השבוע, כך הסתבר, השתחרר לבן אליעזר הפואד, והוא החליט להעביר הוראה לכוחותיו בחברון להיכנס בתושביה היהודיים של העיר. אמנם לא צריך כישורים של מדען אטום כדי להבין ששוב, כמו בסצנת ה"עוד הלילה אני מתכוון לפנות מיליוני מאחזים", כל המלל המיותר הזה מיועד לאוזני מצביעי מפלגת העבודה, אבל בכל זאת הרשו לי התייחסות קצרה:
התקשורת הישראלית הדביקה על פניהם של יהודי חברון פרצוף דמוני מעורר חלחלה וגועל, כידוע לכולנו. אבל איש לא נותן דעתו על כך שלו אמת הייתה בציור המבעית הזה, הרי שלא היינו זוכים לזריחת שמש אחת מבלי שקראנו בכותרות העיתונים על הרג המוני שבוצע בקרב ערביי חברון. ההיגיון הפשוט שולל אפשרות אחרת, כשקהילה יהודית חמושה מתגוררת בצפיפות עם מבקשי נפשה ורוצחיה.
אז איך אתה מסביר את מה שקרה בהלוויה של אלעזר לייבוביץ' הי"ד, אתם שואלים. ומה על כל שאר מקרי ההתפרעויות בעיר, אתם מוסיפים להקשות. או! בשביל זה אני פה.
ובכן: לשוטרי משטרת ירושלים ידוע שמעבר לצרותיה של כל תחנת משטרה ממוצעת, להם יש תיק נוסף, והוא השיגעון המיוחד המכונה 'סינדרום ירושלים'. מעת לעת מוצאים אזרחי ירושלים מתחת לעץ זית עתיק או בקצה צריח מגדל נטוש, איש או אישה שמחליטים להטיף, להתנבא, לנאום, או לחפש כל דרך אחרת לצוד את תשומת ליבו של הירושלמי הכמה למעט שקט. המשטרה מוזמנת למקום, ובעדינות מבהירים למשובש שיוכל להמשיך לנאום אבל במקום אחר. כל האירוע רשום בספרות הקלינית כשיגעון מוכר וידוע, 'סינדרום ירושלים' שמו.
המשותף לכל משתגעי ירושלים הוא מוצאם. איש מהם לא נולד וגדל בעיר, כולם הם בעצם יבוא מבחוץ. אנשים שמרוב התרגשותם מהעובדה שהם דורכים על אדמת ירושלים הקדושה הגיעו עד לכדי הסצנות המשונות הללו.
עיקרון דומה פועל ככל הנראה גם בחברון. אנשי חברון היהודיים, ברובם המוחלט, הם אנשים עדינים. הבעיה מתחילה במתארחים בעיר. להם יש תחושה שהנה הם הגיעו למקום שבו יוכלו לשלוף את כל שהיה ראוי להסתיר עד כה, ואכן הם מתנהגים בהתאם. גם כאן, המשותף לבעלי 'סינדרום חברון' הוא מוצאם - כולם אורחים מבחוץ.
אגב, השבוע דווחנו מהגיזרה החברונית שבכירי קציני צה"ל שם הורו לפקודיהם שלא לקבל מתושבי היישוב היהודי בחברון שתייה, עוגות ושאר קלוריות אפויות. המטרה: להבטיח שהתנהגותם העתידית כלפי התושבים תתאם את דרישותיו הנחרצות והקשוחות של פואד, ללא שוחד מתוק ומשוא פנים אפוי. וכאן צצה התמיהה, איך בדיוק מסתדרת התדמית האלימה של יהודי חברון עם עבר פלילי של הענקת מיני מתיקה לחיילים? באמת מוזר.
==============================
התקשורת הישראלית הדביקה על פניהם של יהודי חברון פרצוף דמוני מעורר חלחלה וגועל, כידוע לכולנו. אבל איש לא נותן דעתו על כך שלו אמת הייתה בציור המבעית הזה, הרי שלא היינו זוכים לזריחת שמש אחת מבלי שקראנו בכותרות העיתונים על הרג המוני שבוצע בקרב ערביי חברון. ההיגיון הפשוט שולל אפשרות אחרת, כשקהילה יהודית חמושה מתגוררת בצפיפות עם מבקשי נפשה ורוצחיה.
אז איך אתה מסביר את מה שקרה בהלוויה של אלעזר לייבוביץ' הי"ד, אתם שואלים. ומה על כל שאר מקרי ההתפרעויות בעיר, אתם מוסיפים להקשות. או! בשביל זה אני פה.
ובכן: לשוטרי משטרת ירושלים ידוע שמעבר לצרותיה של כל תחנת משטרה ממוצעת, להם יש תיק נוסף, והוא השיגעון המיוחד המכונה 'סינדרום ירושלים'. מעת לעת מוצאים אזרחי ירושלים מתחת לעץ זית עתיק או בקצה צריח מגדל נטוש, איש או אישה שמחליטים להטיף, להתנבא, לנאום, או לחפש כל דרך אחרת לצוד את תשומת ליבו של הירושלמי הכמה למעט שקט. המשטרה מוזמנת למקום, ובעדינות מבהירים למשובש שיוכל להמשיך לנאום אבל במקום אחר. כל האירוע רשום בספרות הקלינית כשיגעון מוכר וידוע, 'סינדרום ירושלים' שמו.
המשותף לכל משתגעי ירושלים הוא מוצאם. איש מהם לא נולד וגדל בעיר, כולם הם בעצם יבוא מבחוץ. אנשים שמרוב התרגשותם מהעובדה שהם דורכים על אדמת ירושלים הקדושה הגיעו עד לכדי הסצנות המשונות הללו.
עיקרון דומה פועל ככל הנראה גם בחברון. אנשי חברון היהודיים, ברובם המוחלט, הם אנשים עדינים. הבעיה מתחילה במתארחים בעיר. להם יש תחושה שהנה הם הגיעו למקום שבו יוכלו לשלוף את כל שהיה ראוי להסתיר עד כה, ואכן הם מתנהגים בהתאם. גם כאן, המשותף לבעלי 'סינדרום חברון' הוא מוצאם - כולם אורחים מבחוץ.
אגב, השבוע דווחנו מהגיזרה החברונית שבכירי קציני צה"ל שם הורו לפקודיהם שלא לקבל מתושבי היישוב היהודי בחברון שתייה, עוגות ושאר קלוריות אפויות. המטרה: להבטיח שהתנהגותם העתידית כלפי התושבים תתאם את דרישותיו הנחרצות והקשוחות של פואד, ללא שוחד מתוק ומשוא פנים אפוי. וכאן צצה התמיהה, איך בדיוק מסתדרת התדמית האלימה של יהודי חברון עם עבר פלילי של הענקת מיני מתיקה לחיילים? באמת מוזר.
==============================