גדלתי על הערצה לשרון, המצביא האדיר שקם לישראל. בעבר. קראתי את ספרו של אורי דן, כמו כל ישראלי נורמלי. מהלכיו הצבאיים מאז ימי ה- 101 דרך אבו- עגיילה והמשך בחציית התעלה, מקנים לו מקום ראשון בין מובילי מערכות. נהגתי גם להצדיע לדרגות תא"ל. אפילו כשפואד היה זה שענד אותן. ואלופים, כמו אלו שמתחתיהם, היו אישים שלא ערערנו על שיפוטם. כל מפקד, גרם ללבנו להאיץ את פעימותיו.
ולכן, יש לי כמה שאלות. שאלות שהציקו ביום ראשון, רק לשמע מהדורת החדשות. ונדמה לי שמותר לאזרח משלם מיסים, ושבניו משרתים, וישרתו בצה"ל עוד שנים רבות, לקבל גם תשובות.
חילופי אש
זה נשמע כמו טעות בדיווח. חילופי אש עם צה"ל. משהו כמו משחק חביב. דומה למשחק פינג- פונג. אתה חובט אל השני והוא משיב לך. כלומר, לא ממש מלחמה. וגם לא נגד הצבא המצרי או הסורי. חילופי אש עם מחבלים באזור רצועת עזה. דהיינו, צה"ל הגדול, זה שהביס 7 מדינות ערב במלחמת השחרור, בעוד אמברגו נשק מופעל נגדנו. צה"ל האדיר שבששה ימים הכה צבאות גדולים ממנו, והשיב את עם ישראל לחלק גדול מנחלת אבותיו. כן, אותו צבא שהתאושש מהפתעה מוחלטת ביום כיפור ובכמה ימי לחימה הפך את הקערה על פיה וסיים את המלחמה במרחק נגיעה מבירותיהן של מצרים וסוריה. (אני יודע שאסור לפגוע בכבוד הערבי. ובודאי של ידידתנו החברותית מהדרום. אבל, זו המציאות. אנחנו נצחנו אותם. וכיף אמיתי הוא לא רק לחזור ולהזכיר את זה, אלא גם לשמוח שזה מה שקרה).
ובכן, הצבא הזה מנהל חילופי אש עם כנופיית מחבלים? איך קרה שזו שגרה מדווחת ועוברים לסדר היום? היום מחליפים כדורים בגזרה הזאת ומחר באחרת. וכל פוחח זב חוטם יוצא למרפסת, יורה לכיוון של משהו ישראלי וחוזר הביתה כגיבור נערץ. אולם, אם היינו קובעים כלל הגיוני שלפיו כל ירי נגדנו, אפילו באקדח קפצונים, זוכה למענה של טיל, המוחה את היורה וסביבתו מעל פני האדמה, הרי שכולנו היינו נושמים אוויר טוב יותר ונקי יותר. ויש להניח שאחרי שלושה טילים כאלה, המשחקים היו נגמרים. ומספיק עם הפתגמים המטופשים שלא הורגים יתוש עם טנקים. הרי העיקר הוא שהמטרה מושגת והיתוש מת. מי שמתחיל לשחק באש, כדאי שיבין שהוא עומד להשרף. לא אולי, אלא ודאי.
יורים על דוגית
וגם זה היה באותו בקר בחדשות. יורים על דוגית.. ("דו-גית נוסעת, מפרשיה שניים ומלחיה נרדמו כולם. אם לא יעורו כל מלחיה- אומרות מילות השיר הנחמד , שהפכו לאזהרה חמורה במשמעותו- איכה תגיע הדוגית לחוף".) חופש הדיבור בישראל, גם אם מדובר בקנה רובה. זו השפה המדוברת במזרח התיכון החדש. (ע"ע שימון) אבל, גם לנו יש שפה מקבילה. ואני, המומחה הצבאי הקטן מאד, לא מבין מדוע לא עולה מסוק, מיידית, וסוגר עניין כראוי. הכיצד, אחרי נסיון של כל מיני אינתיפאדות למיניהן, אין לנו מסוקים, מזל"טים או אף 16 שמגיעים מיידית לכל מקום כזה, ומשיבים תשובה כהלכתה. זבנג וגמרנו. מי שיורה, מקבל מיידית בומרנג סופי.
תקוות הגדר
אז חדרו שוב. הפעם במכורה. לא כמו באיתמר, היתה גדר. אבל הם הגיעו ורצחו. ועכשיו תהיה ועדת חקירה ונדע שזה לקח לרוצח 7 או 20 שניות לחתוך אותה ולהכנס. עוד דו"ח עב כרס. והכל בגלל שהגדר סמוכה מדי לבתי הישוב. ולכן, רבותי היקרים, כמסקנה ברורה, נקים עוד גדר לאורך המדינה. וקרוב ככל האפשר לקו התפר. כדי שאחרי החדירה הבאה, תקום עוד ועדת חקירה. ויוסיפו עוד גדר, וישנו- אחרי ועדת מומחים- עוד תוואי קטן. כי על כל טפשות, נוסיף עוד אחת. אגב, באוניברסיטה יש גדר. טובה ומצוינת. וגם הרבה אנשי בטחון. אבל, יש קונצפציה.
קוקה קולה
מה הקשר בין קוקה קולה לבטחון?
יש בסיס צבאי שאזרחים נכנסים אליו לעניינים שונים. ביום ראשון, נכנסתי לשם. עם הרכב, כמובן. והנה, קומנדקר חוסם את הדרך ליעד שהייתי אמור להגיע אליו. לשאלתי, השיב הנהג, שאישיות צבאית בכירה מגיעה לביקור, ואין מעבר. הגיוני, לפחות חלקית. שהרי אני נוהג להכנס לשם. מילא. לקחתי את המטען שעמי ליעדו, כמה מאות מטרים. ואז הגיעה משאית עם בקבוקי קולה. הנהג ועוזרו בלטו במראה הלא יהודי שלהם. יכולתי לכתוב את ההמשך, אבל התבוננתי לראות אם ניחשתי נכון. ואכן, בדרכי חזרה, ראיתי את המשאית נוסעת, ואחריה את אותו קומנדקר שחסם אותי, עם אותו נהג.
שאלתי אותו אם הנהגים אינם ערבים. והוא השיב בחיוב. תהיתי למה להם ניתן להכנס. התשובה לא בוששה לבוא. "אני מלווה אותם", אמר איש המילואים או הקבע הזה. ועכשיו לך תסביר לשאנן הזה, שהליווי שלו יכול להיות ליווי עד לעולם הבא. שהערבים מסוגלים להתפוצץ אתו יחד. ושהליווי שלו, הוא חסר תועלת מעשית. אבל, מה פתאום אני מפחיד סתם יהודי חביב. מישהו שמע על מכוניות מתפוצצות או אנשים חובבי דם יהודי?- ונקווה שהקולה תרווה את צמאונם של החיילים ושיספיקו לשתות לפני הפיצוץ.
שלום לך ארץ שלווה, מנותקת וחולמת. המשך האזנה ערבה לחדשות. עם דגש על "האזנה".
ולכן, יש לי כמה שאלות. שאלות שהציקו ביום ראשון, רק לשמע מהדורת החדשות. ונדמה לי שמותר לאזרח משלם מיסים, ושבניו משרתים, וישרתו בצה"ל עוד שנים רבות, לקבל גם תשובות.
חילופי אש
זה נשמע כמו טעות בדיווח. חילופי אש עם צה"ל. משהו כמו משחק חביב. דומה למשחק פינג- פונג. אתה חובט אל השני והוא משיב לך. כלומר, לא ממש מלחמה. וגם לא נגד הצבא המצרי או הסורי. חילופי אש עם מחבלים באזור רצועת עזה. דהיינו, צה"ל הגדול, זה שהביס 7 מדינות ערב במלחמת השחרור, בעוד אמברגו נשק מופעל נגדנו. צה"ל האדיר שבששה ימים הכה צבאות גדולים ממנו, והשיב את עם ישראל לחלק גדול מנחלת אבותיו. כן, אותו צבא שהתאושש מהפתעה מוחלטת ביום כיפור ובכמה ימי לחימה הפך את הקערה על פיה וסיים את המלחמה במרחק נגיעה מבירותיהן של מצרים וסוריה. (אני יודע שאסור לפגוע בכבוד הערבי. ובודאי של ידידתנו החברותית מהדרום. אבל, זו המציאות. אנחנו נצחנו אותם. וכיף אמיתי הוא לא רק לחזור ולהזכיר את זה, אלא גם לשמוח שזה מה שקרה).
ובכן, הצבא הזה מנהל חילופי אש עם כנופיית מחבלים? איך קרה שזו שגרה מדווחת ועוברים לסדר היום? היום מחליפים כדורים בגזרה הזאת ומחר באחרת. וכל פוחח זב חוטם יוצא למרפסת, יורה לכיוון של משהו ישראלי וחוזר הביתה כגיבור נערץ. אולם, אם היינו קובעים כלל הגיוני שלפיו כל ירי נגדנו, אפילו באקדח קפצונים, זוכה למענה של טיל, המוחה את היורה וסביבתו מעל פני האדמה, הרי שכולנו היינו נושמים אוויר טוב יותר ונקי יותר. ויש להניח שאחרי שלושה טילים כאלה, המשחקים היו נגמרים. ומספיק עם הפתגמים המטופשים שלא הורגים יתוש עם טנקים. הרי העיקר הוא שהמטרה מושגת והיתוש מת. מי שמתחיל לשחק באש, כדאי שיבין שהוא עומד להשרף. לא אולי, אלא ודאי.
יורים על דוגית
וגם זה היה באותו בקר בחדשות. יורים על דוגית.. ("דו-גית נוסעת, מפרשיה שניים ומלחיה נרדמו כולם. אם לא יעורו כל מלחיה- אומרות מילות השיר הנחמד , שהפכו לאזהרה חמורה במשמעותו- איכה תגיע הדוגית לחוף".) חופש הדיבור בישראל, גם אם מדובר בקנה רובה. זו השפה המדוברת במזרח התיכון החדש. (ע"ע שימון) אבל, גם לנו יש שפה מקבילה. ואני, המומחה הצבאי הקטן מאד, לא מבין מדוע לא עולה מסוק, מיידית, וסוגר עניין כראוי. הכיצד, אחרי נסיון של כל מיני אינתיפאדות למיניהן, אין לנו מסוקים, מזל"טים או אף 16 שמגיעים מיידית לכל מקום כזה, ומשיבים תשובה כהלכתה. זבנג וגמרנו. מי שיורה, מקבל מיידית בומרנג סופי.
תקוות הגדר
אז חדרו שוב. הפעם במכורה. לא כמו באיתמר, היתה גדר. אבל הם הגיעו ורצחו. ועכשיו תהיה ועדת חקירה ונדע שזה לקח לרוצח 7 או 20 שניות לחתוך אותה ולהכנס. עוד דו"ח עב כרס. והכל בגלל שהגדר סמוכה מדי לבתי הישוב. ולכן, רבותי היקרים, כמסקנה ברורה, נקים עוד גדר לאורך המדינה. וקרוב ככל האפשר לקו התפר. כדי שאחרי החדירה הבאה, תקום עוד ועדת חקירה. ויוסיפו עוד גדר, וישנו- אחרי ועדת מומחים- עוד תוואי קטן. כי על כל טפשות, נוסיף עוד אחת. אגב, באוניברסיטה יש גדר. טובה ומצוינת. וגם הרבה אנשי בטחון. אבל, יש קונצפציה.
קוקה קולה
מה הקשר בין קוקה קולה לבטחון?
יש בסיס צבאי שאזרחים נכנסים אליו לעניינים שונים. ביום ראשון, נכנסתי לשם. עם הרכב, כמובן. והנה, קומנדקר חוסם את הדרך ליעד שהייתי אמור להגיע אליו. לשאלתי, השיב הנהג, שאישיות צבאית בכירה מגיעה לביקור, ואין מעבר. הגיוני, לפחות חלקית. שהרי אני נוהג להכנס לשם. מילא. לקחתי את המטען שעמי ליעדו, כמה מאות מטרים. ואז הגיעה משאית עם בקבוקי קולה. הנהג ועוזרו בלטו במראה הלא יהודי שלהם. יכולתי לכתוב את ההמשך, אבל התבוננתי לראות אם ניחשתי נכון. ואכן, בדרכי חזרה, ראיתי את המשאית נוסעת, ואחריה את אותו קומנדקר שחסם אותי, עם אותו נהג.
שאלתי אותו אם הנהגים אינם ערבים. והוא השיב בחיוב. תהיתי למה להם ניתן להכנס. התשובה לא בוששה לבוא. "אני מלווה אותם", אמר איש המילואים או הקבע הזה. ועכשיו לך תסביר לשאנן הזה, שהליווי שלו יכול להיות ליווי עד לעולם הבא. שהערבים מסוגלים להתפוצץ אתו יחד. ושהליווי שלו, הוא חסר תועלת מעשית. אבל, מה פתאום אני מפחיד סתם יהודי חביב. מישהו שמע על מכוניות מתפוצצות או אנשים חובבי דם יהודי?- ונקווה שהקולה תרווה את צמאונם של החיילים ושיספיקו לשתות לפני הפיצוץ.
שלום לך ארץ שלווה, מנותקת וחולמת. המשך האזנה ערבה לחדשות. עם דגש על "האזנה".