"הם" אמרו שהטרור אינו איום אסטרטגי. האיום האסטרטגי נתפס, בדרך כלל, במונחים של צבאיות ונכסים חומריים. נשק כזה או אחר, עוצמה כלכלית כמו גם משאבים טבעיים או תחנות כוח. הטרור- "הם" אמרו- לא יזיק לנו משמעותית.. היתוש רק יעקוץ את הפיל הענק. נניח. אמנם אפשר לחלוק על ההגדרות. ובמיוחד לאור התוצאות במציאות. אבל הנקודה החשובה היא שונה לחלוטין. אנו אומה של עוצמות רוחניות. ומכאן שעלינו האיומים הם שונים לחלוטין.
עזה- תחילה של סוף
זחיחות הדעת, נביאי השקר עם חיוכי הדעתנות השבעה. אלו הם איום אסטרטגי משמעותי. אולי המשמעותי ביותר. כל אלו שאינם טועים לעולם. הם הבהירו לכל דיכפין, וגם למי שלא רצה, שאין כל איום אסטרטגי בטרור. והם צדקו. אין כבר איום. יש כבר מציאות נוראה של טרור, המגובה במאות גופות יהודיות נרצחות. בכל גודל ומין. מעובר יחד עם אמו ועד לשבעי ימים בני שמונים ומעלה.
הממשות של הטרור מורגשת בכל מקום. ודווקא תחושות היהודים הפשוטים, לוחמי המילואים והנושאים בעול היום יומי, הוכחו כמדויקות יותר מאלו של נביאי ה"איליטות", אנשי השמאל, יושבי הכורסאות, שנתלו בחלומותיהם ובמשאלות לבם כאילו מדובר בפרי מחקר והגות רציניים. והדבר האופייני ביותר הוא שגם בעת שהחלומות הללו הפכו לסיוטים של המציאות עצמה, הלצים הללו אינם מתיאשים. הם מקהילים קבוצות של החבר'ה, אקדמאים או אנשי צבא, עיתונאים ואמנים עם כל מיני אליטיסטים, והם מציירים תסריטים מתוך הסלון, יחד עם החוצפה לדרוש שינסו שוב את הרעיונות שלהם. כל עוד שיש עם שישלם את מחיר הכשלונות שלהם, הם מוכנים לנסות עליו כל רעיון עוועים העולה במוחם הקודח.
עזה תחילה, אותה סיסמא שבישרה את תחילת הטרור, מושמעת שוב. כאילו מדובר בתרופה ולא בוירוס של המחלה עצמה. ואם יש איום אסטרטגי, כאן הוא נמצא. בהתעלמות מכל הידע ההיסטורי והנסיון המצטבר. אין חכם כבעל הנסיון, הומר בנסיונות ממוחזרים שוב ושוב. ומעניין, שכל אלו הלוחמים נגד ניסויים בבעלי חיים, אינם מוטרדים כלל שחיות הניסוי האנושיות שלהם, הולכות ואוזלות.
מגה -פיגוע כבר כאן
כל נרצח, הוא לכאורה הישג טקטי לאויב. כאילו אומרים מה יעלה ומה יוסיף עוד נרצח או פצוע. הוא לא יכריע את גורל המערכה. אבל בעצם מדובר ברמה האסטרטגית. שהרי כל נרצח הוא פוטנציאל לעץ ע(א)בות משפחתי שעתה הושמד גזעו. שש מאות נרצחים, הם פוטנציאל של כ- 1500 לאחר דור אחד. אחרי חמישים שנה, אלו כבר ארבעת אלפים. והיום, במבט רחוק יותר, ששת אלפים ההרוגים של מלחמת העצמאות, הם בחישוב גס- 3000 משפחות. בממוצע של ארבעה ילדים למשפחה (שאיננו גבוה במיוחד) ובהנחה שבמשך 54 שנות המדינה היו נולדים רק שני דורות, מדובר על שתי ערים מאוכלסות. כולל כמה אוגדות וגם על עוצמה כלכלית אדירה. אז, זה נושא טקטי או שמא אסטרטגי? ואם נקח את 22,000 החללים מאז קום המדינה בלבד, נגיע לפגיעה אסטרטגית קשה. ולא צריך לחכות למגה- פיגוע נוסף, כדי לפעול כדרוש. הוא כבר קרה.. תוצאותיו כבר מורגשות בחסרון האדיר שבתוכנו. בחללים (תרתי משמע) שבתוך האומה שלנו.
הכוחות הזרים
אכן, איום אסטרטגי טמון בערביי ישראל הותיקים, באלו הנושאים תעודות זהות כחולות. הם נמצאים בכל מקום, דוברים את השפה ומכירים את המנטליות. הם פצצה ענקית, מאיימת, שכבר הוכיחה את יכולתה לממש ולפגוע. זהו איום שיש לנטרל. ובודאי שאסור להתעלם ממנו. ויפה שעה אחת קודם. ונדמה שכבר יהושע בן נון ראה את הנולד וקבע את הכללים. הרוצה להשלים- ישלים. מי שרוצה לגלות, יגלה. (וללא הפרעה ועם כל שיאבה לקחת עמו.) והרוצה להלחם, יעשה כן. בגלוי, בנכונות לשאת בתוצאות. כאן, האיום נעוץ בהתעלמות. והנה, שוב. בעוד הימין מצביע בגלוי על הנתונים ומציע לחפש פתרונות, השמאל עוצם עיניו שלו ובד בבד מדביק תוויות של גזענות למצלצלים בפעמוני האזעקה. האיום הוא בחוסר המוכנות להתגונן בפני הסכנה. וגם בהפרעה למי שמוכן לעצור את הסחף. והרי הסיכון הוא לכו-לם. בת היענה יכולה להטמין את ראשה בחול. אך בל תלין על מי שעבר ופשוט הסיר את הראש הטמון מעליה. באזור שלנו אסור לעצום עין, בכל שעות היממה. קל וחומר שלא לטמון את הראש כולו.
איום אסטרטגי
יש איום רציני על החברה, שהוא אסטרטגי. וזה השינוי בהרגלי העבודה וברצון לבנות את הארץ. האיום הוא בתבוסתנות המוחדרת מהבית פנימה. בהפיכת הערכים המובילים את עם ישראל ואת החברה הישראלית לאורך השנים, לשליליים. האיום נעוץ בריקנות ובסגידה לתרבות שהיא חסרת תרבות ושאין בה כל סממן ישראלי- יהודי. אלא רק חיקוי עלוב של "תרבות אנשים חטאים". האיום הוא בפחד שמפיצים גורמים עוינים ומשת"פים שבתוכנו. ברגשות היאוש המחליקים על שימון (...) כספי של האיחוד האירופי. בתחושת החדלון שמנסים להפיץ גורמי שמאל בחברה הישראלית. האיום הוא בסרבנות, בעיוות ההיסטוריה האמיתית. האיום המאיים עלינו הוא של השחצנות וההתנשאות.
האיום האסטרטגי הוא אבדן האמונה אצל חלק מהציבור ושל סדקים שמנסים להרחיב בלכידות הישראלית ובערבות ההדדית היהודית. האיום האסטרטגי הוא בנסיון לאבד את הנכס החשוב ביותר של עם ישראל. את הידע ההיסטורי, האמוני והמשפטי המעניק את הבסיס התורתי ואת הצידוק המוסרי לכל הוויתנו ולכל חיינו. כלפי עצמנו וכלפי העולם כולו. את רגשי האחווה והערבות ההדדית. אנו יכולים לנצח את העולם כולו. המלחמה הקשה עלינו היא המלחמה נגד עצמנו.
=====================================
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.
עזה- תחילה של סוף
זחיחות הדעת, נביאי השקר עם חיוכי הדעתנות השבעה. אלו הם איום אסטרטגי משמעותי. אולי המשמעותי ביותר. כל אלו שאינם טועים לעולם. הם הבהירו לכל דיכפין, וגם למי שלא רצה, שאין כל איום אסטרטגי בטרור. והם צדקו. אין כבר איום. יש כבר מציאות נוראה של טרור, המגובה במאות גופות יהודיות נרצחות. בכל גודל ומין. מעובר יחד עם אמו ועד לשבעי ימים בני שמונים ומעלה.
הממשות של הטרור מורגשת בכל מקום. ודווקא תחושות היהודים הפשוטים, לוחמי המילואים והנושאים בעול היום יומי, הוכחו כמדויקות יותר מאלו של נביאי ה"איליטות", אנשי השמאל, יושבי הכורסאות, שנתלו בחלומותיהם ובמשאלות לבם כאילו מדובר בפרי מחקר והגות רציניים. והדבר האופייני ביותר הוא שגם בעת שהחלומות הללו הפכו לסיוטים של המציאות עצמה, הלצים הללו אינם מתיאשים. הם מקהילים קבוצות של החבר'ה, אקדמאים או אנשי צבא, עיתונאים ואמנים עם כל מיני אליטיסטים, והם מציירים תסריטים מתוך הסלון, יחד עם החוצפה לדרוש שינסו שוב את הרעיונות שלהם. כל עוד שיש עם שישלם את מחיר הכשלונות שלהם, הם מוכנים לנסות עליו כל רעיון עוועים העולה במוחם הקודח.
עזה תחילה, אותה סיסמא שבישרה את תחילת הטרור, מושמעת שוב. כאילו מדובר בתרופה ולא בוירוס של המחלה עצמה. ואם יש איום אסטרטגי, כאן הוא נמצא. בהתעלמות מכל הידע ההיסטורי והנסיון המצטבר. אין חכם כבעל הנסיון, הומר בנסיונות ממוחזרים שוב ושוב. ומעניין, שכל אלו הלוחמים נגד ניסויים בבעלי חיים, אינם מוטרדים כלל שחיות הניסוי האנושיות שלהם, הולכות ואוזלות.
מגה -פיגוע כבר כאן
כל נרצח, הוא לכאורה הישג טקטי לאויב. כאילו אומרים מה יעלה ומה יוסיף עוד נרצח או פצוע. הוא לא יכריע את גורל המערכה. אבל בעצם מדובר ברמה האסטרטגית. שהרי כל נרצח הוא פוטנציאל לעץ ע(א)בות משפחתי שעתה הושמד גזעו. שש מאות נרצחים, הם פוטנציאל של כ- 1500 לאחר דור אחד. אחרי חמישים שנה, אלו כבר ארבעת אלפים. והיום, במבט רחוק יותר, ששת אלפים ההרוגים של מלחמת העצמאות, הם בחישוב גס- 3000 משפחות. בממוצע של ארבעה ילדים למשפחה (שאיננו גבוה במיוחד) ובהנחה שבמשך 54 שנות המדינה היו נולדים רק שני דורות, מדובר על שתי ערים מאוכלסות. כולל כמה אוגדות וגם על עוצמה כלכלית אדירה. אז, זה נושא טקטי או שמא אסטרטגי? ואם נקח את 22,000 החללים מאז קום המדינה בלבד, נגיע לפגיעה אסטרטגית קשה. ולא צריך לחכות למגה- פיגוע נוסף, כדי לפעול כדרוש. הוא כבר קרה.. תוצאותיו כבר מורגשות בחסרון האדיר שבתוכנו. בחללים (תרתי משמע) שבתוך האומה שלנו.
הכוחות הזרים
אכן, איום אסטרטגי טמון בערביי ישראל הותיקים, באלו הנושאים תעודות זהות כחולות. הם נמצאים בכל מקום, דוברים את השפה ומכירים את המנטליות. הם פצצה ענקית, מאיימת, שכבר הוכיחה את יכולתה לממש ולפגוע. זהו איום שיש לנטרל. ובודאי שאסור להתעלם ממנו. ויפה שעה אחת קודם. ונדמה שכבר יהושע בן נון ראה את הנולד וקבע את הכללים. הרוצה להשלים- ישלים. מי שרוצה לגלות, יגלה. (וללא הפרעה ועם כל שיאבה לקחת עמו.) והרוצה להלחם, יעשה כן. בגלוי, בנכונות לשאת בתוצאות. כאן, האיום נעוץ בהתעלמות. והנה, שוב. בעוד הימין מצביע בגלוי על הנתונים ומציע לחפש פתרונות, השמאל עוצם עיניו שלו ובד בבד מדביק תוויות של גזענות למצלצלים בפעמוני האזעקה. האיום הוא בחוסר המוכנות להתגונן בפני הסכנה. וגם בהפרעה למי שמוכן לעצור את הסחף. והרי הסיכון הוא לכו-לם. בת היענה יכולה להטמין את ראשה בחול. אך בל תלין על מי שעבר ופשוט הסיר את הראש הטמון מעליה. באזור שלנו אסור לעצום עין, בכל שעות היממה. קל וחומר שלא לטמון את הראש כולו.
איום אסטרטגי
יש איום רציני על החברה, שהוא אסטרטגי. וזה השינוי בהרגלי העבודה וברצון לבנות את הארץ. האיום הוא בתבוסתנות המוחדרת מהבית פנימה. בהפיכת הערכים המובילים את עם ישראל ואת החברה הישראלית לאורך השנים, לשליליים. האיום נעוץ בריקנות ובסגידה לתרבות שהיא חסרת תרבות ושאין בה כל סממן ישראלי- יהודי. אלא רק חיקוי עלוב של "תרבות אנשים חטאים". האיום הוא בפחד שמפיצים גורמים עוינים ומשת"פים שבתוכנו. ברגשות היאוש המחליקים על שימון (...) כספי של האיחוד האירופי. בתחושת החדלון שמנסים להפיץ גורמי שמאל בחברה הישראלית. האיום הוא בסרבנות, בעיוות ההיסטוריה האמיתית. האיום המאיים עלינו הוא של השחצנות וההתנשאות.
האיום האסטרטגי הוא אבדן האמונה אצל חלק מהציבור ושל סדקים שמנסים להרחיב בלכידות הישראלית ובערבות ההדדית היהודית. האיום האסטרטגי הוא בנסיון לאבד את הנכס החשוב ביותר של עם ישראל. את הידע ההיסטורי, האמוני והמשפטי המעניק את הבסיס התורתי ואת הצידוק המוסרי לכל הוויתנו ולכל חיינו. כלפי עצמנו וכלפי העולם כולו. את רגשי האחווה והערבות ההדדית. אנו יכולים לנצח את העולם כולו. המלחמה הקשה עלינו היא המלחמה נגד עצמנו.
=====================================
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.