מדינת ישראל הקימה משנותיה הראשונות מאחזים בעזרת חיילי הנח"ל. ייעודם של המאחזים היה להתאזרח ולהפוך ליישובים במשך השנים.

ההגדרה מאחזים וכן גם מיקומם היה תמיד להיאחז בארץ - בקרקע לבל תישמט מידנו ותמיד הוקמו המאחזים במקומות היותר נידחים וחלשים בהם אחיזתנו וריבנותה של מדינת ישראל היתה חלשה או אף נתונה בסיכון.

המילה מאחז היא מלשון אחיזה. מי שנותן ידו לפינוי מאחז הוא מרפה אחיזתנו בארצנו. הפרגמטיות הציונית האמונית אומרת מזה שנות דור "אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך". להיאחז בכל גבעה, הר וגיא. נצדיע לנאחזים ונחזקם במלאכתם הקודש.

המאחזים של היום הם המשך הקנין בו החלו אברהם אבינו, יעקב אבינו ודוד המלך. יצחק אבינו חפר בארות מים וסתמום פלישתים וחפרם שוב - גם אנו נציב מכולה ואחר כך מבנים ניידים וניטע, נחפור ונבנה קומה על גבי קומה בקומה זקופה.