הדימוי של ברגותי למשה רבנו כל כך מטופש, שהוא כבר כמעט לא מרגיז. אם הוא היה עושה אותו - נגיד - גנדי, גריבלדי, בר כוכבא, ג'ורג' וושינגטון, היית יכול להתעצבן, להתווכח איתו, לצחוק עליו, לנתח את ההשוואה, להראות את ההבדלים. אבל משה רבנו? כאילו מה. אפילו צחוק אי אפשר לעשות מזה. נהוג לומר שטיפשות היא לא עבירה, במקרה הזה היא כן, ובכל זאת אני לא הייתי זורק את שמאי לייבוביץ מבית הכנסת שלי. בבית הכנסת אנחנו מקבלים במאור פנים גם יהודים שעשו עבירות יותר חמורות מטיפשות. ואפילו מטיפשות בנסיבות מחמירות.
ואגב, משה רבנו לא נאבק במצרים כדי להקים לעם שלו מדינה חופשית במצרים, אלא כדי להוציא אותו משם ולהוליך אותו לארץ חדשה. אם לייבוביץ חולם להיות זה שיוציא מכאן את עמו של ברגותי ויוביל אותו לארץ חדשה, ואם הוא יכול לסכם את זה עם ברגותי, מצידי שיהיה גם אהרון הכוהן.
משחק המכולות
הסיפור הזה של פואד והמאחזים, הוא מין טרגדיה יוונית בסרט טורקי. אף אחד לא רוצה את זה. צה"ל לא ביקש את זה, להיפך, ברוב המקרים הצבא שמח על המאחזים ונעזר בהם, שר הביטחון לא רוצה לפנות אף מאחז, המתיישבים ממש לא רוצים לריב איתו או עם הצבא, ראש הממשלה היה רוצה לראות עוד מאה מאחזים, וגם השמאלנים הכי מתלהמים יודעים שזו סתם מלחמת יהודים ביהודים ואין שום קשר בין זה לבין משא ומתן מדיני, שיתקיים או לא יתקיים בדיוק באותה מידה עם או בלי משחק המכולות העולות ויורדות. ובוודאי שזו איננה "ראשית פינוי הישובים", ויש כבר מספיק נסיון כדי להבין שכל מקום שיורד יחזור ויעלה.
ויש כנראה עוד דבר שמדאיג את בן אליעזר. הוא יודע שאי אפשר יהיה לאורך זמן לפנות יהודים בלתי חוקיים ולא לפנות ערבים בלתי חוקיים. זה לא יעמוד בבג"ץ ולא במבחן דעת הקהל. ברגע שצה"ל מתחיל בפינוי של יהודים שהקימו מאחז בלתי חוקי, במוקדם או במאוחר הוא ייאלץ להתחיל לפנות ערבים שבנו בנייה בלתי חוקית, ומספר המאחזים של ערבים הוא לא עשרות אלא אלפים. יש מקום גם לחשש שיהודים שפינו אותם לא יחכו לשלטונות ויתחילו בעצמם לפנות ערבים בלתי חוקיים. די קשה יהיה לבוא אליהם בטענות. הם יאמרו שחוק הוא חוק לכולם. זה מה שפואד צריך עכשיו? זה מה שצה"ל צריך עכשיו?
צריך אוייב משותף
אבל מה הוא יכול לעשות, חיים רמון ועמרם מצנע יושבים לו על הזנב, והם בשום אופן לא יוותרו. הם יודעים שזה הנושא הכי טוב לכותרות בעיתונות, וכותרות זה מה שהם צריכים עכשיו. מצנע לא יפסיק לדבר על זה, ולא יתן להוריד את זה מסדר היום. חיים רמון כבר שם את זה על השולחן של ועדת חוץ וביטחון, פואד יהיה חייב לבוא לכנסת, ורמון יעשה ממנו קציצות, עם הדלפות לתקשורת כמעט ברמה של שידור חי.
זה טוב גם לסקרים, כי "מתפקדי העבודה" הרי הם גוש אמורפי לחלוטין של אנשים ששום דבר של ממש לא משותף להם. לא סוציאליזם ולא אחוות עמים. גם לא תחושה שיבטית של איזה "אנחנו" משותף כמו שיש בליכוד. יש שם מיליונרים מכפר שמריהו ויש שם קבוצות גדולות של פועלים מאורגנים שנפקדו בידי ראשי הוועדים שלהם. יש שם שמאלנים של ממש, שרוצים נסיגה מחר גם מירושלים, ומו"מ מדיני בכל מחיר, גם עם השטן. אבל יש הרבה שמאל רך מאוד שהוא בעצם כמעט ליכוד ב', או טיפה יותר שמאלה מהמרכז. שונא את ערפאת, אוהב את ירושלים, התפקד לעבודה, אבל אולי בכלל יצביע לאריק שרון.
כל דמגוג יודע שמול גוש עיוור כזה של אנשים לא מוכרים, צריך להמציא אוייב משותף, ולדבר על מלחמה. רצוי לדבר הרבה ולעשות מעט, כי כשעושים מלחמה יש גם אבידות וטעויות והפסדים, אבל כשמדברים על מלחמה רק מרוויחים. המתנחלים הם אוייב טוב. קצת ישן אבל מנוע חזק וסוחב בעליות. במיוחד הבלתי חוקיים. מה שטוב הוא שעל המלחמה במתנחלים אפשר לדבר הרבה בלי לעשות הרבה. ומה שהכי טוב, אני יכול רק לדבר ולהרוויח נקודות, ולאלץ את פואד רק לעשות ולהפסיד נקודות.
============================
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".
ואגב, משה רבנו לא נאבק במצרים כדי להקים לעם שלו מדינה חופשית במצרים, אלא כדי להוציא אותו משם ולהוליך אותו לארץ חדשה. אם לייבוביץ חולם להיות זה שיוציא מכאן את עמו של ברגותי ויוביל אותו לארץ חדשה, ואם הוא יכול לסכם את זה עם ברגותי, מצידי שיהיה גם אהרון הכוהן.
משחק המכולות
הסיפור הזה של פואד והמאחזים, הוא מין טרגדיה יוונית בסרט טורקי. אף אחד לא רוצה את זה. צה"ל לא ביקש את זה, להיפך, ברוב המקרים הצבא שמח על המאחזים ונעזר בהם, שר הביטחון לא רוצה לפנות אף מאחז, המתיישבים ממש לא רוצים לריב איתו או עם הצבא, ראש הממשלה היה רוצה לראות עוד מאה מאחזים, וגם השמאלנים הכי מתלהמים יודעים שזו סתם מלחמת יהודים ביהודים ואין שום קשר בין זה לבין משא ומתן מדיני, שיתקיים או לא יתקיים בדיוק באותה מידה עם או בלי משחק המכולות העולות ויורדות. ובוודאי שזו איננה "ראשית פינוי הישובים", ויש כבר מספיק נסיון כדי להבין שכל מקום שיורד יחזור ויעלה.
ויש כנראה עוד דבר שמדאיג את בן אליעזר. הוא יודע שאי אפשר יהיה לאורך זמן לפנות יהודים בלתי חוקיים ולא לפנות ערבים בלתי חוקיים. זה לא יעמוד בבג"ץ ולא במבחן דעת הקהל. ברגע שצה"ל מתחיל בפינוי של יהודים שהקימו מאחז בלתי חוקי, במוקדם או במאוחר הוא ייאלץ להתחיל לפנות ערבים שבנו בנייה בלתי חוקית, ומספר המאחזים של ערבים הוא לא עשרות אלא אלפים. יש מקום גם לחשש שיהודים שפינו אותם לא יחכו לשלטונות ויתחילו בעצמם לפנות ערבים בלתי חוקיים. די קשה יהיה לבוא אליהם בטענות. הם יאמרו שחוק הוא חוק לכולם. זה מה שפואד צריך עכשיו? זה מה שצה"ל צריך עכשיו?
צריך אוייב משותף
אבל מה הוא יכול לעשות, חיים רמון ועמרם מצנע יושבים לו על הזנב, והם בשום אופן לא יוותרו. הם יודעים שזה הנושא הכי טוב לכותרות בעיתונות, וכותרות זה מה שהם צריכים עכשיו. מצנע לא יפסיק לדבר על זה, ולא יתן להוריד את זה מסדר היום. חיים רמון כבר שם את זה על השולחן של ועדת חוץ וביטחון, פואד יהיה חייב לבוא לכנסת, ורמון יעשה ממנו קציצות, עם הדלפות לתקשורת כמעט ברמה של שידור חי.
זה טוב גם לסקרים, כי "מתפקדי העבודה" הרי הם גוש אמורפי לחלוטין של אנשים ששום דבר של ממש לא משותף להם. לא סוציאליזם ולא אחוות עמים. גם לא תחושה שיבטית של איזה "אנחנו" משותף כמו שיש בליכוד. יש שם מיליונרים מכפר שמריהו ויש שם קבוצות גדולות של פועלים מאורגנים שנפקדו בידי ראשי הוועדים שלהם. יש שם שמאלנים של ממש, שרוצים נסיגה מחר גם מירושלים, ומו"מ מדיני בכל מחיר, גם עם השטן. אבל יש הרבה שמאל רך מאוד שהוא בעצם כמעט ליכוד ב', או טיפה יותר שמאלה מהמרכז. שונא את ערפאת, אוהב את ירושלים, התפקד לעבודה, אבל אולי בכלל יצביע לאריק שרון.
כל דמגוג יודע שמול גוש עיוור כזה של אנשים לא מוכרים, צריך להמציא אוייב משותף, ולדבר על מלחמה. רצוי לדבר הרבה ולעשות מעט, כי כשעושים מלחמה יש גם אבידות וטעויות והפסדים, אבל כשמדברים על מלחמה רק מרוויחים. המתנחלים הם אוייב טוב. קצת ישן אבל מנוע חזק וסוחב בעליות. במיוחד הבלתי חוקיים. מה שטוב הוא שעל המלחמה במתנחלים אפשר לדבר הרבה בלי לעשות הרבה. ומה שהכי טוב, אני יכול רק לדבר ולהרוויח נקודות, ולאלץ את פואד רק לעשות ולהפסיד נקודות.
============================
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".