בבואו להיפרד מעם ישראל פורס משה סקירה היסטורית על התנהלותו של עם ישראל, ובה הוא מייחד דברים לקשר של העם היהודי עם ארץ ישראל: "בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". ועל כך אמרו במדרש (הגדול): "בהפרידו בני אדם בשעת הפלגה, פירש תחומה של כל אומה ואומה שלא יהו מעורבבין. יצב גבולות עמים קבע תחומן של האומות שלא ייכנסו לארץ ישראל".
על היותה של ארץ ישראל ארצו של העם היהודי כתב רש"י בפתיחתו לספר בראשית: "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעינו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". ואכן שייכותה של הארץ לישראל מעוגנת בהבטחה אלקית: "לזרעך אתן את הארץ הזאת", הבטחה החוזרת על עצמה פעמים רבות בתורה. והנה אברהם אבינו, למרות שהקב"ה כרת עמו ברית על הארץ ככתוב: "ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר: לזרעך נתתי את הארץ הזאת" (בראשית טו יח), אין הוא מממש את ההבטחה הזו בכוח הזרוע, אלא מנסה לרכוש אותה מבלי לפגוע בבעליה הזמניים.
כך נוהג אברהם בניגוד לרועי לוט, כמו שכתב רש"י (בראשית ז): "שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברהם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים: ניתנה הארץ לאברהם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל, והכתוב אומר והכנעני אז יושב בארץ ולא זכה בה אברהם עדיין". וכך בבואו לקבור את שרה, אין הוא נוטל בכוח, ואינו מוכן לקבל בחינם את מערת המכפלה, אלא "בכסף מלא יתננה לי". וכן גם דוד, לאחר שכבש את ירושלים, למרות היותו מלך אין הוא מנצל את כוחו ויכולתו להפקיע מארונה את מקום המקדש, אלא מבקש ממנו שימכור לו את השדה, וכשארונה אומר לו: "קח לך" דוד משיב לו: "לא, כי קנה אקנה בכסף מלא".
גם יהושע שנצטווה לרשת את ארץ כנען, למרות מה ששמע ממשה: "ראה נתן ה' אלקיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר ה' אלקי אבותיך לך, אל תירא ואל תחת" (דברים א כא), למרות כל זאת אין הוא מנצל את כוחו ואת ההבטחה האלקית לנצחונו, אלא הוא שולח ליושבי ארץ כנען שלושה כתבים: "הרוצה לפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה" ואכן "הגרגשי עמד מאליו ופנה, גבעונים השלימו, שלושים ואחד מלכים עשו מלחמה ונפלו". אין עוד אומה בעולם שלמרות בעלותה על הארץ תתנהג בכל כך התחשבות עם הנכרים הגרים בה, אבל יחד עם זאת אסור לנו לגלות חולשה או ותרנות בעניין היות הארץ של ישראל.
אמת, נכון שמפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו ובמשך מאות בשנים היינו מנותקים מחיים פעילים בארץ ישראל, אבל מעולם לא היתה אומה שהיתה כה קשורה לארץ ישראל כמו האומה הישראלית, גם כשהארץ היתה שוממה, וגם כאשר נכרים ניסו להשתלט עליה לא חדלה מלהעלות את ירושלים על ראש שמחתה. האומה הערבית הטוענת בשקר לריבונות על ארצם של ישראל, כבשה לראשונה את הארץ רק בשנת 629 וגם אז לא את ירושלים עשתה לבירה אלא את רמלה, והשלטון המרכזי שלה מעולם לא ישב בארץ ישראל: שלטון בית אומיה (661-750) היה בדמשק; עבאס (750-969) היה בבגדד; הפאטימים (961-1098) היה בקהיר. כך בכל התקופה המוסלמית עד היום לא היתה להם מעולם מדינה ערבית מיוחדת בארץ ישראל. האומה הערבית גם לא פיתחה את הארץ, כפי שמעיד גם הרמב"ן שביקר בארץ בשנת 1267: "ומה אגיד לכם בעניין הארץ כי רבה העזובה וגדל השממון".
הסבר לתופעה הזו אנו מוצאים בפירוש הרמב"ן (ויקרא כו טז): "וכן מה שאמר בכאן 'ושממו עליה אויבכם' היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו כי לא תמצא בכל יישוב ארץ אשר היתה טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא [עתה] חרבה [מאין] כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכלום משתדלים להושיבה ואין לאל ידם". לצערנו תודעת שייכותה של ארץ ישראל לעם ישראל נחלשה מאד לאחרונה בחוגים שונים בחברה הישראלית, ועלינו לעשות כל מאמץ מאד לאחרונה בחוגים שונים בחברה הישראלית, ועלינו לעשות כל מאמץ לרענן את הזיכרון הלאומי הזה שכה שמרנו עליו בכל שנות הגלות.
על היותה של ארץ ישראל ארצו של העם היהודי כתב רש"י בפתיחתו לספר בראשית: "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעינו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". ואכן שייכותה של הארץ לישראל מעוגנת בהבטחה אלקית: "לזרעך אתן את הארץ הזאת", הבטחה החוזרת על עצמה פעמים רבות בתורה. והנה אברהם אבינו, למרות שהקב"ה כרת עמו ברית על הארץ ככתוב: "ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר: לזרעך נתתי את הארץ הזאת" (בראשית טו יח), אין הוא מממש את ההבטחה הזו בכוח הזרוע, אלא מנסה לרכוש אותה מבלי לפגוע בבעליה הזמניים.
כך נוהג אברהם בניגוד לרועי לוט, כמו שכתב רש"י (בראשית ז): "שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברהם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים: ניתנה הארץ לאברהם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל, והכתוב אומר והכנעני אז יושב בארץ ולא זכה בה אברהם עדיין". וכך בבואו לקבור את שרה, אין הוא נוטל בכוח, ואינו מוכן לקבל בחינם את מערת המכפלה, אלא "בכסף מלא יתננה לי". וכן גם דוד, לאחר שכבש את ירושלים, למרות היותו מלך אין הוא מנצל את כוחו ויכולתו להפקיע מארונה את מקום המקדש, אלא מבקש ממנו שימכור לו את השדה, וכשארונה אומר לו: "קח לך" דוד משיב לו: "לא, כי קנה אקנה בכסף מלא".
גם יהושע שנצטווה לרשת את ארץ כנען, למרות מה ששמע ממשה: "ראה נתן ה' אלקיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר ה' אלקי אבותיך לך, אל תירא ואל תחת" (דברים א כא), למרות כל זאת אין הוא מנצל את כוחו ואת ההבטחה האלקית לנצחונו, אלא הוא שולח ליושבי ארץ כנען שלושה כתבים: "הרוצה לפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה" ואכן "הגרגשי עמד מאליו ופנה, גבעונים השלימו, שלושים ואחד מלכים עשו מלחמה ונפלו". אין עוד אומה בעולם שלמרות בעלותה על הארץ תתנהג בכל כך התחשבות עם הנכרים הגרים בה, אבל יחד עם זאת אסור לנו לגלות חולשה או ותרנות בעניין היות הארץ של ישראל.
אמת, נכון שמפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו ובמשך מאות בשנים היינו מנותקים מחיים פעילים בארץ ישראל, אבל מעולם לא היתה אומה שהיתה כה קשורה לארץ ישראל כמו האומה הישראלית, גם כשהארץ היתה שוממה, וגם כאשר נכרים ניסו להשתלט עליה לא חדלה מלהעלות את ירושלים על ראש שמחתה. האומה הערבית הטוענת בשקר לריבונות על ארצם של ישראל, כבשה לראשונה את הארץ רק בשנת 629 וגם אז לא את ירושלים עשתה לבירה אלא את רמלה, והשלטון המרכזי שלה מעולם לא ישב בארץ ישראל: שלטון בית אומיה (661-750) היה בדמשק; עבאס (750-969) היה בבגדד; הפאטימים (961-1098) היה בקהיר. כך בכל התקופה המוסלמית עד היום לא היתה להם מעולם מדינה ערבית מיוחדת בארץ ישראל. האומה הערבית גם לא פיתחה את הארץ, כפי שמעיד גם הרמב"ן שביקר בארץ בשנת 1267: "ומה אגיד לכם בעניין הארץ כי רבה העזובה וגדל השממון".
הסבר לתופעה הזו אנו מוצאים בפירוש הרמב"ן (ויקרא כו טז): "וכן מה שאמר בכאן 'ושממו עליה אויבכם' היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו כי לא תמצא בכל יישוב ארץ אשר היתה טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא [עתה] חרבה [מאין] כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכלום משתדלים להושיבה ואין לאל ידם". לצערנו תודעת שייכותה של ארץ ישראל לעם ישראל נחלשה מאד לאחרונה בחוגים שונים בחברה הישראלית, ועלינו לעשות כל מאמץ מאד לאחרונה בחוגים שונים בחברה הישראלית, ועלינו לעשות כל מאמץ לרענן את הזיכרון הלאומי הזה שכה שמרנו עליו בכל שנות הגלות.