הארכת תקופת הזכיון של מפעילי ערוץ 2, לא מכבר, עוררה איוושת מחאה בקושי. רק פה ושם צייצו נגדה יחידי סגולה, מביני עניין. אפילו הם דממו לחלוטין כאשר הוארכו עכשיו בארבע שנים תמימות הזכיונות של 13 תחנות הרדיו האזוריות, מרדיו מיקס בפאתי חרמון ועד קול הים האדום. התנועה לאיכות השלטון, היועמ"ש הממשלתי ושאר מתקני עולם ופקחיו טרודים כעת בעניינים אחרים, לאו דווקא חשובים יותר.
צ'ופאר הארכת הזיכיון הוענק לתחנות האזוריות למרות סירובן המתמשך לשלם למדינה עבור השימוש בתדרים (מאות אלפי שקלים לשנה), וחרף העובדה שכמעט כולן חורגות במזיד מטווח הזיכיון שלהן. רובן גם לא ממלאות את ייעודן המקורי, הפרובינציאלי, שבשמו עלו לאוויר. אין הרבה קשר בין לוח משדריהן לבין האזור שעליו הן מופקדות. אם נתן זהבי יעבור לשדר מחר ברדיו חיפה, במקום ברדיו תל-אביבי, שום נזק לא ייגרם לצרכים האורבניים של גוש דן ושום תועלת לא תצמח לצרכים המקבילים של עיר הכרמל.
למען הגילוי הנאות יצויין שכותב שורות אלו הוא איש ערוץ 7, אך גם יודגש שכל עניין הרדיו האזורי מובא כאן כדוגמה בלבד. רוב התחנות האזוריות הרי אינן עסק רווחי, בלשון המעטה. הארכת זכיונותיהן באופן שרירותי, גחמתי, רק ממחישה את העריצות השלטונית הכללית בגלי האתר. השלטונות המציאו אותן בשנות ה-90 כדי ליצור מראית עין של היצע רדיופוני, והם ממשיכים לתחזק אותן היום במסגרת מאמציהם העקביים למנוע הקמת תחנות מסוג אחר.
54 שנים אחרי כינון הדמוקרטיה הישראלית, כמאה שנים אחרי המצאת הרדיו, עדיין אסור להרים כאן אנטנה נטולת זיקה ממשלתית. כל תחנת רדיו תקנית בארץ היא או תחנה ממשלתית או תחנה שמפעיליה צלחו ועדת מכרזים ממלכתית. אין היום אפשרות חוקית להקים על אדמת ישראל תחנת רדיו פרטית כלל ארצית. רק עובדי מדינה או חיילים, כמו כתבי קול ישראל וגל"ץ, רשאים לשדר כאן חדשות. האח הגדול מסרב בתוקף להנפיק אגרות שידור רב אזוריות לגופים חוץ ממסדיים.
אין מספיק תדרים, הוא מתנצל לפעמים. שטויות. ארצנו הקטנטונת היא בעלת שמים עבים כשמי אמריקה בדיוק. עובדה שבדור האחרון נפתחו כאן שלל תחנות רדיו ארציות, ממשלתיות כולן. רשת ג' וגלגל"צ וקול הדרך לעסקים וקול המוסיקה ורדיו מורשת ומה לא. נפתחו גם תחנת הגל הבטוח ועוד 30 תחנות חינוכיות, אף הן בבעלות הממשלה. אפשר לסגור עכשיו את רובן ולשחרר את האוויר. מאות אלפי מאזינים, אולי מיליונים, רוצים ערוצים עם תפריט שונה וטרמינולוגיה חדשותית פרו יהודית. נמאס להם מהרדיו הישן, הממשלתי, החילוני, חסיד הנסיגות.
בהסכמים הקואליציוניים של שלוש הממשלות האחרונות נכללו סעיפים המדברים על הקמת ערוצים ייעודיים. ראשיהן התחייבו להרחיב את הפלורליזם השורר בתחום התקשורת הכתובה לתחום התקשורת האלקטרונית. אבל בכירים במשרד המשפטים ועוד כמה נשמות טובות בכנסת דאגו תמיד לטרפד את היוזמות הללו. כשנחקק סוף סוף חוק פרטי לתיקון המעוות, חוק הנדל, הם אצו רצו לבג"ץ כדי לבטלו. רדיו חופשי הוא הסיוט הכי הגדול של מנכ"לי הדמוקרטיה.
צ'ופאר הארכת הזיכיון הוענק לתחנות האזוריות למרות סירובן המתמשך לשלם למדינה עבור השימוש בתדרים (מאות אלפי שקלים לשנה), וחרף העובדה שכמעט כולן חורגות במזיד מטווח הזיכיון שלהן. רובן גם לא ממלאות את ייעודן המקורי, הפרובינציאלי, שבשמו עלו לאוויר. אין הרבה קשר בין לוח משדריהן לבין האזור שעליו הן מופקדות. אם נתן זהבי יעבור לשדר מחר ברדיו חיפה, במקום ברדיו תל-אביבי, שום נזק לא ייגרם לצרכים האורבניים של גוש דן ושום תועלת לא תצמח לצרכים המקבילים של עיר הכרמל.
למען הגילוי הנאות יצויין שכותב שורות אלו הוא איש ערוץ 7, אך גם יודגש שכל עניין הרדיו האזורי מובא כאן כדוגמה בלבד. רוב התחנות האזוריות הרי אינן עסק רווחי, בלשון המעטה. הארכת זכיונותיהן באופן שרירותי, גחמתי, רק ממחישה את העריצות השלטונית הכללית בגלי האתר. השלטונות המציאו אותן בשנות ה-90 כדי ליצור מראית עין של היצע רדיופוני, והם ממשיכים לתחזק אותן היום במסגרת מאמציהם העקביים למנוע הקמת תחנות מסוג אחר.
54 שנים אחרי כינון הדמוקרטיה הישראלית, כמאה שנים אחרי המצאת הרדיו, עדיין אסור להרים כאן אנטנה נטולת זיקה ממשלתית. כל תחנת רדיו תקנית בארץ היא או תחנה ממשלתית או תחנה שמפעיליה צלחו ועדת מכרזים ממלכתית. אין היום אפשרות חוקית להקים על אדמת ישראל תחנת רדיו פרטית כלל ארצית. רק עובדי מדינה או חיילים, כמו כתבי קול ישראל וגל"ץ, רשאים לשדר כאן חדשות. האח הגדול מסרב בתוקף להנפיק אגרות שידור רב אזוריות לגופים חוץ ממסדיים.
אין מספיק תדרים, הוא מתנצל לפעמים. שטויות. ארצנו הקטנטונת היא בעלת שמים עבים כשמי אמריקה בדיוק. עובדה שבדור האחרון נפתחו כאן שלל תחנות רדיו ארציות, ממשלתיות כולן. רשת ג' וגלגל"צ וקול הדרך לעסקים וקול המוסיקה ורדיו מורשת ומה לא. נפתחו גם תחנת הגל הבטוח ועוד 30 תחנות חינוכיות, אף הן בבעלות הממשלה. אפשר לסגור עכשיו את רובן ולשחרר את האוויר. מאות אלפי מאזינים, אולי מיליונים, רוצים ערוצים עם תפריט שונה וטרמינולוגיה חדשותית פרו יהודית. נמאס להם מהרדיו הישן, הממשלתי, החילוני, חסיד הנסיגות.
בהסכמים הקואליציוניים של שלוש הממשלות האחרונות נכללו סעיפים המדברים על הקמת ערוצים ייעודיים. ראשיהן התחייבו להרחיב את הפלורליזם השורר בתחום התקשורת הכתובה לתחום התקשורת האלקטרונית. אבל בכירים במשרד המשפטים ועוד כמה נשמות טובות בכנסת דאגו תמיד לטרפד את היוזמות הללו. כשנחקק סוף סוף חוק פרטי לתיקון המעוות, חוק הנדל, הם אצו רצו לבג"ץ כדי לבטלו. רדיו חופשי הוא הסיוט הכי הגדול של מנכ"לי הדמוקרטיה.