שנתיים קשות וכואבות עברו עלינו. שנתיים של דם ושכול, והידרדרות שלא הייתה כמותה בביטחון, בכלכלה, בתיירות ובמורל הכללי. בעצם הימים האלה מנשבות רוחות מלחמה מכיוון עיראק, וגם בלבנון הגזרה מתחממת. עכשיו מגיע חג שמחת-תורה, והעם אכן רוצה מאוד לשמוח, אבל יותר מזה הוא רוצה שתהיה סיבה לשמחה.
האמת היא שכאשר מנתחים את עומקם של האירועים והתהליכים מתברר שיש גם יש סיבה לשמוח. לצד הכאב והיגון שליוו אותנו בשנתיים האלה התחולל תהליך מופלא של התאוששות וחזרה לעצמנו. אויבינו, שפתחו בעימות הנוכחי, ביססו את מזימותיהם על הקרעים שחלו בחברה היהודית ועל התפוררותם של ערכי-יסוד קיומיים. הם הניחו שגל טרור יערער לגמרי את יסודות העם בישראל ויסלול את הדרך לחיסולה של המדינה היהודית.
אבל הקב"ה הפר את עצת אויבינו. הם ביקשו לקלל ונמצאו מברכים. דווקא העימות הזה הידק מחדש את הקשרים בין חלקי העם. המחיצות המלאכותיות קרסו, והתברר שוב כי גורל אחד קושר את כולנו. כמו-כן קמו והתעוררו מחדש הערכים הבסיסיים - אהבת העם ואהבת הארץ, והנחישות להילחם למענם ולהגן בחירוף-נפש על היקר והקדוש לנו.
"בניי, אל תתייראו"
חבל מאוד שהמחיר היה כה כואב, אבל בתוך כך עלינו לזכור כי לולא היינו מתעוררים ושבים לעצמנו היה המחיר עלול להיות כואב לאין-ערוך. עם שמאבד את תכלית קיומו ושאינו מוכן להיאבק על הדברים החיוניים לו, דן את עצמו לאבדון. מבחינה זו, היו השנתיים הללו בבחינת שוק חשמלי, שאמנם הכאיב ושיבש את החיים, אבל החזיר את הלב לפעולה.
גם האירועים בחזית הצפונית והמזרחית עירק - אינם צריכים להדאיגנו. בטוחים אנו שגם מהם תצמח טובה וישועה לעם-ישראל. ייתכן שהאירועים עצמם יהיו כרוכים בחרדה מסויימת, אבל במבט לטווח-ארוך יש כאן תקווה גדולה לסילוק סכנה חמורה לאין-ערוך הנשקפת מהשארת המצב הקיים על כנו. ובכלל, על האירועים הללו כבר אמרו חז"ל, שהקב"ה אומר לעם-ישראל: "בניי, אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם. הגיע זמן גאולתכם".
יש לנו אפוא סיבה לשמוח, ובעיקר חשוב לזכור שהשמחה אינה אמורה להיות רק תולדה של מציאות משמחת, אלא היא-עצמה יוצרת את המציאות הזאת. גדולי החסידות אמרו, שבשמחת-תורה נפתחות בארות השמחה, וכל הרוצה יכול לשאוב דליים וחביות של שמחה לכל השנה כולה. עצם השמחה בשמחת-תורה תביא לנו שפע של שמחה וברכה.
הנקודה היהודית
כשאנו רואים בשמחת-תורה את המוני בית-ישראל באים לרקוד עם ספרי-התורה, הדבר מעמיק בלב כולנו את תחושת האחדות היהודית. כל יהודי בתוך נפשו הוא יהלום יקר. הנקודה היהודית זוהרת ומאירה בליבו, גם אם כל ימות השנה הוא מתנכר לה.
כשהיהודי הזה מגיע בשמחת-תורה לרקוד עם ספר-התורה, זה הרגע שבו הוא מגלה את מהותו האמיתית. הוא לא היה מגיע לולא היה מרגיש שהשמחה הזאת היא גם שלו. כאן באה לידי ביטוי הנקודה היהודית שבנפשו. פתאום הוא מרגיש שגם הוא יהודי, שגם הוא אוהב את התורה, שגם הוא מתגעגע לקדושה שמסומלת בה.
ביום הזה כל המחיצות נופלות פתאום. הלמדן רוקד לצד האיש הפשוט, הפרופסור ליד השרברב, המהדר במצוות לצד הקל שבקלים. השמחה של שמחת-תורה חותמת את חגי תשרי, וזה המסר שעמו אנו יוצאים לחיי היום-יום של כל השנה. שמחה - שמחת-תורה - היא גם ההכנה לשמחה הגדולה שכולנו מצפים לה - שמחת הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.
=======================================
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד בו מתפרסם מאמר זה.
האמת היא שכאשר מנתחים את עומקם של האירועים והתהליכים מתברר שיש גם יש סיבה לשמוח. לצד הכאב והיגון שליוו אותנו בשנתיים האלה התחולל תהליך מופלא של התאוששות וחזרה לעצמנו. אויבינו, שפתחו בעימות הנוכחי, ביססו את מזימותיהם על הקרעים שחלו בחברה היהודית ועל התפוררותם של ערכי-יסוד קיומיים. הם הניחו שגל טרור יערער לגמרי את יסודות העם בישראל ויסלול את הדרך לחיסולה של המדינה היהודית.
אבל הקב"ה הפר את עצת אויבינו. הם ביקשו לקלל ונמצאו מברכים. דווקא העימות הזה הידק מחדש את הקשרים בין חלקי העם. המחיצות המלאכותיות קרסו, והתברר שוב כי גורל אחד קושר את כולנו. כמו-כן קמו והתעוררו מחדש הערכים הבסיסיים - אהבת העם ואהבת הארץ, והנחישות להילחם למענם ולהגן בחירוף-נפש על היקר והקדוש לנו.
"בניי, אל תתייראו"
חבל מאוד שהמחיר היה כה כואב, אבל בתוך כך עלינו לזכור כי לולא היינו מתעוררים ושבים לעצמנו היה המחיר עלול להיות כואב לאין-ערוך. עם שמאבד את תכלית קיומו ושאינו מוכן להיאבק על הדברים החיוניים לו, דן את עצמו לאבדון. מבחינה זו, היו השנתיים הללו בבחינת שוק חשמלי, שאמנם הכאיב ושיבש את החיים, אבל החזיר את הלב לפעולה.
גם האירועים בחזית הצפונית והמזרחית עירק - אינם צריכים להדאיגנו. בטוחים אנו שגם מהם תצמח טובה וישועה לעם-ישראל. ייתכן שהאירועים עצמם יהיו כרוכים בחרדה מסויימת, אבל במבט לטווח-ארוך יש כאן תקווה גדולה לסילוק סכנה חמורה לאין-ערוך הנשקפת מהשארת המצב הקיים על כנו. ובכלל, על האירועים הללו כבר אמרו חז"ל, שהקב"ה אומר לעם-ישראל: "בניי, אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם. הגיע זמן גאולתכם".
יש לנו אפוא סיבה לשמוח, ובעיקר חשוב לזכור שהשמחה אינה אמורה להיות רק תולדה של מציאות משמחת, אלא היא-עצמה יוצרת את המציאות הזאת. גדולי החסידות אמרו, שבשמחת-תורה נפתחות בארות השמחה, וכל הרוצה יכול לשאוב דליים וחביות של שמחה לכל השנה כולה. עצם השמחה בשמחת-תורה תביא לנו שפע של שמחה וברכה.
הנקודה היהודית
כשאנו רואים בשמחת-תורה את המוני בית-ישראל באים לרקוד עם ספרי-התורה, הדבר מעמיק בלב כולנו את תחושת האחדות היהודית. כל יהודי בתוך נפשו הוא יהלום יקר. הנקודה היהודית זוהרת ומאירה בליבו, גם אם כל ימות השנה הוא מתנכר לה.
כשהיהודי הזה מגיע בשמחת-תורה לרקוד עם ספר-התורה, זה הרגע שבו הוא מגלה את מהותו האמיתית. הוא לא היה מגיע לולא היה מרגיש שהשמחה הזאת היא גם שלו. כאן באה לידי ביטוי הנקודה היהודית שבנפשו. פתאום הוא מרגיש שגם הוא יהודי, שגם הוא אוהב את התורה, שגם הוא מתגעגע לקדושה שמסומלת בה.
ביום הזה כל המחיצות נופלות פתאום. הלמדן רוקד לצד האיש הפשוט, הפרופסור ליד השרברב, המהדר במצוות לצד הקל שבקלים. השמחה של שמחת-תורה חותמת את חגי תשרי, וזה המסר שעמו אנו יוצאים לחיי היום-יום של כל השנה. שמחה - שמחת-תורה - היא גם ההכנה לשמחה הגדולה שכולנו מצפים לה - שמחת הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.
=======================================
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד בו מתפרסם מאמר זה.