יחסית לעונה שחונה זו, ערב תפילת גשם, מי החצבאני עדיין זורמים בעוז. כבר אי אפשר להרים איתם אפילו בסנטימטר את מפלס הכינרת, אבל אפשר להשקות הרבה שדות צמאים בצפון הרחוק ולפרנס את תעשיית הקייאקים והרפטינג בין קיבוץ דן לעמק החולה. רבבות נופשים מטריחים עצמם לשם במהלך הסוכות כדי להירטב קצת. באביב הם ישובו חזרה.
עד אז תצטרך הממשלה לחסל, איכשהו, את פרוייקט ההטיה החצוף בקצה הלבנוני של הנחל. אם היא תתפתה להתעלם ממנו, כפי שהיא מתעלמת משיגרת ירי הנ"מ של החיזבאללה בשמי הגליל, מצוקת היובש בחצבאני תהיה בעיה קטנה לעומת הבעיות העתידיות בחזית הצפון. חוצפתו של השייח' נסראללה רק גואה ככל שממשלות ישראל מוותרות לו או נסוגות מפניו.
השאלה היא מה עושים. סגן שר הבטחון, ויצמן שירי, אמנם הבטיח השבוע במטולה ש"נדע מה לעשות", אבל זה בדיוק מה שאהוד ברק הכריז ערב נסיגתו מלבנון באביב 2000. חמישה חודשים קצרים אחר-כך הוא לא ידע מה לעשות כשנחטפו שלושה מחיילינו בהר דב. גם יורשו, אריאל שרון, נותר אובד עצות כאשר שישה ישראלים נקטלו ליד קיבוץ מצובה, לפני חצי שנה. עובדה שהשייח' נסראללה נותר בריא ושלם למרות שתי ההתגרויות הבוטות הללו, ההפגזות התכופות על הר דב ושיגרת ירי הנ"מ.
ואכן, הבעיה בצפון מסובכת להפליא. לא כל-כך מבחינה טכנית או מבצעית, כמו מבחינת פוטנציאל ההסלמה שלה. אם צה"ל ישמיד את תשתית השאיבה בווזאני, עלול החיזבאללה להרעיש בקטיושות משופרות את כל מחוז הצפון. מעט מאוד מטיילים יפקדו אז את ערוץ החצבאני גם אם זרימת המים בנחל תימשך כסידרה. תסמונת הנטישה של קרית-שמונה תתחדש ותתפשט לחצור, לראש-פינה, לצפת, אולי אפילו למפרץ חיפה. נסראללה משוכנע שישראל תהסס לכבוש בתגובה את דרום לבנון. טראומת מלחמת של"ג, המצב בעיראק ושלל עכבות נוספות ימנעו ממנה להכות בו עד חורמה. לכן בכל מקרה הוא יצא מורווח מהפרובוקציה החדשה שלו: או שהחצבאני יולאם לעד בידי לבנון או שתושבי הגליל שוב יכלו את מיטב ימיהם במקלטים מחניקים, כמו לפני הנסיגה מלבנון.
חסידי וחסידות הנסיגה ההיא מוכרחים להודות שאת תסריט הבלהות הזה הם לא לקחו בחשבון. הם טענו אז שצה"ל יוכל לסכל כמעט כל חדירה, להגיב בעוצמה על כל קטיושה, ולא חשבו על האפשרות שנסראללה יוכל למרר את חיינו באמצעים פשוטים בהרבה, אמצעים מימיים גרידא. סף הסבל הנמוך שלהם, ויומרתם הנאיבית למתוח קו גבול מוכר בין ישראל ללבנון, זיכו אותנו בגיהנום מחודש ומשוכלל. במקום שנהיה אדונים על גורלנו, כפי שהובטח לנו במאי 2000, אנחנו תלויים ביצרים הפרובוקטיביים של אויב רב תחבולות, והפעם בלי רצועת בטחון לגופנו. בן לילה הוא הצליח לסבך אותנו במלחמת מים חדשה. מי יודע מה הוא מתכנן אחר-כך.
אם ארגון 4 אמהות בכל זאת עומד על דעתו שיציאת לבנון היתה מעשה נבון, אם טרם מקנן בו ספק שמא יש קשר בין אותה מנוסת שפנים לבין פרוץ אינתיפאדת אל אקצה, שיגיד בבקשה לשרון ופואד מה עושים עכשיו. אדרבה, שרחל בן דור, זהרה ענתבי ושלי יחימוביץ' יסתכלו במפה ויגידו לנו לאן בורחים הפעם ומאיזה רצועת ביטחון. תושבי הצפון וקברניטי משק המים צמאים למוצא פיהן.
============================
חגי סגל הוא העורך הראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7.
עד אז תצטרך הממשלה לחסל, איכשהו, את פרוייקט ההטיה החצוף בקצה הלבנוני של הנחל. אם היא תתפתה להתעלם ממנו, כפי שהיא מתעלמת משיגרת ירי הנ"מ של החיזבאללה בשמי הגליל, מצוקת היובש בחצבאני תהיה בעיה קטנה לעומת הבעיות העתידיות בחזית הצפון. חוצפתו של השייח' נסראללה רק גואה ככל שממשלות ישראל מוותרות לו או נסוגות מפניו.
השאלה היא מה עושים. סגן שר הבטחון, ויצמן שירי, אמנם הבטיח השבוע במטולה ש"נדע מה לעשות", אבל זה בדיוק מה שאהוד ברק הכריז ערב נסיגתו מלבנון באביב 2000. חמישה חודשים קצרים אחר-כך הוא לא ידע מה לעשות כשנחטפו שלושה מחיילינו בהר דב. גם יורשו, אריאל שרון, נותר אובד עצות כאשר שישה ישראלים נקטלו ליד קיבוץ מצובה, לפני חצי שנה. עובדה שהשייח' נסראללה נותר בריא ושלם למרות שתי ההתגרויות הבוטות הללו, ההפגזות התכופות על הר דב ושיגרת ירי הנ"מ.
ואכן, הבעיה בצפון מסובכת להפליא. לא כל-כך מבחינה טכנית או מבצעית, כמו מבחינת פוטנציאל ההסלמה שלה. אם צה"ל ישמיד את תשתית השאיבה בווזאני, עלול החיזבאללה להרעיש בקטיושות משופרות את כל מחוז הצפון. מעט מאוד מטיילים יפקדו אז את ערוץ החצבאני גם אם זרימת המים בנחל תימשך כסידרה. תסמונת הנטישה של קרית-שמונה תתחדש ותתפשט לחצור, לראש-פינה, לצפת, אולי אפילו למפרץ חיפה. נסראללה משוכנע שישראל תהסס לכבוש בתגובה את דרום לבנון. טראומת מלחמת של"ג, המצב בעיראק ושלל עכבות נוספות ימנעו ממנה להכות בו עד חורמה. לכן בכל מקרה הוא יצא מורווח מהפרובוקציה החדשה שלו: או שהחצבאני יולאם לעד בידי לבנון או שתושבי הגליל שוב יכלו את מיטב ימיהם במקלטים מחניקים, כמו לפני הנסיגה מלבנון.
חסידי וחסידות הנסיגה ההיא מוכרחים להודות שאת תסריט הבלהות הזה הם לא לקחו בחשבון. הם טענו אז שצה"ל יוכל לסכל כמעט כל חדירה, להגיב בעוצמה על כל קטיושה, ולא חשבו על האפשרות שנסראללה יוכל למרר את חיינו באמצעים פשוטים בהרבה, אמצעים מימיים גרידא. סף הסבל הנמוך שלהם, ויומרתם הנאיבית למתוח קו גבול מוכר בין ישראל ללבנון, זיכו אותנו בגיהנום מחודש ומשוכלל. במקום שנהיה אדונים על גורלנו, כפי שהובטח לנו במאי 2000, אנחנו תלויים ביצרים הפרובוקטיביים של אויב רב תחבולות, והפעם בלי רצועת בטחון לגופנו. בן לילה הוא הצליח לסבך אותנו במלחמת מים חדשה. מי יודע מה הוא מתכנן אחר-כך.
אם ארגון 4 אמהות בכל זאת עומד על דעתו שיציאת לבנון היתה מעשה נבון, אם טרם מקנן בו ספק שמא יש קשר בין אותה מנוסת שפנים לבין פרוץ אינתיפאדת אל אקצה, שיגיד בבקשה לשרון ופואד מה עושים עכשיו. אדרבה, שרחל בן דור, זהרה ענתבי ושלי יחימוביץ' יסתכלו במפה ויגידו לנו לאן בורחים הפעם ומאיזה רצועת ביטחון. תושבי הצפון וקברניטי משק המים צמאים למוצא פיהן.
============================
חגי סגל הוא העורך הראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7.