להחזיר את רוב המתנחלים הביתה, זועק השמאל. (אגב, לא ברור למה "רוב". האם גם הם מבינים שדרושה ישראל גדולה יותר, או שהם מעדיפים שחלק מהיהודים יישארו במדינה אחרת?) השמאל אפילו מציג זאת כתכנית מדינית. זה הפתרון, מבחינתו, לשנאה הערבית המופגנת אלינו והמתפוצצת אצלנו. כל אחד ישוב לביתו ומיד יבוא שלום על ישראל. ודומני, שאנו מזלזלים מדי, או מתעלמים מהעבודה היסודית שלהם, המתמדת והבלתי נלאית. והרי כבר למדנו, באמצע המאה הקודמת, ששיטה כזו של תעמולה, מניבה פרות באושים. (השיטה , חברים. אין פה השוואה, רק לימוד של נושא מוגדר מאד.) וממילא אסור למשוך בכתפיים ולהתעלם.
אכן, בעקרון, חייבים להסכים עמם. גם אני סבור שהמתנחלים צריכים לחזור הביתה. ולא רק הם. כולם צריכים לחזור הביתה. כל תושבי ארץ ישראל חייבים- על פי דין המוסר, ההיסטוריה והטבע- לחזור הביתה. היהודים ישובו לארץ אבותיהם, אברהם ויצחק ויעקב. זו שהובטחה וניתנה להם. זו שבה קמה מלכות בית דוד, זו של החשמונאים. וחיזוק מיידי מסתמך על הרש"י הראשון בתורה, הנקרא בימים אלו של פרשת בראשית- "ברצונו..נתנה לנו". במקביל, ישובו גם הערבים שבארץ לארצותיהם. לסעודיה, סוריה ומצרים. שהרי, גם מי שרואה בהם צאצאים לישמעאל- ומקבל בכך את התנ"ך כמסמך היסטורי- יודע היטב שארץ ישראל, כפי שמעיד עליה שמה המפורש, אינה ארצם.
נבזות השמאל
יש לא מעט אנשים בשמאל הישראלי, היודעים זאת היטב. אין לחשוד, אמנם, לא ברמון ולא במצנע (המתמודדים על הכתר חסר היהלומים) שהם אמונים על ספר הספרים או יודעים את הכתוב בו. אבל בן אליעזר ובודאי מר בורג אמורים לדעת זאת. והנה, השמאל מפריח סיסמא שהיא בהחלט קליטה לאוזניים נבוכות, אף שאינה אמיתית וישרה. השמאל נוקט, למעשה, דרך של התאבדות מדעת. הוא מודע לפגיעה העקרונית שיש בסיסמת ה"שיבה הביתה" ביסוד של הטיעון לזכותנו על הארץ. כולל זכותנו על הבית בשינקין התל אביבית או בכפר שמריהו של ברק. אבל זה אינו מטריד את חבריו של שמאי ליבוביץ'.
החשיבה שלהם נוגעת למה שקורה עכשיו והם חסרים את האופק המדיני, המרחיק ראות בטווח הגיאוגרפי ובעיקר ההיסטורי, בממד הזמן. הנבזות היא בהיות הסיסמא קורצת אל וייטנאם. שם באמת היה הבית רחוק מאד, אז. כי בעידן של היום גם עיראק רחוקה פיזית מהיבשת האמריקאית, אבל קרובה להחריד עבור החידקים והאטומים הרצחניים. וכבר הוכח, במגדלי התאומים הניו-יורקיים, שמרחק אינו מהווה מגבלה לרוצחים בעיקרון, לאלו הצמאים לדמם של יריביהם. ובהכללה ניתן לראות שמדובר במוסלמים הקנאים לשלטון על העולם כולו, כמצוות דתם. הסיסמא גם מזכירה את ההתלהמות סביב היציאה בריחה מלבנון. שנבחנת היום מחדש בצילן של הרקטות הדרוכות של החיזבאללה. אולם, ככל סיסמא טובה, היא תופסת ללא כל צורך בהסבר או בהעמקה עיונית במשתמע ממנה.
מלחמת מלים
וחוזרת לה הדוגמא הזאת ומצביעה על הצורך הדוחק של הימין להתארגן ולהשיב מלחמה שערה. יש במחננו אנשי לשון מבריקים. יש מוחות מפוארים, יוצרים וחושבים. המקוריות של הימין בולטת ברעיונות חדשניים בתחומי חיים רבים. אז, לאן הם נעלמו דווקא בתחום החשוב של חזית המאבק נגד ציר הרשע בישראל עצמה?- ה"מונכון" של חגי סגל, הוא דוגמא לספר שהיה צריך להיות ספר חובה. "אמנה" מפיצה סיסמא האומרת "הבית שלי הוא בבית אל, בנצרים או בחרמש". זו היא סיסמא מצוינת. אך, בקצת מחשבה אפשר היה להגיע לתוצאה טובה יותר. ולחדד את הסיסמא ב"נצרים, חרמש או בית אל הוא הבית שלי". בית מגורים אפשר לנייד או להחליף. בית כזה- לא. הוא יחיד. והאדם שבחר בו, הופך לתבנית נוף מולדתו. להחזיר את רוב המתנחלים הביתה, היא דרך חיים המתגשמת והולכת, ברוך ה'.
לתקוף
אין להסתפק בהתגוננות. בתיקון שלאחר מעשה. מאמצים רבים נעשו- ובהצלחה לא מבוטלת- להחדרת המונח "יש"ע" . אף על פי שאנו שומעים עוד על "שטחים" ו"שטחים פלישטינאיים". אבל למה לחכות. עדיף להמציא מונחים מלכתחילה. אם מצנע רואה בנו מטרד הבה ונשיב לו כגמולו. נקרא לו בכינוי כלשהו. למשל "בעל הזקן (הכחול, על שם השודד. או האדום, ככינוי של עירו)." אגב, חיפאים לא מעטים מתלבטים קשות באשר לאיש הזה. מצד אחד הם יודעים שהוא אינו מתאים להכנס לנעליו של שרון. ואילו מצד שני, הם מעדיפים להיפטר ממנו. אכן, סוגיה לא קלה.
כנופיית אוסלו- צריך להיות כינוי חובה . (ומאד לא חיבה). גדר ההפרדה צריכה לשאת שם אחר. שיהיה זה "גדר הטרנספר", או שם אחר. אפשר "גדר האפרטהייד", או גן החיות. קיצורו של דבר, יש להקדים את היריב. לתת כותרות ומונחים מיד כשעולה נושא כלשהו "וכל שיקרא לו האדם, הוא שמו" וגם יישאר כזה.
אי אפשר לנו לנוח על זרי דפנה. כל הצלחה חייבת לעורר להצלחה הבאה. מדובר פה במאבק מתמיד. רגע , רגע וארוע רודף ארוע. ועלינו לגייס את כל הכוחות, בכל התחומים.
============================
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.
אכן, בעקרון, חייבים להסכים עמם. גם אני סבור שהמתנחלים צריכים לחזור הביתה. ולא רק הם. כולם צריכים לחזור הביתה. כל תושבי ארץ ישראל חייבים- על פי דין המוסר, ההיסטוריה והטבע- לחזור הביתה. היהודים ישובו לארץ אבותיהם, אברהם ויצחק ויעקב. זו שהובטחה וניתנה להם. זו שבה קמה מלכות בית דוד, זו של החשמונאים. וחיזוק מיידי מסתמך על הרש"י הראשון בתורה, הנקרא בימים אלו של פרשת בראשית- "ברצונו..נתנה לנו". במקביל, ישובו גם הערבים שבארץ לארצותיהם. לסעודיה, סוריה ומצרים. שהרי, גם מי שרואה בהם צאצאים לישמעאל- ומקבל בכך את התנ"ך כמסמך היסטורי- יודע היטב שארץ ישראל, כפי שמעיד עליה שמה המפורש, אינה ארצם.
נבזות השמאל
יש לא מעט אנשים בשמאל הישראלי, היודעים זאת היטב. אין לחשוד, אמנם, לא ברמון ולא במצנע (המתמודדים על הכתר חסר היהלומים) שהם אמונים על ספר הספרים או יודעים את הכתוב בו. אבל בן אליעזר ובודאי מר בורג אמורים לדעת זאת. והנה, השמאל מפריח סיסמא שהיא בהחלט קליטה לאוזניים נבוכות, אף שאינה אמיתית וישרה. השמאל נוקט, למעשה, דרך של התאבדות מדעת. הוא מודע לפגיעה העקרונית שיש בסיסמת ה"שיבה הביתה" ביסוד של הטיעון לזכותנו על הארץ. כולל זכותנו על הבית בשינקין התל אביבית או בכפר שמריהו של ברק. אבל זה אינו מטריד את חבריו של שמאי ליבוביץ'.
החשיבה שלהם נוגעת למה שקורה עכשיו והם חסרים את האופק המדיני, המרחיק ראות בטווח הגיאוגרפי ובעיקר ההיסטורי, בממד הזמן. הנבזות היא בהיות הסיסמא קורצת אל וייטנאם. שם באמת היה הבית רחוק מאד, אז. כי בעידן של היום גם עיראק רחוקה פיזית מהיבשת האמריקאית, אבל קרובה להחריד עבור החידקים והאטומים הרצחניים. וכבר הוכח, במגדלי התאומים הניו-יורקיים, שמרחק אינו מהווה מגבלה לרוצחים בעיקרון, לאלו הצמאים לדמם של יריביהם. ובהכללה ניתן לראות שמדובר במוסלמים הקנאים לשלטון על העולם כולו, כמצוות דתם. הסיסמא גם מזכירה את ההתלהמות סביב היציאה בריחה מלבנון. שנבחנת היום מחדש בצילן של הרקטות הדרוכות של החיזבאללה. אולם, ככל סיסמא טובה, היא תופסת ללא כל צורך בהסבר או בהעמקה עיונית במשתמע ממנה.
מלחמת מלים
וחוזרת לה הדוגמא הזאת ומצביעה על הצורך הדוחק של הימין להתארגן ולהשיב מלחמה שערה. יש במחננו אנשי לשון מבריקים. יש מוחות מפוארים, יוצרים וחושבים. המקוריות של הימין בולטת ברעיונות חדשניים בתחומי חיים רבים. אז, לאן הם נעלמו דווקא בתחום החשוב של חזית המאבק נגד ציר הרשע בישראל עצמה?- ה"מונכון" של חגי סגל, הוא דוגמא לספר שהיה צריך להיות ספר חובה. "אמנה" מפיצה סיסמא האומרת "הבית שלי הוא בבית אל, בנצרים או בחרמש". זו היא סיסמא מצוינת. אך, בקצת מחשבה אפשר היה להגיע לתוצאה טובה יותר. ולחדד את הסיסמא ב"נצרים, חרמש או בית אל הוא הבית שלי". בית מגורים אפשר לנייד או להחליף. בית כזה- לא. הוא יחיד. והאדם שבחר בו, הופך לתבנית נוף מולדתו. להחזיר את רוב המתנחלים הביתה, היא דרך חיים המתגשמת והולכת, ברוך ה'.
לתקוף
אין להסתפק בהתגוננות. בתיקון שלאחר מעשה. מאמצים רבים נעשו- ובהצלחה לא מבוטלת- להחדרת המונח "יש"ע" . אף על פי שאנו שומעים עוד על "שטחים" ו"שטחים פלישטינאיים". אבל למה לחכות. עדיף להמציא מונחים מלכתחילה. אם מצנע רואה בנו מטרד הבה ונשיב לו כגמולו. נקרא לו בכינוי כלשהו. למשל "בעל הזקן (הכחול, על שם השודד. או האדום, ככינוי של עירו)." אגב, חיפאים לא מעטים מתלבטים קשות באשר לאיש הזה. מצד אחד הם יודעים שהוא אינו מתאים להכנס לנעליו של שרון. ואילו מצד שני, הם מעדיפים להיפטר ממנו. אכן, סוגיה לא קלה.
כנופיית אוסלו- צריך להיות כינוי חובה . (ומאד לא חיבה). גדר ההפרדה צריכה לשאת שם אחר. שיהיה זה "גדר הטרנספר", או שם אחר. אפשר "גדר האפרטהייד", או גן החיות. קיצורו של דבר, יש להקדים את היריב. לתת כותרות ומונחים מיד כשעולה נושא כלשהו "וכל שיקרא לו האדם, הוא שמו" וגם יישאר כזה.
אי אפשר לנו לנוח על זרי דפנה. כל הצלחה חייבת לעורר להצלחה הבאה. מדובר פה במאבק מתמיד. רגע , רגע וארוע רודף ארוע. ועלינו לגייס את כל הכוחות, בכל התחומים.
============================
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.