הנובע משמירה קפדנית של החוקים.
ואכן אף בימות המשיח לא יעלמו לחלוטין הפערים בין בני האדם, אך ברכת ה' ('וכל המעדנים מצויים כעפר') ושמירת חוקי החסד תביא לביטול העוני והרעב בפועל.
מדינה דתית סוציאליסטית!
אין ספק כי כל נסיון ליישם את מערכת החוקים הסוציאליים של התורה למציאות החיים בימינו, מחייבת התאמה ו"תרגום". אך שומה עלינו ליטול את יסודות חוקי החסד המשוקעים בתורה ולבנות לאורם מערכת סוציאלית-לאומית אשר תדכא עד עפר את חפרת העוני הרובצת לפתחנו. דווקא מנקודת מוצא זו עלינו להחזיק טובה מרובה למערכות הסוציאליות הנרחבות שהוקמו במדינת ישראל, ובכללם: הביטוח הלאומי, מערכת הבריאות, חוקי הפנסיה, דמי האבטלה, פיקוח מחירים, לשכות הרווחה ועוד ועוד. אך 'לב יודע מרת נפשו' מה רבה עוד הדרך להתמודדות אמיתית עם מצוקת העוני ברמה הוולונטרית והממלכתית גם יחד.
מדוע לא תוקם דרך משל קופת גמ"ח ממלכתית (חלקה באמצעות מלווה חובה) אשר תסייע בהלוואות ללא ריבית לנזקקים עפ"י קריטריונים מוגדרים ובדיקות נאותות?
חובתה של הציונות הדתית, המבקשת לבנות מדינה לאורה של תורה, להעמיד צוות חשיבה של אנשי תורה ומעשה, אשר ישקוד על גיבוש מסכת שלמה של חקיקה סוציאלית-חברתית, הלכה למעשה לאורה של תורה.
"ציון במשט תפדה ושביה בצדקה". באמת ובאהבה בחסד ובצדקה נשוב לציון ואזנינו תשמענה קול מבשר ואומר: "אפס כי לא יהיה בך אביון".
ברם, בסופו של דבר, דומה שאין בתורה מתיימרת לבטל כליל את מציאות העוני, ותשובתה לשאלה שבכותרת: "האם יש עולם ללא עניים?" הינה מפוכחת ופסימית: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" (דברים ט"ו, יא).
קביעה זו מבטאת לכאורה מציאות שאינה בטלה לעולם. ואכן האמורא שמואל קובע שכלל זה תקף אף בימות המשיח: "אמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שעבוד מלכויות בלבד, שנאמר: כי לא יחדל אביון מן הארץ" (שבת קנ"א ע"ב).
הווי אומר: אל לנו לצפות שבימות המשיח ישתנו סדרי בראשית והעוני יבטל מן העולם.
אך, האמנם זו דעת התורה במלואה ? הנה בפרשתנו גופה, אנו מוצאים בשורה הפוכה לחלוטין: "אפס כי יהיה בך אביון, כי ברך יברכך ה' " (דברים ט"ו, ד). רש"י בעקבות הספרי מבקש ליישב סתירה זו וכה דבריו: " 'אפס כי לא יהיה בך אביון', ולהלן הוא אומר: 'כי לא יחדל אביון'. אלא בזמן שאתם עושים רצונו של מקום, אביונים באחרים ולא בכם. וכשאין אתם עושים רצונו של מקום, אביונים בכם".
ואולם פסוקים ספורים מאוחר יותר אומרת התורה במפורש: "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון" (ט"ו, ז). האמנם בדור שאינו עושה רצונו של מקום אנו עוסקים בפסוק זה, ולדור זה מצווה התורה "פתוח תפתח את ידך לו" (ט"ו, ח) אתמהה? יתירה מזו: היש לך דור שעושה רצונו של מקום יותר מדורו של משיח שעליו נאמר: "ועמך כולם צדיקים", והנה אף על דור זה נאמר לדעת שמואל: "כי לא יחדל אביון מן הארץ".
ובאמת שאלה זו ניתן להקשות גם על הרמב"ם ההולך בעקביות בדרכו של שמואל וקובע בפסקנות בהלכות מלכים: "אל יעלה על הלב שבימיות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג" (הלכות מלכים י"ב, א). ואילו בסוף אותו פרק, כותב הרמב"ם: ובאותו הזמן, לא יהיה שם לא רעב, ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויים כעפר" (הלכות מלכים י"ב, ה). הרי שלדבריו לא יהיה רעב ועוני בימות המשיח בניגוד לדעת שמואל.
חוק כנגד חוק
דומה שהמפתח לישוב הסתירה בין פסוקי התורה, נעוץ בהבחנה בין שתי מערכות חוקים, המתמודדות זו כנגד זו; מערכת חוקי הטבע ומערכת חוקי התורה. התורה מכירה בעיקרון: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ", כחוק טבע, שכן בני האדם לא נולדו שווים לא בכשרונותיהם ולא בנסיבות חייהם, וממילא לא ניתן לבטל כלאחר יד את הפערים הכלכליים ביניהם.
ברם, התורה מנחה אותנו לבנות מערכת חוקים חברתית-מוסרית, שבאמצעותה ניתן להתמודד עם חוקי הטבע, ואף מוסיפה כי לכך תסייע ברכת ה' אשר תאפשר לקיים את ה"חוקים הסוציאליים" בעין יפה. אם נתבונן, נגלה שהדברים מדוייקים לשון הכתובים: התורה מבשרת "אפס כי לא יהיה בך אביון" אך תולה זאת בשני תנאים: האחד: "כי ברך יברכך ה' בארץ", והשני: (שבו תלוי גם הראשון) "רק אם שמוע תשמע בקול ה' א-לוהיך, לשמור לעשות את כל המצווה הזאת".
נראה שהביטוי "המצווה הזאת" מתמקד במצוות שמיטת כספים, בה עוסקת התורה בפרשייה זו, והרי היא אומרת בפשטות: אם תסיר מאחיך האביון מקץ שבע שנים את עול החובות המשעבדו ללא מוצא, ותאפשר לו לפתוח דף חדש או אז "לא יהיה בך אביון".
לפירוש זה מכוון 'החזקוני' הכותב בשם ה"בכור שור": " 'אפס כי לא יהיה בך אביון' אם תשמרו שמיטין ויובלין. כי העני אם יש עליו חוב משמיטין אותו, וביובל חוזרין נחלותיו וממכריו, ונמצא שלא יהיה בך אביון".
זוהי בדיוק כוונת התורה גם בהמשך דבריה: "אפס כי לא יחדל אביון מקרב הרץ על כן אנכי מצווך לאמור פתח תפתח את ידך". הווי אומר: כדי להתמודד ולנצח את חוק הטבע לפיו "לא יחדל אביון" עליך לפתוח את ידך בעין יפה ולתת לו "די מחסורו אשר יחסר לו" ואז לא יהיה בך אביון.
נמצא אפוא שאף דברי הספרי "כאן בזמן שעושים רצונו של מקום" אינם חייבים להסמך רק על מעשה ניסים, אלא הינם פועל יוצא הנובע משמירה קפדנית של החוקים.
ואכן אף בימות המשיח לא יעלמו לחלוטין הפערים בין בני האדם, אך ברכת ה' ('וכל המעדנים מצויים כעפר') ושמירת חוקי החסד תביא לביטול העוני והרעב בפועל.
מדינה דתית סוציאליסטית!
אין ספק כי כל נסיון ליישם את מערכת החוקים הסוציאליים של התורה למציאות החיים בימינו, מחייבת התאמה ו"תרגום". אך שומה עלינו ליטול את יסודות חוקי החסד המשוקעים בתורה ולבנות לאורם מערכת סוציאלית-לאומית אשר תדכא עד עפר את חפרת העוני הרובצת לפתחנו. דווקא מנקודת מוצא זו עלינו להחזיק טובה מרובה למערכות הסוציאליות הנרחבות שהוקמו במדינת ישראל, ובכללם: הביטוח הלאומי, מערכת הבריאות, חוקי הפנסיה, דמי האבטלה, פיקוח מחירים, לשכות הרווחה ועוד ועוד. אך 'לב יודע מרת נפשו' מה רבה עוד הדרך להתמודדות אמיתית עם מצוקת העוני ברמה הוולונטרית והממלכתית גם יחד.
מדוע לא תוקם דרך משל קופת גמ"ח ממלכתית (חלקה באמצעות מלווה חובה) אשר תסייע בהלוואות ללא ריבית לנזקקים עפ"י קריטריונים מוגדרים ובדיקות נאותות?
חובתה של הציונות הדתית, המבקשת לבנות מדינה לאורה של תורה, להעמיד צוות חשיבה של אנשי תורה ומעשה, אשר ישקוד על גיבוש מסכת שלמה של חקיקה סוציאלית-חברתית, הלכה למעשה לאורה של תורה.
"ציון במשט תפדה ושביה בצדקה". באמת ובאהבה בחסד ובצדקה נשוב לציון ואזנינו תשמענה קול מבשר ואומר: "אפס כי לא יהיה בך אביון".