אפי איתם לא מילא את מאת ימי החסד, והיצר הרע כפול שניים של החברה הדתית לאומית כבר מהמהם מסביב: "הוא לא תפס", "הוא לא תנועתי", "כאן זה לא צבא", "הוא שכח שהוא מיניסטר", "הפרדס של ברגותי? ככה מדבר שר?", "הבטיח 10 מנדטים, בקושי יש 6". ואתה, אפי, שנטלת זה עתה את המושכות, לומד על בשרך את זמזום הדבורה, והיא עוקצת מהר במחוזותינו. תשאל רבנים שנכנסו רק עתה למשרותיהם. תשאל מרצים באוניברסיטה הדתית - עד שהם נכנסים פנימה כבר זמזמה הדבורה והוציאה משפטה. כך זה אצלנו. אבל קודם כל אני יודע שאינך נבהל. עברת כבר מחזות קשים מאלה. ושנית - כל מילה שאמרת היא נכונה, צריך רק לדעת איך לומר. ואת זה אתה יכול ללמוד מאריאל שרון.

צדקת בביקורת של ש"ס. ארבע שנים שלא עשו דבר מהותי למען שכבות המצוקה. אבל אצלנו לא אוהבים ביקורת בתוך המחנה. אצלנו - לפחות כלפי חוץ - צריך להפגין קואופרטיביות, במיוחד כשהמחנה הדתי לאומי הוא שפישל. הוא שנטש את המושבים, את שכונות המצוקה ואת עיירות הפיתוח והשאיר אותם בידי ש"ס שנכנסה לדרך פנויה, ובהרבה חריצות וחכמה. את המלים הקשות שמור לחדרי התנועה כי כאן מדברים שלום.

כך גם לגבי ברגותי. את הפרדס מזכירים בחדרי חדרים, ואומרים שם מה שכל אחד חושב על המנהיג הפלשתינאי היחידי שדיבר בגלוי על רצח וטבח.

כך גם לגבי פואד. להגיד לו, כאשר דיבר על "עזה תחילה" - "הראש שלך תחילה", "היד שלך תחילה" - זה נכון, אבל זו לא הדרך.

מהי כן הדרך? תלמד משרון. המדינה ברגרסיה, הכלכלה צונחת, החברה מפוחדת. איו שלום ואין בטחון, והאיש מוליך בגדול עד שצריך לגייס את המזוקן מן הצפון - מצנע תחילה. איך שרון עושה זאת? הוא מדבר חיובית, הוא אומר כן לכולם, מפרס ועד טומי לפיד, מליצמן עד אבשלום וילן. והעם אוהב את זה, כי הוא אוהב רוח חיובית שנדמית לו כאחדותית, מפרגנת, מובילה בראש אחד.
רוצה להצליח? שדר טוב, קרא לאחדות בין חילוניים לדתיים, גייס את חבריך מעין-גב לצוותא רעיוני, לך לעיירות הפיתוח, תפגין מול מנהל בית ספר שלא רצה לקבל ילד שאין בידו לשלם עבור ספרים. מתי זינקה המפד"ל ל12- מנדטים? כשהקימה את ממשלת האחדות הלאומית. אנחנו ציבור שאוהב מי שאומר "כן" ולא מנפנף מולנו באצבע המורה "אמרתי לכם". או-אז תראה כיצד אתה מתרומם, ובמטאוריות מעוררת קינאה. ואז שוב יעלה היצר הרע, אבל מכיוון אחר.

==========================